איזונים בזוגיות: לחץ ושינויים

הייאני וחבר שלי בערך בגיל ה20.עוד שבוע בערך הוא נכנס לכלא... צבאי וזהלא בטוח בכלל.בכל אופן יש לי ברה שלא ראיתי אותה איזה חודש. והיום אני רוצה ללכת לראות אותה קצת.. כמעט כל השבוע הייתי איתו.. (יש לציין שכל פגישה לא תמיד ארוכה כי ההורים שלי לא בעד שיש לי חבר אבל זה כבר סיפור אחר.. אז אני נאלצת לחזור מוקדם)בקיצור היום אמא שלי עובדת ערב (וזה אומר שאני יכולה להיפגש איתו) אבל אני רוצה ללכת גם לראות את חברה שלי ואז ללכת אליו או משהו כזה. אבל אם זה יהיה ככה אז אני אהיה איתו קצת היום.בקיצור אמרתי לו שראיתי אותו אתמול ושלשום וכמובן ששבוע הבא בע"ה כשיצא לנו אז ניפגש.. אבל הוא ראה את זה לא כל כך בעין יפה שהיום אני לא יהיה איתו הרבה זמן ויעדיף ללכת לחברה שלי. הוא אמר שאם זה היה הפוך והייתי צריכה ללכת לצבא עוד שבוע הוא היה הופך עולמות כדי לראות אותי.אמרתי לו נכון אבל יש לנו שבוע שלם להיפגש.. וחוצמזה שאני גם עודת בשתי עבודות ובקושח יש לי זמן לזוז.. אז תזמן שיש לי אני נפגשת איתו א(לא שאנימאמשימה אותו, זה גם בחירה שלי להיות איתו) אז לפחות היום שיהיה לי זמן לראות את חברה שלי זחרה מהסיס ולא ראיתי אותה חודש.מה לשות?! האם אי צודקת או הוא? ואם אני צודקת.. האם זה קשר בריא?אני מבחינתי אוהבת אותו ורוצה להיות איתו כל הזמן.. אבל אני גם לא שוכחת תחברות שלי. והוא צריך להבין את זה.. זה לא שהוא רוצה שאני אשכח אותן.. ממדשש לא.. אבל הוא אמר שאני כן יכולה לראות אותן כי אני גם ככה לפעמים פגשת איתו וזה לקת זמן.(שעה שעה וחצי) אז אפשר אחרי זה. אבל אמרתי לו שאי אפשר תמיד אחרי זה כי אני רוצה להיות קצת בבית גם.. לא רוצה שההורים שלי רגישו שאני תמיד מחוץ לבית. אז זה או אצלו מה שעות ואז בבי או אצל חברה. בכל אופן.. אני לא יודעת מה לעשות. תעזרו לי בבקשה. תודה.חשוב לציין שהוא לוקח ביקורות ומבין כשהוא טועה.. אבל במקרה הזה הוא נשאר בשלו.. האם זה ריב נורמלי בין בני זוג? או שזה מראה על קנאות וקשר לא בריא?

אני יקרה,
את עושה את האיזונים שלך, לפי מה שמתאים לך, ולפי עוצמת הקשרים שאת מרגישה. אלא שאת לא מרגישה בנוח עם הלחץ שהוא מפעיל עליך, ולכן את מאבדת בטחון, ורוצה לדעת אם את נוהגת כשורה או לא. אלא שהלחץ שהוא מפעיל עליך, מצביע על מצוקה שלו, שהיא טבעית במצבו הפיזי והנפשי. התוצאה של הלחץ שלו עליך, היא שאת מרגישה שאולי את צריכה לשנות משהו באיזונים שהיו לך קודם. עשי את מה שאת מרגישה, וקחי בחשבון שבן זוגך מחד, והחברות שלך מאידך, וההורים שלך, כולם יעשו גם הם את החשבונות שלהם כתוצאה מהמידע שהם יקבלו ממך, דרך העשייה שלך.מלחיץ? – בודאי, אבל כך הם יחסים: יצירת איזונים, והבנה שאחרים לומדים כל הזמן על הצרכים, האילוצים, הרצונות והעמידה או אי העמידה שלנו בלחצים, דרך דרך האיזונים שאנחנו יוצרים.

קודם כל תודה רבה על התגובה. עזרת לי. דיברתי איתו והוא אמר לי שהוא שאם הוא לא היה צריך ללכת לכלא זה היה משהו אחר.. כי הוא לא רוצה שאני אשכח מהחברות שלי וזה לא צריך להיות ככה. בכל אופן.. יש לי בעיה אחרת שמאוד מציקה לי וזה מתסכל אותי, ההורים שלי לא בעד!אבא שלי ראה אותו ודיבר איתו רק פעם אחת... אואמ ש לי לא מכירה אותו. הם חושבים שאני עושה טעות. אבא שלי לא אמר שיש לו משהו נגדו אישית.. אבל הקטע הוא שהוא בן 20 ואני בת 18 ובעדה שלנו לא נהוג לשכב לפני הנישואים אז הוא מפחד שזה יקרה (כי חבר שלי לא מהעדה שלנו) אבל הסברתי לו שזה לא יקרה ואני יודעת לשמור על עצמי! בכל אופן אמא שלי אמרה לי שבגלל שהוא מתקשר הרבה ושואל כל הזמן איפה אני וכו" (למרות שגם אני ככה אז אם זה הדיי אז זה בסדר) וחוצמזה שברור שאכפת לו איפה אני.. הוא חבר שלי..!! כמו שלי אכפת איפה הוא ומה הוא עשה היום.. בכל אופן בגלל זה אמא שלי חושבת שהוא יהיה קנאי מידי.. וחבל שאני נכנסת לקשר כזה. יש משהו במה שהיא אומרת.. הוא קנאי קצת. כמו כל חבר שאמור לפעמים להיות קנאי במצבים מסויימים.אבל העניין הוא שאנחנו די דומים אחד לשני... מהבחינה שלשנינו תמיד יש מה להגיד על כל דבר ובגלל זה הויכוחים האלה כנראה...בכל אופן אני מפחדת שממה שאמא שלי אמרה לי.. כי הורים תמיד צודקים.. אמא שלי כל מה שאמרה עד עכשיו צדקה! אז אני מפחדת לגלות שהיא שוב תיהיהצודקת.. אתמול נפרדתי ממנו...משתי סיבות: העיקרית-ההורים שלי.. הם לא אוסרים עליי להיפגש איתו.. (מה שהיה פעם) הם פשוט לא שמחים בשמחתי וזה מפריע לי כי זה משפיע על הרגשות שלי.. אבא שלי למשל אמר לי: את צעירה, יפה, אל תינעלי מעכשיו.. תכירי אנשים ואז תראי מה מתאים לך ומה לא-והמשפט הזה גם השפיע עליי! להורים שלי גם חשוב שיהיה לו בגרות מלאה.. תואר.. עכשיו הוא בצבא.. אבל יש להם עסק במשפחה לכן לא כל כך חשוב לו ללמוד.. למרות שלפי מה שהבנתי הוא רוצה ללמוד לפחות שיהיה לו משוה ביד.. וזה גם קצת חשוב לי...אבל נגיד שאני נפגשת איתו הם לא אומריםפ כלוםפ.. אבל עושים פרצוף ומסתכלים עליי במבט של: את עושה טעות".. וזה מציק ומפחיד אותי.. כי הורים בסך הכל רוצים בטובת הילד!חבר שלי אומר לי שזה לא אמור להשפיע.. ואם אוהבים אז נלחמים...הסיבה השניה היא שאני מרגישה אליו משהו חזק.. אבל אני לא בטוחה שאני אוהבת אותו מספיק כדי להילחם על זה.. בגלל הפחד מזה שהוא יהיה קנאי מידי בעתיד ונריב על כל דבר.. כמובן שסיפרתי לו על המניעים שלי..הוא מאוד נפגע.. ושאל אותי מלא פעמים אם אני בטוחה.. אמרתי לו כן.. אבל היה לי קשה... תאמת.. אני לא שלמה עם ההחלטה במאה אחוז.. אבל אולי זה מה שיהיה טוב.. אני אכיר יותר אנשים ורק הזמן יגיד לי אם עשיתי טעות או לא.. חבר שלי התקשר אליי יותר מאוחר אחרי הפרידה.. ודיברתי איזה שעתיים.. שהוא אמר לי שהוא לא רוצה לוותר על הדבר היפה הזה שיש בנינו.. ואם זה בגלל ההורים הוא יעשה הכלללל כדי לתקן את זה.. ואם צריך יביא גם תהורים שלו אפילו אלינו כדי שההורים שלי יסכימו לקבל את הקשר. היה לו מאוד קשה.. הוא בכה הרבה.. וגם אני..הוא אמר לי ואם את לא בטוחה שאת אוהבת אותי (והוא לא מאמין לי שלא.. ויש בזה משהו...)מקווה שתעזרי לי.. האם לחזור אליו או להמשיך הלאה? אני רוצה להמשיך.. אבל לפעמים לא. לא יודעת מה לעשות.סליחה מראש על אורך המכתב...

אני יקרה,
נכון, יש לך התלבטויות. אבל אין ברירה, תצטרכי להיות בוגרת ולהחליט בעצמך, גם כשקשה, ובין היתר, אם תוכלי לעמוד בהחלטה כזו או אחרת. לא אוכל להחליט בשבילך. וגם, תצטרכי להבין שלא תמיד החלטות, גם כשהן חשובות, יכולות להיות מושלמות. לפעמים צריך להחליט במצבים שבהם אי אפשר לדעת מה טוב יותר. חלק מתהליך ההתבגרות.