הוא לא רוצה להתחייב? מה עושים?

אורן שלום,אנא עצה ללא טיפול זוגי. אני וחברי יחד כמעט 3 שנים, (אני 33 הוא 32), במהלכן היו "פרדות" של יום-יומיים, ופרידה אחת של 3 שבועות לפני חצי שנה, שגרמה למתחים. לשמחתי, התגברנו על הפרדה, אנחנו מאוד אוהבים, והתחלנו להשקיע בזוגיות. הבעיה: לפני חודשיים גיליתי שהוא היה בקשר עם מישהי בזמן שנפרדנו, ידידה לעבודה והם נותרו ידידים ללא ידיעתי. כרגע, אני מאמינה שהוא ניתק איתה קשר אישי, ומאמינה שלא בגד בי. ביום הגילוי הייתה לי תחושת בגידה, ובזמן זה הוא אמר שהחלק הבעייתי זה לא היא, אלא שהוא נלחץ מחתונה. בהתחלה כעסתי, ונתתי אולטימטום לאותו יום (הוא הסכים באילוץ ושכחנו מזה). לאחר מכן, כעצתך פנינו למטפלת. בטיפול, הוא אמר שהוא נלחץ, קשה לו להיכנס לסטטוס נשוי, ומצד שני לא מוכן לאבד אותי. בנוכחותו, המטפלת הציעה לי לקבוע לעצמי תאריך, ושלא אגלה לו, וכשיגיע הזמן אעזוב אותו - רק שהוא התעקש איתה לדעת מה התאריך - חודש. במהלך החודש היחסים שלנו היו גיהנום. לאחר שבועיים כל כמה ימים נשברתי, דיברנו, וסיפרתי שאני מרגישה שאנחנו נפרדים. בכל פעם הוא הבטיח שיהיה בסדר, אבל למעשה לא עשה צעד. שבוע לפני ביטלתי את האולטימטום, אמרתי שאני רוצה זמן לנקות את הראש, לטוס קצת להורים וכו'. הוא נבהל ואמר שהתאריך עוד לא הגיע, ולבסוף סיכמנו שאין תאריך, ויהיה טוב. אתמול שוב משבר, התאריך עבר, קשה לנו עם זה שזה באויר, הוא מאוד לחוץ (גם בעניינים משפחתיים). אני מאוד אוהבת אותו, ואני רוצה לשכוח ולהציל את הזוגיות אבל לא יודעת איך. אני מצליחה להחזיק מעמד מספר ימים, ואז מרה שחורה שהוא לא מתקדם, שכל כך קשה לו לקבל החלטה. לא אפנה שוב לטיפול בו יכניסו לזוגיות שלי מתחים. אתמול ביקשתי שיתן לי שבוע לחפש דירה, הוא הלך לישון אצל חבר, ואמר שאנחנו צריכים זמן להירגע. אמרתי שאני רוצה להיפרד. אני לא רוצה לאבד אותו ולהיפרד, האם לעזוב אותו? האם זה כבר אבוד? מצד אחד, במשברים הוא ציין שהוא רוצה להיות איתי, שנלך לקנות יחד טבעת, אבל אני מרגישה שאני מכריחה אותו ומוותרת. מצד שני אתמול הוא די ויתר עלי - אמרתי שעלי להמשיך הלאה והוא הלך.

אורן שלום,בהמשך להודעתי הקודמת, ובהצעת חברות, דיברתי איתו שוב וביקשתי שנשכח מהאולטימטום – אני מאמינה שהפעם אהיה רגועה כי אני לא מצפה להצעה בחודשיים הקרובים. מכיוון שיום לפני רציתי להיפרד, הוא היה במתח רב, וחש על סף התקף חרדה (היו לו בעבר), ולמרות שביקש זמן, ורצה לישון אצל חבר התעקשתי שניפגש. אחרי הפגישה אמרתי לו שאם הוא עדיין מרגיש צורך (יום למחרת) להיות לבד זה בסדר. היחסים עדיין מעט מתוחים אבל אני יודעת שעוד יום יומיים זה יסתדר. שאלתי היא, אני באמת אוהבת אותו, ומכירה במגבלה ובפחד שלו לקחת יוזמה – הוא לא יוזם דבר בחייו האישיים, וקשה לו עם החלטות גורליות שמערבות רגש. אני מקבלת את זה כי יש לו אלפי יתרונות אחרים. עקרונית, חתונה לא באמת מעניינת אותי, אני רוצה ילדים, אבל כיוון שהוא מסורתי ברור לי שהחתונה חייבת להתקיים והוא מעונין באירוע גדול. אומנם שמתי את זה בצד לחודשיים, אולי יותר, אבל, אני לא ילדה, ולא יודעת כיצד עלי לפעול בהמשך. אני כן רוצה להתקדם ביחסים ואותו זה מאוד מלחיץ. כאשר היה אולטימטום, הוא למעשה בחר לוותר – סיפר לכולם שנפרדנו והלך לישון אצל חבר. אני לא יודעת אם היה חוזר בו, ומתחרט, אבל הוא לא הצליח לעשות צעד– רק דיבורים והבטחות שהוא לא יוותר עלי, ושיהיה בסדר, וכרגע גם אלו אינם. למעשה, אני שואלת מה היית מציע לי לעשות? אני בת 33 וחצי, ואוהבת אותו מאוד. אני לא באמת רוצה לחיות את חיי בלעדיו, וגם לא רוצה לכפות עליו. יש לחצים איומים מהסביבה, חלק במתכוון וחלק לא, ההורים שלי, המשפחה. עוד יותר קשה לי שהיינו באינספור חתונות של אנשים שהכירו הרבה אחרינו. ברור לי כי אסור לעשות השוואות. לא קיבלתי מענה בטיפול הזוגי, לדעתי עצת המטפלת גרמה ללחץ אדיר שלא הועיל. הגעתי איתו לטיפול כדי לתת מענה ללחץ שלו, והיא בעצם ענתה – תתמודד. אשמח לעזרתך.

תקוה יקרה,
הנושא שאת מעלה – ששניכם רוצים להיות ביחד, אבל גם שצד אחד (הגבר, בדרך כלל) מהסס ומתקשה להתחייב, הוא אחד הנושאים הלא פשוטים לטיפול. והסיבה הפשוטה היא דווקא הלחץ שמופעל, לכאורה, על המטפל (או המטפלת במקרה שלכם) להגיע לתוצאה, ומהר. כי לכאורה, הרי בגלל זה אתם באים לטיפול, כדי להחיש את התהליך, "לטפל בו" וב"בעיה שלו" וכדי לעזור לו להתגבר על הפחד. וכל עוד זה לא קורה, המטפל הזוגי לכאורה "לא עושה שום דבר" ו"לא מספק את הסחורה", כי "אין התקדמות". אני לא יודע מה עוד אמרה ועשתה איתכם המטפלת הזוגית שלכם, אבל אם המסר העיקרי והכלי העיקרי שהיא נתנה לכם הוא תאריך יעד כאולטימאטום פנימי שלך, ושל פרידה אם זה לא זה, זה בעיה. כי זה בעיקר מכניס אותו ללחץ. ואז זה הופך את המצב מחוסר ודאות שלך (אם ומתי מתחתנים), לחוסר ודאות שלו (אם ומתי תעזבי אותו). וחוסר ודאות הוא מצב שלא קל להתמודד איתו, אלא שאצלכם, בסיוע המטפלת שלכם, הוא רק החליף צדדים. לכן זה לא פתר את הבעיה. ובכל זאת, למדת מזה דבר חשוב, ואולי דווקא מתוך הלחץ שלו – וזה שהוא רוצה להיות איתך, ושקשה לו לוותר עליך.ומה שקרה לכם בעקבות חוסר הודאות הזה הוא ששניכם לא רוצים להיפרד, אבל מדברים על פרידה. ולך דבר על חתונה, כשבת הזוג שלך מדברת על פרידה. האם היא באמת רוצה אותי? האם כל דיאלוג ואי הסכמה יביאו אותה לתגובה קיצונית שכזו? – פרידה כאולטימאטום היא "נשק יום הדין" שיש להשתמש בו רק אם את באמת מאמינה שאת רוצה להיפרד אם משהו לא ישתנה. זה לא מה שאת רוצה לעשות, ולכן עדיף להגיע להסכמה ביניכם על הדרגתיות של הגברת השילוב והשיתוף, תוך אוירה טובה, שתגרום לו לרצות שיהיה לך טוב, ושתאהבי אותו, ומתוך כך להגיע למחוייבות. ואולי, בתוך התהליך הזה, אולי כדאי שתוותרי על החלום שהוא "ירצה" להתחייב לך מתוך עצמו. החששות שלו יהיו תמיד, ואם הוא ירצה להתחתן איתך כדי לרַצות אותך וכדי שאת תהיי מאושרת, זה מספיק טוב. זה באמת מספיק טוב. חשבי על זה עוד קצת. יהיה לך קל יותר אם תראי זאת כך.

המון תודה!יש לי שאלה לגבי ההתנהלות העתידית. בימים אלו הוא מאוד לחוץ, לדעתי שילוב של הבכי והצעקות שהיו (לרוב המריבות שלנו לא מגיעות לצעקות), האיום שאעזוב, העובדה שהוא הודיע לחברים שנפרדנו, ובעיקר נדמה לי שהוא לחוץ כיוון שהוא לא הציע, אני חושבת שהוא היה בטוח שיעשה זאת, גם אם ביטלנו את התאריך. חברה יעצה לי לא לדבר על זה למשך חודשיים לפחות, לתת לו להירגע ולנו לחזור לחיים של ביחד, ולא של "אולי ביחד". כמו שאמרתי, הוא חשוב לי מאוד, וחשוב לי לעשות זאת נכון הפעם. אין לי בעיה לחכות חודשיים, ואז מה? האם להעלות את הנושא? איך? זה הפך לנושא מאוד מפחיד לשנינו. ובזמן הנוכחי, איך להקל על הלחץ שלו? לתת לו ספייס? להציע לו שאסע לחברה לשבוע?תודה!

תקוה יקרה,
אם את באמת מעוניינת להמשיך איתו, ולא "הלאה", ובאמת מאמינה בכוח של הזוגיות שלכם, אז אכן, להניח לזה, בשלב זה, זה הדבר הנכון. לתת למשקעים להרגע, אבל במקביל, כן לדבר על זה. לא על ההתחייבות, כמו על התגובות ואופן הויכוח, להודות שזה יצא מפרופורציות, ואפילו תוכלי לומר, וזה בסדר, שאת מאמינה בו. לפעמים, כשאת מראה לו את התדמית שבה את רוצה שיהיה, והוא רואה שאת מאמינה בה באמת, ולא כמניפולציה (ולצורך זה תצטרכי להחביא היטב את החרדות שלך, גם מפני עצמך, שזה אומר להניח להן, ותת יותר הזדמנות לזוגיות שלכם וליחסים ביניכם כשהם "נקיים" מהקונפליקט הזה), הוא ייכנס יותר בקלות לתוך התדמית הזו, גם אם לא במלואה. הוא יודע מה את רוצה, ואז הוא יצטרך להתמודד לא מולך, אלא מול רגשי האשם שלו מצד אחד, ובמקביל, מול ה"שדים" שלו למיניהם, מצד שני. תני זמן לשקט הזה להרגיע גם אותך וגם אותו.ואם היעוץ הזוגי שלכם כשל (שההצעה שקיבלת שם נשמעה יותר כהצעה של "מאמנת" מאשר של מטפלת זוגית מקצועית), זה יכול לקרות. גם יועצים זוגיים הם בני אדם. אם קשה לך עם הסבלנות והאיפוק, ותרגישי שאת עומדת להישבר שוב ולאבד אמון, אולי תלכי ליעוץ פרטני לבדך, וללמוד בדרך איך להעביר מסרים באופן מדורג ולא הרסני מחד, ולהיות סבלנית, מאידך. וגם, אם וכאשר צריך, איך להעביר אותם באופן שיבהיר את המשמעות של זה עבורך, מבלי להרוס את ההערכה ההדדית בדרך, ומבלי להגדיל את הפחדים מפני חיים משותפים. זה לא בהכרח יצליח תמיד, אבל זה יגדיל את הסיכוי להצליח באופן משמעותי, ויכוון אתכם גם לחיים זוגיים טובים יותר, אם וכאשר תגיע ההתחייבות שאת מייחלת לה. כי אז היא תבוא ממקום טוב וחיובי - כפי שכתבתי לך בסוף תשובתי הקודמת - ולא מכפייה.