הורים וזוגיות: איך להתמודד?

חג שמח אורן,
אני נמצאת במערכת היחסים עם בעלי כבר 7 שנים מתוכם אנו נשואים 4 הורי מאוד לא תומכים בקשר בינינו בגלל מה שהם חושבים עליו הוא בחור טוב בסך הכל אבל יש לו התפרצויות זעם מדי פעם שבחלקן הם נכחו הוא אדם עם טמפרמנט והרבה פעמים מתבטא בצעקות או בבוטות מסוימת ולמי שלא מכיר אותו זה נדמה שהוא חושב שהשמש זורחת לו מהת** הבעיה שלמרות שהם מכירים אותו דעתם עליו כבר מגובשת הם טוענים שהם עושים לו כבוד רק בגללי והם באמת משתדלים אני יודעת ורואה אבל כשאני עם אימי לבד היא לא חוסכת במילים.. הבעיה שאני נמצאת בה בכל הסיפור היא שאני מאוד קרובה ומגוננת על אמי במיוחד מאז שחלתה בסרטן בעלי מצידו שיודע כמה היא חשובה לי משתמש בזה כקלף מיקוח כשהוא מנסה לבדוק ״כאילו״ את מי אני מעדיפה על זה נוספת העובדה שהזוגיות של הורי היא לא דוגמא טובה לזוגיות הם כמו שני קטבים שלפעמים לא ברור לי מה גרם להם להישאר יחד כל השנים האלה ואמי רואה הרבה הקבלות בין חיי הנישואין שלה לבין שלי וממקום טוב לא רוצה שאחזור על הטעויות שלה ומטפטפת לי כל פעם קצת כל מיני דברים תוך שימוש בהפעלת רגשות המצפון שלי אם במכוון ואם לא בקיצור אני כל הזמן מצדיקה אותה בפניו מצדיקה אותו בפניה כל הזמן מנסה לפייס ומרגישה כמו בין הפטיש לסדן אני יודעת ששניהם רוצים טוב בשבילי אבל עייפתי מהמאבק כוחות הזה ביניהם מה אני יכולה לעשות כדי שזה יפסיק?? מאז שנולדה התינוקת זה רק החמיר עכשיו כאילו יש להם עוד על מה לעשות מפגן כוחות ואני פשוט נקרעת ביניהם כל הזמן בכל דבר
תודה על זמנך וחג שמח

ש יקרה,
לא פשוט לך, כאשר הורייך לא סומכים על שיקול דעתך ועל הבחירות שלך, וכאשר גם בן זוגך חושש שאולי תושפעי מהם. זה עוד פחות פשוט אם שני הצדדים גם מנהלים מאבק אישי על חשבונך, ובעיקר דרכך, כששניהם מודדים כך את הכוח וההשפעה שיש להם עליך. זה הדבר העיקרי שאת צריכה להתמודד איתו. והדרך הנכונה היא להוריד אותם ממך בנושא הזה. אם יש להם משהו להגיד זה לזה, שיגידו ישירות. אם הם רוצים לפתור זאת ביניהם, שיפתרו זאת ביניהם, ואם הם מנסים ונכנסים לקונפליקטים ביניהם, שיפסיקו להתראות זה עם זה. אבל את עצמך - אל תאפשרי להם להשתמש בזה כנגדך. אמרי לאמך שאם היא מדברת עליו מולך, תצטרכי לצמצם את הפגישות איתה. ושאם יש לה מה לומר לו, שתגיד ישירות ושתעזוב אותך. את אוהבת אותה, ותשמחי לדבר איתה על כל דבר אחר, פרט לזה. ולבעלך אמרי גם זאת, כלומר, שזה מה שאת אומרת להם, וגם שאת מתכוונת לומר לו אותו הדבר (פרט לכך שהזמן איתי יתקצר), ושיירד מהנושא איתך. כך או כך תלכי לבקר את אמך, והוא לא מחוייב להצטרף אליך אם הוא מרגיש שלא בנוח. מצד שני, שניהם יצטרכו לקבל ממך אישורים שאת אוהבת אותם גם אם הנושא הזה לא יעלה יותר ביניכם. בעלך יצטרך להבין דרך אמירות שלך שאת אוהבת אותו גם אם הוא והורייך לא מסתדרים, כדי שלא יאבד את הביטחון שלו בך, וכדי שלא ירגיש צורך להעלות את הנושא גם לאחר ביקורים שלך שם. ותצטרכי לומר לשניהם שאת לא משתפת אותם במי אמר מה ולמה: לא להורייך על בעלך ולא לבעלך על מה אמרו לך הורייך. זו תהיה הפרדת הכוחות שלך, ושהם יתמודדו עם זה בעצמם כך או אחרת, ובלעדייך.יש לזה מחירים, כמובן. צמצמי ככל האפשר את המחיר שלך, ואמרי לעצמך שפחות חשוב "מה אמור להיות" ביחסים שבין הורים לבעל, כמו השקט שיהיה לך בקשרים איתם. זה אולי יצליח להשקיט קצת את המצפון שלך ורגשי האשם, שאין להם מקום כאשר זה לא באשמתך.