הוצאות משותפות בזוגיות: מראה חיצוני מול מציאות

שלום,
אני יוצאת עם בחור בגילי (25), אני אחרי תואר והואעדיין לא התחיל לימודים. ובנוסף ההורים שלו מאוד נכנסים לו לכיס ולוחצים עליו לחסוך , הבעיה היא שזה באמת משפיע עליו.אנחנו כבר 4 חודשים יחד (והקשר טוב וחזק ויש אהבה), בחודש הראשון הוא שילם עליי. ואז התחלתי לשים לב שמשהו בו מוזר, הרגשתי שלא נוח לו עם זה והצעתי לשלם חצי-חצי. דבר שהתקבל אצלו בברכה, הדבר הזה הפך לשגרה גם כאשר אנחנו ליד חברים, אני לא מרגישה שזה בן-זוג שלי אלא ידיד שלי, אם זה כשיושבים כל החברים בפאב או יוצאים למסיבה הוא פשוט מביא לי לשלם על הכניסה בנפרד, על השתייה בנפרד. והוא מספר לי על הריבים שיש לו עם ההורים וכמה שהם לוחצים עליו. אבל עדיין יחס לחברה זה מעל הכל, אתה לא יכול להתייחס אליו בשווה ליד חברים, אם זה שמגיע חשבון הוא אפילו לא אומר לי משהו, הוא מסתכל כמה הוא צריך לשלם ושם את הקבלה חזרה למקום. אני לא רגילה לזה, והיה לנו ריב על זה שזה נגמר בסופו של עניין בזה שאני לא מבינה אותו ואם היה לו הוא היה משלם. (יש לציין ששנינו עובדים ועם אותה משכורת פחות או יותר).הוא כן לפעמים מציע שהוא ישלם ופעם הבאה אני אשלם (אבל זה כשאנחנו אחד על אחת וגם זה לפעמים) ומרוב הרגל אני לא מסכימה ודורשת חצי חצי. מידיי פעם "מפנק אותי" בשטויות. אבל ליד חברים לא חושב על לשלם עליי בכלל והוא עושה את זה במחשבה תחילה הוא מאוד מודע למעשיו ואני בטוחה בזה.העניין הזה מאוד מטריד אותי לא יודעת אם זה ההורים או שזה הוא פשוט מעדיף לא "לבזבז" על החברה שלו כדי לא לצאת פרייאר או איך שלא תקרא לזה. האם לדבר איתו שוב על זה? או על העניין ליד חברים שכל פעם אני משלמת על עצמי?

שכחתי להוסיף, שגם לגבי נסיעות יש לו את הקטע הזה. אם נוסעים לכיוון שלו אז הוא לא מזכיר את זה שיאסוף אותי. ברור לו שאני אסע עם מונית אליו והיה לנו פעם שיחה על זה שאמרתי לו אין לי בעיה לנסוע אבל אתה מחזיר אותי. ושאל אם אני מפחדת וצחק אמרתי לו זה לא קשור אתה תחזיר אותי הביתה בלילה. ומאז זה ככה היה פעמיים רק שאני נסעתי לכיוון שלו. אבל דברים כאלה לא אמורים להיות ברורים מאליו? אני לא רוצה להיות במערכת היחסים שעוד שנתיים ימאס לי מ"היחס" הזה. אני רוצה שיכבדו אותי ויתנו לי את היחס המתאים. כי הוא כן מעריך אותי ויודע מי אני ומה אני שווה . אז למה הוא לא מראה את או מתנהג ככה?

רציתי להוסיף עוד משהו. כפי שציינתי אנחנו ארבעה חודשים יחד וכיף לנו וטוב לנו.. בהתחלה היה מתקשר הרבה פעמים במהלך היום וגם הודעות. אני יודעת שמגיעים לרגע הזה של ביטחון בקשר ואז פשוט רמת השיחות יורדת ואין "לחץ" או "התלהבות" להתקשר ככה לפחות זה מה שהוא אומר כי שאלתי אותו שבוע שעבר למה לא מתקשר והוא התעצבן על זה. ואני מבחינתי חושבת שקשר צריך תמיד להלהיב מחדש ולהיות חלק מהיום של הבנזוג ולהפך. ושמדברים פעם אחת ביום זה הופך לשגרה וככה לא מתבסס קשר כשאמרתי לו את זה (חלק מהדברים) הוא התקשר למחרת יום אחריי מלא פעמים ואמרתי לו שאהבתי את זה. והנה חזר חזרה לשגרה של שיחה ביום ושגם אותו אני התקשרתי (הוא עובד וגם אני עובדת אבל לו יש משמרות שזה מקשה יותר לשמור על סדר יום תקין והוא עייף )
מפחדת להרגיש את השגרה הזו ולא יהיה לי דחוף לדבר עם חבר שלי על דברים שקוראים לי באותו רגע . אני רוצה מישהו שיתעניין ויהיה באופן טבעי חלק מהיום שלי . יש לציין שהרסתי כמה קשרים בגלל זה כי אני "דרשנית" וקשה לספק את הרצונות שלי כי תמיד אני מחפשת מה לא בסדר. (פרפקציוניסטית). מפחדת שזה לא מה שאני רוצה ובחיים לא הרגשתי כזו אהבה וקרבה ופתיחות לבנזוג כמו שאני מרגישה איתו. השאלה אם אני דרמתית בהכל או לא.

לימור יקרה,
ממה שאני קורא, אני מבין שאתם נמצאים פחות או יותר עם אותן יכולות כלכליות, אבל שאת מצפה ממנו להשקיע יותר כי הוא גבר. אבל אולי זה לא מדוייק, כי בין השורות אני קורא שאת בעיקר רוצה שהוא לא יראה כלפי חוץ - כלומר, כלפי חברים, שאתם מתחלקים בהוצאות. היית רוצה שאחרים יקבלו את הרושם שהוא משקיע בך, ולוקח אחריות על ההוצאות שלך.אני מבין את זה, כי יש בזה סוג של הצהרה של נאמנות, השקעה ומחוייבות לזוגיות, שהיית רוצה שתינתן.אז אולי את צריכה להיות איתו גלוייה יותר: תגידי לו שבבקשה, למענך, ייראה נדיב ליד אנשים אחרים, ושאת ההתחשבנות תעשו אחר-כך. למה? - כי לך זה חשוב כהצהרת זוגיות. ייתכן שהוא יתקשה לראות זאת, אבל אני חושב שאם זה יוצג כך, ושאם תצליחו להתחשבן אחר כך באופן שאינו קטנוני, זה יוכל לעבוד.אם את מצפה שבכל זאת גם יוציא יותר עליך באופן מעשי, ולא רק משהו שייראה כלפי חוץ, זה אולי סיפור קצת אחר. ואז, אולי את מחפשת מישהו שבאמת יש לו יותר, והחבר שלך מרגיש את זה ונפגע, כי הוא באמת לא יכול להרשות לעצמו להוציא יותר, ואולי חושב שאת חושבת שהוא לא ראוי מספיק. ואולי את באמת חושבת זאת. האם זה נכון?

לימור יקרה,
אני יודע שאת רוצה תשובות להכל ביחד. עניתי לשאלה הראשונה שלך. מסגרת הפורום היא מוגבלת, ואני מרגיש שאת מנסה לפתור בעזרתה את הכל. העובדה שיש הרבה דברים, גם אם קטנים אבל מטרידים, אולי מעידה על משהו. אני לא בטוח שאת "פרפקציוניסטית" כמו כזו שצריכה לדעת שהכל בסדר, כדי להימנע ממחשבות חרדתיות של מה יקרה אם... זה אולי הופך אותך ל"דרמתית", אם את מוציאה הכל החוצה, בין אם הדברים חשובים ובין אם הם פחות חשובים, ובמידה דומה של עוצמה.קראי בבקשה שני מאמרים שלי:לשרוד את תחילת הזוגיות - גשר צר מאד, ויעוץ זוגי לזוגות בתחילת דרכם(מאמר שכתבתי על הנושא). זה לא מחייב אתכם לבקש ייעוץ (ואולי תרצי דווקא לעשות זאת לבד: כן, גם כדי להשפיע עליו), אבל זה ייתן לך אולי כיוון.