הורות משותפת: האם זה מספיק?

הייתי בזוגיות עם בחור תקופה כוללת של 10 חודשים כאשר לאחר 4 חודשים היתה פרידה של חודש כי רצנ לחשוב על הקשר אמר שמרגיש שלא אוהב מספיקולא ממש נמצא בקשר כנראה בגלל קשר קודם,בכל אופן הוא ניסה עם הקודמת בתקופה שלא היינו יחד וחזר אלי,מאז עברו כמעט 6 חודשים של זוגיות ביחד כאשר דברים לא היו הרמוניים כל כך ,היינו בטיפול זוגי שלא עזר ממש,הוא ואני היינו בזוגיות שניה,שנינו גרושים ללא ילדים ,אני בת 36 והוא 40במשך כל הקשר היו לו אי שביעות רצון לדבריו שאני לא מספיק חברה של אמא שלו,לא מספיק צוחקת וזורמת כפי שהיה רוצה כשנפגשים עם המשפחה המורחבת שלהם,היה ביננו אי שיוויון גדול בכל הקשור לבית:מבחינתו האשה עושה הכל-קניות,בישול,נקיון ושטיפת כלים ,כביסות וכ"ו שהוא כמעט לא שותף,היו פעמים של השוואות בין הקודמת אלי שהבהרתי שאיני מוכנה לשמוע על השוואות,הוא נתפס גם לדברים שנאמרו בטיפול עלי ודאג להגיד לי כל פעם כשהתווכחנו שאני כך וכך,היו לנו הרבה ויכוחים בתקופה האחרונה,הרגשתי חוסר בחום חוסר התלהבות מצידו ,הוא כמעט לא יזם מין ולא רק בתקופה האחרונה אלא היו פערים גם בענין זה לאורך הקשר כשאני רוצה ויוזמת יותר והוא לא תמיד רוצה וזה מעצבן אותו שאני מעירה על כך,אמר שאין מספיק חברות ביננו,שאין מספיק צחוקיםכאילו אני צריכה להיות המבדרת בקשר?מה שקרה,ששבוע שעבר הוא החליט שרוצה פסק זמן ללכת חזרה לבית שלו וולחשוב על הקשר,אמרתי שאיני מוכנה יותר לפסק זמן עברתי מספיק חודשבפסק זמן הקודם שרצה ואיני מוכנה לכך שוב,זה לא משחק ,שעלינו לראות אם הוא גם מעונין שנהיה בסוף יחד ונתחיל כבר בהבאת ילד בקרוב מאוד אחרת באמת אין מה למשוך עוד.הוא וזו לא פעם ראשונה,אמר שלא סגור יש לו ספק רוצה להיות עם עצמו ולחשוב,זו גם תמיד היתה דרכו בקשרים אחרים להחליט.אמרתי שאני לא מוכנה לעבור שוב פסק זמן,אז כשהיינו בהפסקה חיכיתי לו ובסוף חזרנו וזהו אני לא מוכנה לכך שוב ושאם זה מה שיעשה הקשר ייגמר.אמר שהוא מרגיש מותש,צריך זמן עם עצמו ושאני יעשה מה שאני חושבת.לאור הדברים אמרתי לו שהקשר נגמר.הייתי מעוניינת לשמוע תגובתך ,האם פעלתי נכון?ומה אתה גם יכול להגיד על הקשר וסיכוייו לאור כל מה שתיארתי באיך שהוא רואה אותי..אני מרגישה שלא הגיוני שהוא ישחק ככה בפרידות וחזרות וכנראה שאף לא היינו חוזרים לאחר פסק זמן שוב אבל אני לא מוכנה להיות כמו האקסיות שלושכך נהג,להיות הוא זה שקובע על המשך הקשר,להיפרד מתי שבא לו ולחזור אם יבוא לו,זו דעתי.אני לא משחק.

לילך יקרה,
קראתי את מכתבך, ולמען האמת, תהיתי מדוע תרצי להיות איתו בכלל, כאשר הוא לא מתחשב, "מעניש" בריחוק מיני, ותפיסת העולם שלו אחרת. גם טענתו שאשתו הקודמת נהגה אחרת, נראית על פניו די מגוחכת בנתון שהם לא שרדו ביחד. ואז ראיתי עוד שני דברים במכתבך. האחד – כתבת שהוא אמר שהוא לא ברור עם עצמו בשאלה אם הוא אוהב אותך מספיק, אבל את כלל לא כתבת במכתבך על מה שאת מרגישה: האם את אוהבת אותו? והשני: שהשאלה של הבאת ילד היתה על הפרק. שני הדברים האלה כרוכים זה בזה, ואני תוהה אם הגבר הזה מבחינתך אמור להיות קודם כל פתרון פונקציונלי לצורך שלך להבאת ילד, ואת חוששת לוותר על הפונקציה הזו יותר מאשר עליו כאדם... כי לא עושה רושם שתהיה ביניכם זוגיות טובה, אבל אולי תהיה הורות משותפת. האם זה מספיק?

בוקר טוב,לשאלתך ,כן תמיד היה לי רגש ואפילו כיום לאחר כל מה שעברנו היה בי אתהרצון והרגש שהדברים יסתדרו.לא ראיתי בו אופציה רק לילד,כשנפרדנו בפרידה הראשונה,הלכתי כבר לבנק הזרע לפתוח תיק,אני כבר בת 36 ,לא רוצה לפספס את האפשרות שאהיה אמא ולא רוצה קשיים אחר כך,פתחתי את התיק שם וכשחזרנו המתנתי עם זה כדי לראות מה יהיה עם הקשר.עכשיו אני מתכוונת כמובן לגשת לשם להתחיל בתהליך בקרוב.פשוט אני באמת רציתי להיות בזוגיות ועם משפחה,אני עצמי בת יחידה ויש לי רק שני הורים די מבוגרים.מבחינה כלכלית תודה לאל בסדר גמור,רק קיוויתי סופסוף למצוא מנוחה ונחלה בתחום הזוגי ולהתחיל בהקמת משפחה.קצת חבל לי שככה יצא.

לילך יקרה,
תמיד חבל שלא משיגים את רצונותינו כפי שחולמים עליהם. מצד שני, תמיד כדאי לנצל את מה שיש לנו כדי להשיג יותר, מאשר להיתקע באכזבה. אני מאחל לך בהצלחה.את יכולה לשקול, אגב, וזו החלטה שלך לפי מה שאת רוצה באמת וחושבת שנכון או לא נכון, לומר לו שזה מה שאת הולכת לעשות. אבל אם את בוחרת לעשות זאת, אל תתמסרי ליותר מדי משחקים בעניין הזה. עשי את מה שאת חושבת לנכון.