הורות משותפת: איך להרגיש שלמה בזוגיות

אני לקראת סוף שנות ה- 30 לחיי.רווקה, המנהלת חיי זוגיות עם בן זוג תחת קורת גג אחת, מזה 8 חודשים.כידוע, לעיתים הבחירה בבן הזוג היא "מן הלב" (כלומר, התאהבות בו) ולעיתים היא "מן הראש" (מסיבות אחרות, "מעשיות", אשר חלקן מהווה, לעיתים, מעין "אילוץ" בשל המציאות אליה נקלענו).בן זוגימאוהב בי עמוקות ואוהב אותי. כך היה מתחילת הכרותינו - הוא התאהב בי ואוהב אותי עד היום.אנינכנסתי למערכת הזוגית הזו, פחות "מן הלב" ויותר "מן הראש" (כמובן קיוויתי להתאהב בו, אך לצערי זה לא קרה עד כה). ברצוני לציין שאני מעריכה תכונות מסויימות בו, אך עם תכונות אחרות בו - אשר לגביהן ניכר פער עצום באישיותינו ובאופיינו - אני מתקשה מאוד להשלים, וחשה שהייתי רוצה יותר מכל שבן זוגי יהיה דומה לי בתכונות שנתפסות אצלי כ"איכותיות" וקיימות בי.גיליתי, שבשל הפערים האישיותיים ובאופי, בינינו (הגורמים לי שלא להעריכו מבחינות שונות שחשובות לי), מעולם לא התאהבתי בו, אהבה רומנטית. (כאמור, יש בו תכונות אחרות, שאני כן מעריכה).האם יתכן שהשוני בינינו הוא שמהווה אבן נגף ומונע את התאהבותי בו?האם יתכן שאתאהב בו ביום מן הימים?(אנו יחד 8 חודשים ועומדים להיות הורים לילד משותף) -או שמא השוני העצום בינינו(אשר יוסיף להתקיים תמיד, בהיותו קשור באישיות ובתכונות אופי)תמיד יסכל אפשרות שאתאהב בו?ולסיום 2 שאלות שחשיבותן גדולה-1) האם יש דרך בה אוכל ללמוד לקבל את השוני ביני לבין בן זוגי(אציין שבן זוגי מקבל ומשלים עם השוני בינינו, וטוען שאהבה צריכהלהיות "ללא תנאי", ולדבריו כך הוא אוהב אותי)?2) איך אקל על עצמי את החיים במחיצת אדם שאינני מאוהבת בו, בעוד הוא מאוהב בי ומצפה לחיי זוגיות "נורמטיבית" ככל הזוגות?(אציין - קרה לפחות פעמיים שאמרתי לבן זוגי בגלוי, בשיחת-נפש, כי אינני אוהבת אותו באופן שבו הוא אוהב אותי, אולם להפתעתי הוא מוסיף לרצות אותי כבת זוגו ולא מעוניין בשום אופן להיפרד. מאידך, הוא מצפה ממני כי אנהג כלפיו כאישה מאוהבת. בן זוגי הינו גרוש עם ילדים שאינם חיים עימנו).

יערה יקרה,
יש שתי דרכים שיאפשרו לך להתאהב בו, או לפחות להרגיש שלימה עם עצמך יותר. האחת היא שהוא ישתנה ויתאים לדמות הגבר האידיאלי שלך, והשנייה היא שאת תלמדי להשלים עם מה שהוא, על כל הפערים שיש ביניכם. על הדרך האחת את לא יכולה לקחת אחריות, על הדרך השניה יש לך קצת יותר שליטה, ואת יכולה לעבוד עליה יותר.ואולי יעזור לך לדעת שאמנם הכנסת את הנתון הזה לסוגריים, אבל בעצם ההחלטה שלך להפוך אותו לאביו של הבן או הבת שלך, עשית צעד שאומר: "אני הולכת להשלים עם הגבר הזה כחלק בלתי נפרד מחיי, אולי גם כבן זוג ומאהב, אבל לבטח כאב לילדי או ילדתי." כך שלפחות עם החלק הזה, קשר שוטף לשנים ארוכות בשל הורות משותפת, מוטב שתתחילי להשלים, ואולי ההשלמה עם חלק זה תוביל אותך יותר בקלות גם להשלמה איתו כבן זוג (ולא כתבת מהם הפערים, כי הם יכולים להיות במראה, בהתנהגות, במצב כלכלי, בחינוך, בהבטים תרבותיים ועוד ועוד – ולא ברור לי אם חסר לך חבר לערכים משותפים, או מישהו שיהיה ייצוגי מספיק בעיני חברייך ובני משפחתך).לגבי אהבה, לא תמיד היא סימטרית. אבל אם אתם מחליטים לחיות כזוג, וכל עוד אתם עושים זאת, אולי מוטב שלא להגיד לו שאת אוהבת אותו פחות, כי זה לא מוסיף לו מידע שהוא יכול להשתמש בו בזוגיות, ויש סיכוי טוב יותר שהזוגיות תיפגע כשאת פוגעת בו. מצד שני, מותר לך להסתפק בו כשותף להורות, אם זה מה שמתאים לך. כדאי שתחשבי היטב מה בדיוק את רוצה