הוא השתנה? שינוי בתנאים בזוגיות

אני נשואה מזה כחצי שנה.לפני נישואינו יצאנו יחד כשנתיים שבהם הכל היה ורוד וטוב, בעלי חיזר אחרי ברומנטיות, הפגין אהבה ויחס יפה.בחודשים האחרונים (כחודשיים לאחר שנישאנו) בעלי התהפך - התנהגותו החלה להיות קרירה ויחסו כלפי נוקשה. הוא הפך לאדם עצבני מאוד, לפחות פעם בשבוע אנחנו רבים, וכל ויכוח קטן על כל שטות הופך בביתנו למהפכה שכוללת קללות שאני לא מאמינה שיכולות לצאת מפיו של זה שלפני כן רק סיפר כמה אוהב אותי.בכל נסיונותי לתקשר איתו , גם בתקופות רגועות (בין ויכוח לויכוח) הוא יוצא בהצהרות " ככה אני ולא אשתנה", אף אחד לא יגיד לי איך לחיות את חיי" ו"זה מה יש".למרות הויכוחים שלנו שבהם כל תחושת הביטחון שלי בקשר שלנו מתערערת טוטלית, ולמרות שהוא מקלל וזורק לי מילים שאני לא מצליחה למחוק, אני מאוד אוהבת אותו ויודעת שהוא אדם טוב ויכול להיות לנו נפלא ביחד.כבר איימתי על רצוני בגירושים ואז הוא תמיד מנסה לשכנע אותי לחזור בי מכך כי הוא נורא אוהב אותי ולא ייוותר עליי.אני יודעת שחלק גדול מכעסיו נובעים מבעיותנו הכלכליות ומכניסתו למסגרת הנישואים אולי שהוא עדיין לא בשל לכך נפשית ( ילד מפונק של אמא).הצעתי מספר פעמים ללכת לייעוץ זוגי - הוא מתנגד לכך בכל תוקף וטוען שטוב לו ואף אחד לא יגיד לו כיצד להתנהג.אני באמת כבר מיואשת........ מה לעשות ?יש בכלל סיכוי להציל משהו בקשר הזה?

שירה יקרה,
האמת? אני לא בטוח שהוא השתנה. הרבה יותר סביר שהתנאים השתנו. כאשר הוא מאד רצה אותך, וזה היה אחד הדברים החשובים לו ביותר, הוא ידע לדחוק הצידה דברים חשובים פחות, ולהקדיש את עצמו לך. עכשיו, מסיבות שונות, דברים אחרים חשובים לו יותר. אולי משום שהוא לוקח אותך כנתון המובן מאליו, אולי משום שהוא לחוץ מאד בשל דברים אחרים. כך או כך, באופן יחסי לאותם דברים אחרים שיש לו עכשיו, דעתך, ומצבך הנפשי חשובים לו פחות, ולכן הוא מוכן להלחם בך, כדי להשיג את הדברים האחרים שהוא זקוק להם.יעוץ זוגי זה הדבר הנכון. נסי להציג בפניו את השאלה – איך זה יכול להיות שטוב לו עכשיו, כאשר הוא כועס כל כך, או מקלל, ומתווכח כל כך הרבה. איך יכול להיות לו שטוב עכשיו, כשלך רע? וכן גם, שלך רע, וזו לבד צריכה להיות סיבה מספקת כדי לטפל בזה. אם הוא יגיד לך שאם כך תלכי לבד, תלכי לבד, ותתחילי משם. יכול להיות שהוא יצרף אליך אחר-כך, וגם אם לא, יש סיכוי טוב להגיע לתוצאות גם לבד (הקישיכאןלפרטים נוספים).יש סיכוי להציל, ובתנאי שתנקטי באמצעים המתאימים, שחלקם להלחם כדי להשיג זוגיות טובה, חלקם לדעת לבקר באופן שיתקבל על-ידי הצד השני, וחלקם לפייס, ולתת גמול חיובי במקומות המתאימים.

יכול להיות שחלק מהדברים היו שם עוד קודם ואני רק בחרתי שלא להתייחס אליהם . מה גם שלא חלקנו דירה משותפת לפני נישואינו אז יצא שראיתי רק את הצדדים היפים שלו.בכל אופן העלתי בפניו כבר מספר פעמים את הרעיון של טיפול זוגי, והוא , מעבר לאנטי שיש לו מכל התערבות חיצונית ביחסינו , הוא גם טורח להזכיר לי שאין לנו כיום את היכולת הכלכלית לשפוך כסף על טיפול זוגי. (אני לא עובדת - פוטרתי לפני 3 חודשים).כמו כן אציין שהוא שומר את כל הסיפור והבלאגן שבנינו בלב ולא משתף אף אחד , לא חבר ולא בן משפחה. המקרה היחיד שבו הדברים יוצאים החוצה הם כשאני מתפרצת ומספרת להורים שלי/שלו.... וגם על כך הוא כועס נורא !למה כל כך קשה לו להבין שאני לא יכולה לשמור את כל המצב הזה בלב ולא לספר להוריי.?אני כבר לא יודעת איך לדבר איתו.

שירה יקרה,
כשאני אומר שהוא לא השתנה, זה לא אומר שהוא התנהג כך ולא ראית. זה אומר שלא ראית אותו במצבי לחץ, או במצב שבו הוא רוצה בך פחות (וכל אחד מהשניים יכול לגרום לשינוי ההתנהגותי שחל בו).הוא כועס כשאת מוציאה את זה החוצה, כי הוא חושש לתדמית שלו. זה נכון שטיפול זוגי עולה כסף, השאלה היא מה מרוויחים מזה, ובעיקר, אולי, מה לא מפסידים מזה (את הנישואים). וכשאמרתי לך שאת צריכה להלחם על זה, זה אומר שאת צריכה לשים על השולחן באופן ברור ונחרץ מה נמצא על כף המאזניים. ואת זה, כך אני מתרשם, עוד לא עשית.גרושים, כדבר שהוא בהכרח גלוי ומשפיע על התדמית שלו בעיני אחרים (כך כנראה הוא רואה זאת), פתיחת היחסים הגרועים בפני הורייך (את הוריו עזבי מחוץ לעניין), כי את צריכה את התמיכה, כל אלה הם דברים שאת יכולה לאיים בהם, כאשר באו מים עד נפש. כלומר, כאשר את באמת מוכנה לממש אותם אם לא יהיה שינוי. אבל לפני כן, נסי למצוא הזדמנות, או ליצור לכם הזדמנות, באיזו מסעדה אולי, קצת רועשת (שלא ישמעו אתכם יותר מדי) וקצת אינטימית (שלא תהיה אפשרות לסצנות התפרצות), שתלכו אליה במטרה מראש, כדי לשוחח. ושם תדרשי ממנו לפתוח את מה שכואב לו ואת מה שלוחץ עליו, וששניכם תוכלו לדבר ללא האשמות, אלא להביע את האכזבות שלכם ולחפש דרכים לתקן. אם תצליחו להגיע לשיחה כזו, אולי היא תהיה נקודת מפתח לשינוי. אם לא, סימן שאתם זקוקים לעזרה חיצונית, או להסקת מסקנות.