הוא לא ישתנה: מה לעשות?

אני זקוקה לעצה/ עזרה כשלהי...אני בת 23 חבר שלח בן 27 בחור שמאוד מאוד מאוד קשור למשפחה שלו בצורה יוצאת דופן ז"א ההורים,האחים,הדודים(אפילו) מאוד קשורים ומחוברים תמיד חששתי שזה יהווה בעיה בעתיד כיוון שכל הקשר שלנו התנהל בצורה תקינה כלומר אני והוא היינו נפגשים, מבלים, ובעצם עושים מה שרוצים כשאפשר ז"א אם אמא/אבא שלו לא צריכים שייקח אותם עם האוטו לאנשהו, או אם דוד שלו לא צריך עזרה כלשהי וכו..וחבר שלי אף פעם לא יכול להגיד אני לא יכול או לא עכשיו תמיד זה קודם כל המשפחה ולעיתים המשפחה היתה גם מגזימה עם הבקשות כי הכל אבל הכל נופל על חבר שלי, אני בעצם מנסה להסביר פה כמה המשפחה תלויה וקשורה אליו וגם הוא אליה.אני וחבר שלי עברנו דירה לפני שבועיים לעיר אחרת,רחוקה מהם, ומאז שעברנו עוד לא התאקלמנו סופית מבחינת כל הרהיטים והארגזים שלנו, אבל ההורים שלו רוצים לבוא אלינו לארוחות,רוצים לבוא לישון אצלנו ובקיצור להתעלק ולהקשות עלינו העיקר להיות איתנו כל הזמן. ובגלל שחבר שלי מאפשר את זה אז הם כל הזמן ירגישו בנוח לבוא,ולרצות לישון אצלנו וכו'...אני רוצה להקדים תרופה למכה ולא רוצה שיבואו לישון אצלנו כי אז זה יהפך להרגל.אין לי בעיה שיבוא לביקור, נארח אותם יפה, אבל לישון? זו קצת חוצפה!!!שאם אני יאפשר את זה, אז זה יהיה על בסיס קבוע כי לחבר שלי יש אח שגר באותה עיר שלנו עכשיו, והם בחיים לא אמרו לי אנחנו נבוא לישון אצלכם או לארוחות הוא גר בעיר הזו 3 שנים והם היו אצלו רק פעמייים לארוחת ערב,ובחיים הם לא יגידו לו שיבוא לישון אצלו, כי האח שלו לא מאפשר את זה מלכתחילה. ועל זה רציתי בעצם להתייעץ איתכם חבר שלי בחיים לא יגיד לא למשפחה שלו, וכל מה שאני יגיד אם יהיה שונה ממה שאמא שלו אומרת הוא יריב איתי והעיקר שיעשה את מה שאמא שלו רוצה או מה שהמפחה שלו ביקשה וזה יוצר המון בעיות. אני מפחדת מהעתיד שלי איתו כי זה לא מה שאני רוצה שבכל דבר קטן אין מי שיצדד בי, נניח ואני רוצה שהיום נילך לאמא שלי לבקר אותה כי לא ראיתי אותה כמה ימים, ולמרות שהיא גרה בעיר ששכרנו דירה, אמרתי לחבר שלי היום תבוא איתי אליה זה חשוב לי הוא אמר אין בעיה, כשהגיע הרגע שרציתי שנילך אח שלו אמר לו שהוא קופץ לראות את הדירה ונחשו מה?הוא לא אמר לו אני לא יכול עכשיו אלא אמר לי בוא, ואני הלכתי לבד בסוף לאמא שלי, שתבינו זה לא סוף העולם שהלכתי לבד זה הקטע שבחיים הוא לא יגיד למישהו אני לא יכול או אני לא רוצה בשביל לבוא איתי או למעני.בסופו של דבר אני תמיד בתחתית סדר העדיפויות כך אני מרגישה ודיברנו על כך המון זמן היו לנו המון מריבות,וויכוחים ואני מפחדת שאני עושה טעות שאני בכלל איתו, אני מפחדת כי בינתיים אני רק סובלת מהדברים האלו הוא תמיד מתנגח בי וכל מה שאני יאמר לו לגבי המשפחה הוא יכנס איתי למאבקי כוחות, גם אם אמא שלו לפעמים זורקת הערות לא יפות לעברי הוא אף פעם לא יגן עליי ויבוא לקראתי.מה אתם אומרים אני מבזבזת את זמני איתו? כי אני לא בטוחה שהוא ישתנה מתישהו, אמרו לי שאיך שעכשיו הוא מתנהג איתי הוא יתנהג כך גם אחרי חתונה, ואפילו יותר יעצים את זה.וגם כשניסיתי לדבר איתו יפה הוא אמר שבחיים לא ישתנה ותמיד יהיה כך כי המשפחה שלו חשובה לו מאוד.למרות שלעיתים הוא פוגע בי יותר מאמא שלו כי אם היא זורקת הערה אני לא יכולה לשנות אותה אבל לפחות שחבר שלי יגן עליי?יאמר לה משהו?כלום הוא בחיים לא ייצא נגד אמא שלו גם אם אני נפגעתי, ווגם אם אני לא רוצה שההורים שלו יבוא לישון אצלנו הוא רב איתי ויכנס בי אבל העיקר שההורים שלו יבוא ויעשו מה שהם רוצים ואני צריכה להתפלל שלא ירצו לישון אצלנו או שלא יבקשו עוד דברים, אני כבר לא יודעת מה עוד הם ירצו כי לפי מה שאני רואה עכשיו חבר שלי מאפשר להם להגיד ולרצות ולעשות מה שהם רוצים..אתמול הוא רצה להיפרד ואני פתאום לא יכולתי כי אני לא יכולה לעזוב את הדירה והכל במיוחד אותו, אני מרגישה שזאת לא סתם אהבה,אני מרגישה שאני אוהבת אותו ואני לא שוכחת את התקופות היפות שלנו אבל לא יודעת מה לעשות עברו לגור יחד לפני שבועיים וכל יום מריבות וויכוחים ובכי, ובכלל בחודשיים האחרוני בכלל לא מסתדרים. ובכל זאת עברנו דירה כי ידענו שאנחנו רוצים אחד את השני לתמיד.מה לעשות?

שני יקרה,
צר לי על התקופה הקשה שאת עוברת. אבל אסור לך לקחת בחשבון שהוא ישתנה, כשכל הסימנים מעידים על כך שהוא לא. זו תהיה אשליה. כי אם זה כן יקרה, זה יהיה רק אם הוא רוצה אותך חזק, ובמאבק ארוך ומתיש. ולכן, יש לך שלוש אפשרויות:האחת, להבין שכך הוא, ולהחליט אם את רוצה להישאר איתו למרות זה. ואז, הדרך היחידה להישאר איתו היא לוותר ולזרום, ולאפשר לעצמך לקבל את הטוב שיש בזה, עם הרע (ואני בטוח שיש גם טוב בתמיכה משפחתית רחבה), ולנסות להתחבב על המשפחה המורחבת שלו ולהיות חלק ממנה. ואולי, מתוך הטוב שיש בכל הקשר ביניכם (ורק אז), ובעיקר בינך לבינו, הוא ילמד יותר, באיטיות ובהדרגה מאד (קחי בחשבון למעלה משנה-שנתיים שבהן ייבנה אמון וישתנו צרכים), לקבל את הצרכים שלך, כשיהיו בקונפליקט עם צרכים משפחתיים אחרים. לא מתוך מריבות, אלא מתוך נועם ותובנות שיצמחו עם הזמן. מריבות רק מרחיקות אותו, כפי שאת רואה.השניה, להבין שכך הוא, ושאין סיכוי שגם את תשתני או שזה יפריע לך פחות, ולהסיק את המסקנות, למרות הכאב. כי אם זה כך, אז אם לא תסיקי את המסקנות היום, תסיקי אותן בעוד חודש, או חצי שנה או שנה וחצי, של הרבה כאב וכעסים, שלא לדבר על נזק נפשי (כן, ממש). נדמה לי שמה שמפריע לך כרגע לעשות את זה, זה בעיקר שבירות הציפיות שהיו לך, ולא היכולת הממשית לעשות זאת.השלישית, לנסות לשנות משהו מהר יותר, וזה ביעוץ זוגי. אבל זה יעבוד רק אם הוא באמת מעוניין בך, וכרגע, במצב העניינים והכעסים שביניכם, אני בכלל לא בטוח שאתם מוכנים לתהליך כזה.