הורים במריבה: נקודת מפתח להקלה

שלום
ד"ר חסוןבראשית דבריי אני רוצה לשבח אותך על תשובותיך המעמיקות שעוזרות לי לנסות ולפתור את רוב בעיותיי בדרך של שאילת שאלות והבנת מקור הבעיה ועל כך תודה לך. ועכשיו לבעיה שקשה לי לנתח ולהבין אותה בבהירות ואולי יחד איתך אוכל להבין יותר. אבא שלי חולה סוכרת ובמהלך השנים ניטלו ממנו רוב כוחותיו, ראיתו נחלשה ולכן קשה לו לנהוג, קשה לו להרים משאות כבדים והוא איננו מבקש עזרה למרות שקשה לו (כנראה שהוא לא רוצה להכיר בחולשותיו החדשות או לא יודע איך להתמודד איתן) הוא מאוד עצוב, והוא מאוד רוצה שירחמו עליו ויטפלו בו . אמא שלי מאוד עוזרת , תומכת נענית לדרישותיו ומכאוביו ומטפלת בו מכל הבחינות ואני רואה שמאוד קשה לה.אתאר לך סיטואציה:היום בבוקר הוא רצה למזוג לעצמו חלב כדי לשתות אך בגלל ראיתו הלקויה הוא שפך את החלב על הריצפה ואמא שלי ניגשה וצעקה עליו. כאשר הוא לא רואה דבר כלשהו היא נוזפת בו והוא בתגובה מחזיר לה בצעקות ולפעמים גם קללות שתפסיק להעיר לו, אך יחד עם זאת היא מטפלת בו במסירות ( כנראה שהיא לא ממש השלימה עם זה שהוא מוגבל) הוריי מעולם לא דברו על רגשותיהם, מחשבותיהם ולפעמים אני תוהה מה חיבר בינהם שהחליטו להתחתן? אולי רק משיכה פיזית?. אבא שלי עצוב רוב שעות היום הוא איננו מוכן אולי להבין שהוא בן אדם אחר מפעם , קשה לו להשלים עם זה ( הוא לפעמים שואל איפה הכוחות שלי של פעם) הוא מאוד סגור ואיננו מדבר על רגשותיו ואמא שלי לא בדיוק עוזרת בצעקותיה אך אני מבינה שגם לה קשה להתמודד עם "ילד קטן" שכל היום צריך לטפל בו (הוא איננו רוצה או לא יודע לטפל בעצמו ומחפש כל הזמן תשומת לב ועזרה מהסביבה)וכך אני בוחנת את הוריי מהצד ופשוט נשבר לי הלב לראות את העצבות שלו והכעס כלפי אמא שלי. ואת הקיטורים שלה שהוא מזלזל בה, לא מדבר אליה יפה ולא מעריך את מה שהיא עושה בשבילו ופשוט שניהם נראים לי מאוד חלשים מבחינה רגשית וקשה להם להתמודד עם המצב, הם לא משוחחים על כלום.ואני בחורה בת 28 רווקה, גרה בבית ומנסה מאוד לשמור על שלוות הנפש שלי ,מנסה להבין מה קורה אצלם ולגשת אליהם בדרך של חיזוקים, התקרבות לתחומי עניין ( שבקושי יש להם) ועידוד לפתיחות והקשבה. אני מאוד אופטימית ומשדרת אמפטיה וחיוך אך האווירה בבית מאוד מתוחה, לחוצה ואינני יודעת מתי הנזיפה הבאה של אמא שלי שמלווה תמיד להתפתחות של הריב הבא.שאלותי הן:1. האם אני צריכה לנהוג אחרת? או איך עליי לנהוג?2. איך אני יכולה להביא אותם להשלמה וקבלה של אחד את השני? אני רוצה הורים שמחים יותר, שלווים ופחות צעקניים.לסיום אומר לך משפט שאתה קורא המון.... סליחה על אורך המכתב ואודה לך מראשרותם.

רותם יקרה,
המצב שאת מתארת הוא מצב כואב, של שני אנשים שאולי אף פעם לא חיו באמת טוב ביחד, והיום נמצאים במצב קשה עוד יותר, ואולי כבר לא יכולים לחיות זה בלי זו. הוא, כי הוא צריך טיפול והשגחה, והיא, אולי כי היא צריכה שליטה. הגיוני שהצעקות שלה נובעות מנסיון שאינו מוצלח להשתלט על המצב, ומהחרדה שלה להגיע למצב שבו היא תצטרך לעשות יותר, לטפל ולנקות בבית ובאביך, יותר ממה שהיא עושה היום. גם לאביך קשה, לא רק מעצם הקושי הפיזי שלו כשהוא לא שולט בעצמו כפי שהיה רוצה, אלא גם מההכרח שלו להיות תחת שליטה שלה. הדרך שלו להתמודד עם הפחדים שלו, היא להתמרד נגדה.קשה להזיז הורים מעמדתם ומקשייהם ומאופי היחסים שביניהם. אם הניתוח שלי על הקשיים שלהם נכון, את יכולה להקל על אמך בעזרת שיחות איתה על הצרכים שלה, ועוד יותר בעזרת סיוע ממשי שלך בבית, כדי שלא תחשוש שהיא לא מסתדרת עם מה שיש. אם זה למעלה מכוחך, דבר טוב עוד יותר יכול להיות עזרה ממשית בבית, של מנקה פעמיים בשבוע, או של מטפל/ת לאביך, תועיל לה מאד כדי שתרגיש שהעומס יורד מכתפיה, ואז יש סיכוי טוב שהיא תוריד את הלחץ מאביך, ולכן גם שהוא יהיה עויין פחות.