הודעה מעוררת כעס: מה עושים?

לפני יומיים רבנו ככה שבסופו של דבר הוא ארז תיק ועזב, אני נשארתי בבית בשוק!!! פשוט לא מאמינה איך הגענו לשם.קצת רקע:אנחנו נשואים כמעט שנה, ביחד 3.5 שנים, בזמן האחרון חושבים על הרחבת המשפחה.אנחנו חברים טובים, מדברים הרבה ומשתפים אחד את השני בהכל.אהבה גדולה - לי יותר קל לבטא אותה, אבל יודעת שהוא אוהב מאוד.כבר זמן ארוך שהוא לא מרוצה מעבודתו, עד שלפני כמה חודשים בעידודי הוא עזב את העבודה ולקח פסק זמן כדי לחשוב מה הוא רוצה לעשות עם עצמו. הוא כבר 3 חודשים לא עובד, ואני רק תומכת ומבינה, לא מציקה לו בשאלות. כשיש לו רעיון חדש (ויש לו הרבה כאלה) אני מקשיבה ומביעה דעתי, אם לטובה ואם לרעה, תלוי ברעיון. בשבוע האחרון נראה היה שמצא לו דרך, היא תהיה לא קלה, לשנינו, ירידה לצורך עליה, ואני מעודדת ושוב - תומכת.אצלי בעבודה, לעומתו, נראה שעליתי על דרך המלך, מעניין לי, מעריכים אותי ויש עתיד, אמנם המשכורת לא משהו, אבל צפוי שיפור גם בתחום הזה. העבודה שלי מאוד תובענית ואני חוזרת הביתה מאוחר כמעט כל יום.לפני יומיים, בדרך הביתה התקשרתי אליו, מורעבת, וביקשתי שיכין משהו לאכול - אז הוא אמר שאין מה להכין אז אמרתי שיש והצעתי לו מה להכין. אז הוא אמר שהוא פצוע ולא יכול להכין כלום. אני התעצבנתי כי זה נשמע כמו סתם תירוץ, למרות שהוא סיפר לי עוד לפני השיחה הזו שהוא נחתך באצבע. סיימנו את השיחה בכעס.כשהגעתי הביתה, מרוב עצבים כבר לא היה לי חשק לאכול והתיישבתי לידו, ניסיתי לשאול על הפצע ולפתח שיחה אך ללא הצלחה. בשלב מסוים הוא התחיל להגיד שאני חושבת רק על עצמי, ושלא איכפת לי ממנו בכלל ושאני לא רגישה אליו ושהוא טוב רק כשהוא מספק את הצרכים שלי(?!?!) אז אמרתי לו שאם כ"כ לא טוב לו איתי הוא יכול ללכת וזה בדיוק מה שהוא עשה!ארז תיק והלך. לא אמר לאן הוא הולך גם כששאלתי.אני נשארתי פעורת פה. אחרי כמה שעות התקשרתי אליו לראות אם הוא בסדר כי יש לו נטיה לנהוג כמו משוגע כשהוא עצבני ודאגתי לו. הוא "זרק" אותי לתא קולי, אז הבנתי שהוא בסדר...אתמול לא התקשרתי אליו, רק שלחתי SMS עם הודעה לקונית לאיזה "סידור" שהיינו צריכים לעשות.חזרתי הביתה בערב והבית ריק, הוא לא התקשר כל היום ולא הראה סימן.זה כבר שני לילות שאני ישנה לבד.אני כ"כ כועסת ולא מבינה מה קרה פה בכלל.לאחר התלבטויות ובכי החלטתי לא להתקשר אליו: הוא הלך, שהוא יעשה את הצעד חזרה.בד"כ אני זו שעושה את הצעד לפיוס כשאנחנו רבים, פשוט כי הוא עקשן נורא ואם שנינו היינו הולכים עם הראש בקיר לא היינו מגיעים לשום מקום, אבל הפעם נראה לי שהוא הגזים לגמרי! לקום וללכת? ככה סתם?ברור לי שההחלטה הזו שלי עלולה להעמיק את הקרע אבל נראה לי שהוא צריך להבין שלא עושים את מה שהוא עשה.האם זאת הדרך או שעלי לנסות וליצור איתו קשר?

מבולבלת יקרה,
מאז ששלחת את ההודעה, חלפו יום וחצי, ובקצב הארועים שלך, זה כמעט נצח, כי הכול היה יכול לקרות מאז, וגם לא כלום. אבל אענה לך בכל זאת, כי יש כמה דברים שכדאי לשים אליהם לב.העובדה שהוא כעס עד כדי עזיבה, אומרת שאו שהוא בעל מזג רע וקפריזי במיוחד, או שהוא מרגיש על הקרשים, וכל דבר קטן מקפיץ אותו, או שהוא חושב שאת באמת לא מבינה אותו (או שילוב כלשהו של הדברים). שימי לב שלמרות כל ההבנה שלך שכתבת עליה, הוא כנראה בכל זאת נפגע. אז כנראה שמשהו לא עבר אליו כראוי.אולי אמשיל לך משל: "אסיסט" בכדורסל הוא המסירה שמוסר שחקן אחד לשחקן אחר, כך שכל מה שנותר לשני הוא רק להכניס את הכדור לטבעת. כאשר השחקן שמקבל את הכדור לא מצליח להכניס אותו לסל, ובודאי כאשר הוא לא מקבל אותו ליד כראוי, אומרים שזו תמיד אשמתו של המוסר, כי הוא היה צריך לדאוג לכך שזה שקיבל את הכדור, יהיה מוכן כשהוא מקבל אותו. כלומר, את הבנת אותו, והשתתפת איתו בהתלבטויות ובקשיים שלו, ובכל זאת הוא לא קיבל את כל המסירות שלך. כך שיכול להיות שעדיין לא קראת אותו לגמרי נכון. מצד שני, בהחלט יכול להיות שהסל הפך להיות גבוה יותר ויותר עם הזמן, כך שגם אם את מוסרת לא רע, קשה לו יותר לקלוע לסל אחר-כך.את צריכה להיות מבינה במיוחד בתקופה זו. ובהחלט יכול להיות שאולי הוא גם קצת התייאש, ואולי אפילו מאשים קצת אותך בזה שהוא עזב את מקום העבודה שלו. תקופת אבטלה של גברים היא תקופה קשה מאד, ולא פעם מסגרת נישואים מתפרקת כתוצאה מכך.לכן, יכול להיות שאם לא תתקשרי אליו הוא יבין באמת שהוא לא צריך להתנהג כך, מה שיגרום לו עוד יותר להרגיש רע עם עצמו, ואולי גם עוד פחות ראוי לזוגיות שלכם, כגבר שאינו מצליח למלא את תפקידו (כך פחות או יותר התחושה של גברים רבים במצב הזה), ולכן הכרה זו לא בהכרח תביא אותו לעשות את הצעד הראשון. אולי להפך – דווקא כאשר הוא כועס ועומד על שלו, הוא מרגיש שהוא משיג משהו מכבודו האבוד. מה שאת מנסה לעשות עכשיו זה לחנך אותו, ורוצה שיחזור על ארבע הביתה. אלא שתחושת השפלה רק תזרוק אותו החוצה. מוטב שתחשבי מהם סדרי העדיפות שלך.אם אתם לא מסתדרים לבד, כדאי אולי שתגיעו ליעוץ זוגי. כי הבעיה העיקרית שלכם היא תקשורת לקויה.