הוא רוצה אותך - מה זה אומר?

אני בת 27.5 יוצאת עם בחור גרוש +ילדה מזה חודשייים. זהו קשר שמתנהל דיי מרחוק, בעיקרון, אני מרגיש/ה שהוא רציני ורוצה אותי הכל זרם מהר, חבר שלי גרוש מזה שנה לערך לאחר נישואים של פחות משנתיים, לטענתו, התגרש על רקע מריבות מרובות ושאשתו השתנה ונסתה להשתלט עליו לאחר החתונה, כמו כן, יחסיו עם גרושתו מעורערים לא מדברים כלל, את הילדה הוא פוגש עפ"י הסדרים שקבע בית המשפט.אני מרגישה שעל אף שהוא רוצה אותי יש בינינו איזה מחסום בתקשורת בעיקר מצידו, מעין חומת הגנה, בסקס הוא לא מספק אותי ואפילו לא מרגש לא מעניין אותו לרגש אותי אלא רק החדירה עצמה על ירידה אין מה לדבר, כל השיחות שיזמתי לא הועילו השאלה המתבקשת האם כדאי להמשיך עם הקשר למרות החסימה שיש לו ומה אפשר לעשות כדי לברר האם אני במקום הנכון או שמא מבזבזת את זמני והאנרגיות שלי לשווא.חשוב לציין שאני בחורה תזזיתית, שופעת שמחת חיים ואופטימיות פתוחה וסבלנית בדיוק ההיפך ממנו וכנראה מכל מה שהיה רגיל אליו. כיצד עליי לנהוג??????..ממתינה לתשובה,בתודה מראש, מבולבלת.

מחפשת יקרה,
הסיבה היחידה שנתת לי לזה שאת איתו היא שהוא רוצה אותך.הוא מסובך עם גרושתו, וזה סימן רע. יש לו הסטוריה מוכחת של חוסר יכולת לתקשר בעניינים חשובים. הוא אולי פגוע ביחסיו עם נשים, וחרד שמא זה יקרה לו שוב. יש לו ילדה, וזה מקור אפשרי נוסף למריבות. הסקס שיכול ללמד על מידת הקשב שלו אליך, והרצון שלו ללכת לקראתך, מלמד אותך שאין לו דברים כאלה.השאלה שאני שואל את עצמי היא, אכן, האם את עד כדי כך חוששת שלא יהיה מי שירצה אותך? בדקי זאת עם עצמך. בעיקר את החרדות שלך להישאר לבד. זה מפתיע, בעיקר כי את דווקא "תזזיתית, שופעת שמחת חיים ואופטימית, פתוחה וסבלנית". ואם החשש שלך שלא יהיה מי שירצה אותך כל כך, באמת מלחיץ אותך, ואת לא מתנערת ממנו, לכי לבדוק זאת בטיפול. כי אני חושב שלא צריכה להיות לך סיבה כזו. העשיה שלו לא מראה על זה שהוא רוצה אותך כל כך. האם המילים שלו אומרות אחרת? אולי כדאי ללמוד להאמין פחות למילים, ויותר לעשיה.כי אם הוא רוצה אותך, זה אולי כדי למלא צרכים שלו, לא שלך.

תודה על תשובתך.הבעיה שלי להחליט לא נובעת מפחד שלא יקחו אותי פשוט אני מתלבטת כי אולי רק בגלל שזאת ההתחלה וכל העבר של הגירושים עדיין יוצר אצלו מצב של חסימה. קשה לי לעזוב מהבחינה של המחשבה "אולי לא עשיתי מספיק" אני מאמינה שיש להישאר ביחד בטוב וברע עד כמה שזה נשמע קיטשי בעולם המודרני, השאלה היא איך לעלות את חוסר שביעות הרצון שלי מבלי שזה ישמע כמו איום...

מחפשת יקרה,
לאחר ששלחתי את תגובתי, עלתה בדעתי האפשרות שאת מתקשה להיפרד ממנו, אולי בגלל שאת לא רוצה להכנס לעימות איתו שאולי קשה לך להתמודד איתו (את רוצה לעזוב, הוא רוצה שתישארי, וזה עלול לגרור ויכוח ארוך), ותצאי עם תחושה רעה.מה שכתבת עכשיו מביא אותי לחשוב שאולי בעקבות האמפתיה שלך כלפיו, בגלל שהוא עבר קשר לא טוב, את מכניסה את עצמך לתפקיד האחות הרחמניה. הנימוק הזה, של "אולי לא עשיתי מספיק", כבר מכניס אותך לכבלים כבדים של רגשי אשם, ואת רק חודשיים איתו. מהיכן הם באו בקלות כזו? כמה נמשכו קשרים קודמים שלך? מדוע שם יצאת בקלות? ואולי דווקא העובדה שמקשרים קודמים יצאת בקלות, משאירה אותך כאן?נסי להשתמש במה שאני כותב להלן, ככיוון חשיבה לבחינה עצמית:נדמה לי שיש לך טעות בתפיסת "תפקידך" הנוכחי. נדמה לי ששכחת שתפקידך הנוכחי העיקרי הוא למצוא בן זוג ראוי. רק אחר-כך לגיטימי ונכון וראוי "להישאר ביחד בטוב וברע". אבל עם בן הזוג הראוי, לא עם בן זוג שיאמלל אותך. צריך לעשות מספיק, אבל במקום שבו יש לך תקווה.נדמה לי שבגילך את אמורה לחפש "חיים מאושרים", ולא "תפקיד חיים". האם אני טועה במשהו?ועדיין לא שמעתי ממך מה כן טוב בקשר שלך איתו (מושך? כריזמה? כסף? סגנון חיים?), פרט לכך שהוא אומר שהוא רוצה אותך, ופרט לכך שאת מתאהבת ב"מסירות נפש". קיטש יכול להזין אותך היטב למשך תקופה מסויימת, אבל מאחר שזה הקיטש שלך – זו תהיה תקופה שבה תכלי בעצמך את המשאבים הנפשיים שלך, כי אין מי שיזין אותם מבחוץ. בדקי את עצמך היטב, שאת שם מהמניעים הנכונים – חיפוש האושר שלך.