הורה ביקורתי וחומה פסיכולוגית

שלום רב
ד"ר בתגובתך האחרונה לפני זמן רב עזרת לי מאוד וזה שיפר את מצב רוחי. אז רוב תודות לך.יש לי בעיה קשה שנמשכת כל חיי, ומעיבה עליי כל הזמן כמו ענן שמרחף מעל ולא עוזב ברגעים הכי קריטים בחיי. ומושך אותי למטה.וזה בעיקר אבי.לאחרונה סיימתי פרויקט חלוצי מאוד חשוב בחיי, מזה מספר חודשים שאני עובדת על זה, והפרויקט לטעמי היה מוצלח ביותר, ראיתי שיש לי יכולות, התחלתי הכל מאפס בלי לדעת כלום ויצרתי משהו שלא יבייש אף איש מקצוע בתחום. על כך גרפתי מחמאות מחבריי , וחברים של חבריי, וגם ממכרים שאין לי קשר הדוק עימם.,המאמץ הכביר מעבר ללילות ללא שינה אלא נפשית, מאמץ אדיר עד לתוצאה שגרמה לי להיות גאה בעצמי וביכולות שלי.וגרם לי לאושר, לפני כל תגובה שקיבלתי. אבל מה...לצערי הרב בביתי אין פרגון , ז"א משפחתי ובעיקר אבי לא אומרים מילה טובה, ואם כן יוצא משהו קטן אז מיד באותו משפט דואגים לתת ביקורת הרסנית ולא קונקרטית שנובעת ממקום שאינו ברור לי!!! אני בטיפולים מאז שאני זוכרת את עצמי והתגברתי על אירועים ישנים ועל המון טראומות וכעסים שקשורים לעניין, המטפלים וגם חבריי נכחו להתנהגות הזו מהצד וראו שאין זה פרי דמיוני, אבל זה לא עובר!!וברגעים כאלו אני מרגישה כאילו המאמץ היה חסר ערך, לא שווה כלום והחיים שלי גם הם תפלים, כי אין לי מי שיחזיק לי ביד ואין לי מישהו קרוב שיפרגן לי ויתן מילות עידוד, מילים נקיות שלא נקנות בכסף, כאלו שאתה מצפה מהדמויות הדומיננטיות ביותר בחייך. ואני באמת לא יודעת איך להתמודד עם זה,דיבורים איתו לא עוזרים,הוא בטוח שהוא לגמרי בסדר וצודק.אפילו לאנשים זרים הוא מפרגן יותר .זה לא עוצר אותי כמו שזה גורם לי להאט כל פעם להיכנס לדכאון לפני שאני אוזרת כוחות מחודשים לפרוייקט הבא.מה עושים במקרה כזה? לא משתפים?לא מדברים?למה זה קורה? האם זה בגלל קינאה? איך יתכן שאבי מתנהג כמו השכן ממול, או הבן של השכן ולא כמו אבא?שמבחינתו הוא בסדר ולא יעזור בית דין, הוא בסדר.

שלומית יקרה,
את מדברת על כאב המשותף לאנשים רבים. הורה ביקורתי, שלא יודע לפרגן, וילדים שרוצים קצת חיזוק, קצת, מאותו הורה קשיח וסגור, גם כשהם כבר הורים ואפילו סבים. זה לא עובר. ופעמים רבות אותו הורה סגור, יהיה מוכן לפרגן לך המון – אבל בפני אנשים זרים, כשאת לא שם.אבל בסופו של דבר, שלומית, הקושי הוא שלך, שאת לא מצליחה להתגבר על זה. קחי בחשבון שאת חיה ליד חומה גדולה, שאין לך אפשרות לטפס עליה. אנשים רבים חיים כך, וכל אחד עם החומה שלו – בין אם היא ים שאי אפשר לחצות, או חיים בצד הר גבוה, או חומה מטפורית יותר, כמו העדר כסף, השכלה, יכולות מסויימות, נכות, אבדן ועוד. מה שקשה בדרך כלל עם חומות, הוא ההשלמה איתן. ואם תראי את רשימת החומות שכתבתי, תראי שיש כאלו שניקח תמיד כנתונות, ויש כאלו שנתקשה להשלים איתן. או בגלל התקווה שנצליח מתישהו בכל זאת לעבור אותן, או בגלל הכעס על אותם אלו שלא איפשרו לנו לעבור את החומה. תצטרכי להבין שהחומה הזו היא בלתי עבירה, וחיי את חייך לצידה. אם יום אחד היא תתקעקע קצת, קחי זאת כבונוס. כמו פרס קטן בלוטו. לא כמטרה, וגם ללא תקווה שזה יקרה.

ד"ר אורן היקר,
אין מילים בפי להודות לך על התגובה הזו וזו שלפניה....אתה נפלא ומקווה שתמשיך בעבודת הקודש שאתה עושה כאן!

תודה, ובהצלחה שלומית!את התשובה שלי אלייך, אגב, תוכלי למצוא בקרוב מעובדת לאחד הטיפים השבועיים אצלי באתר...