הוא השתנה? איך להתמודד עם חשש מקירבה

שלום
ד"ר, אשמח לשפוך ולהתייעץ..סיימתי לפני כמה ימים מערכת יחסים שנמשכה תשעה חודשים.הבעיה העיקרית שהפריעה לי בזוגיות, הייתה שבן זוגי הגיע חסר נסיון לזוגיות (שנינו בני 30 פלוס). התסמין העיקרי שהפריע לי מאוד היה שהוא היה מתמודד מולי בצורה קלוקלת. הוא היה מתנתק ממני לתקופת זמן של בערך שבוע, של מינימום תקשורת יבשה עד בכלל לא.. ההתנתקויות היו מגיעות אחרי תקופות של העצמת האינטימית או אחרי ריב או כעס (לעיתים דברים ממש פעוטים ומינוריים). התחרפנתי מזה. דיברתי על זה המון, כמעט נפרדנו על זה פעמיים (!) כל פעם היו שיחות מדהימות, הגענו לתובנות, המשכנו הלאה אופטימיים ואחרי כמה חודשים חזרנו לאותה הנקודה. הוא לגמרי הבין את הבעייתיות וכל פעם הבטיח שהוא יעבוד על הקטע הזה. בפועל זה המשיך לקרות. אמנם לא לעיתים מאוד קרובות אבל עדיין.זה גרם לי להרגיש חוסר ביטחון בקשר. כל פעם הרגשתי שאני מתחילה להתמקמם ולהרגיש בנוח ואז הוא היה מתנתק וזה ממש הרגיש שהוא שומט את השטיח מתחת לרגליי... נושא מגורים משותפים עלה, אני רציתי והוא לא, והבנתי בדיעבד שרציתי את הצעד הזה כדי למנוע ממנו להתנתק ולהיעלם לי (וכדי לקבל תחושת ביטחון בקשר) ומאותה הסיבה בדיוק הוא כנראה העדיף שלא.החלטתי לסיים את הקשר. למרות שאנחנו ממש אוהבים אחד את השניה, וכיף לנו יחד, לא יכולתי לסבול את הדברים האלו בזוגיות (ונתתי להם 9 חודשים הזדמנות להשתנות או לפחות להשתפר).היו המון דברים שהתפתחו והשתנו בקשר מאיפה שהתחלנו, אבל בשבילו זה היה צעדיי ענק, ומבחינתי אלו היו צעדים קטנים ומבונים מאליו ,שבעיקר סבבו סביב התקשורת שלנו כזוג.סיימתי את הקשר בלב כבד. זה נורא קשה כשאוהבים ובאמת שאין לי כעס עליו. הפערים פשוט גדולים מדיי.הוא מצידו ממש רוצה להישאר. דיבר ממש יפה ולעניין. באמת ההתנהל מדהים. היה לשנינו ממש קשה. בחיים לא ראיתי אותו במצב כזה..הוא מאמין שעדיין אפשר לשנות, שהוא ממש רוצה. שנפלו לו מלא אסימונים. הזכרתי לו שכבר היינו באותו המקום בדיוק ומה מבטיח לי שמשהו ישתנה הפעם? הוא מתעקש שהוא כן רואה את זה קורה. שהפרידה פקחה לו את העיניים. שהוא אוהב אותי וכו'. מה שמקשה עלי נורא כי אני מנסה להיות חזקה בתוך זה והוא גומר אותי :(הייתי שמחה לאיזשהי עצה..דעה...הצד הרציונלי שבי חושב שההחלטה נכונה. הצד הריגשי פועם לכיוון השני.

א. יקרה,
לכאורה - הוא השתנה. הוא אומר לך שהשתנה. הוא אומר לך שעכשיו הוא מבין. שהפרידה פקחה את עיניו, ושהוא לא יחזור על ההתרחקות הלא צפויה שלו. באופן מעשי - את ממש לא בטוחה, על סמך נסיון העבר.לפי דברייך, כנראה שהוא משתנה, את רק לא מאמינה שהוא השתנה מספיק. שזה באמת לא יחזור. את רוצה, כך אני מניח, יחסים זוגיים קבועים, ואולי גם מחוייבות ברורה לאורך זמן, בודאי ביטחון לאורך זמן באהבה יציבה, ואולי גם הקמת משפחה. האם אפשר לעשות זאת איתו?לפי דברייך, היו שני מצבים שבהם הוא לקח עצמו והסתלק. האחד היה מריבות וכעסים, והשני - לפי מה שהבנתי, דווקא בעקבות תקופות קרובות מאד ואינטימיות מאד. כך או כך, יש בזה העצמה רגשית, שיש בה מחוייבות. הראשונה, של מריבות - כי השלמה לאחר מריבות יש בה הצהרה ברורה - אנחנו יכולים לצלוח מכשולים ועדיין להיות ביחד! במילים אחרות, גם אם באופן קצת עקלתון ופתלתל: האהבה מנצחת. השניה - כי הנה, אנחנו מתקרבים מאד, וכן, האהבה מנצחת. ואז זה הופך להיות מפחיד: אם אני מרשה לעצמי להתקרב, או לך להתקרב אלי, אני עלול להיפגע יום אחד, אם תתחרטי, או אם תכעסי עלי עד שתרצי ללכת, או אם אעשה משהו שלא יהיה לטעמך (ומי ערב לי שאם את אוהבת אותי היום, תאהבי אותי גם מחרתיים?), וזה יהיה לי מאד מאד כואב, ולא אוכל להתמודד עם זה.החשש הזה מקירבה, עלול לקרות לאנשים שהם פגיעים יותר, ומתקשים להתמודד עם אכזבות קשות. אני לא יודע אם יש לך חלק בחוסר הביטחון שלו, במשהו שאולי את משדרת לו. זה משהו שבדרך כלל מגיע מהאדם עצמו. הוא בר טיפול. ואולי את רוצה לחשוב על זה. כי רצוי לעשות זאת ביחד - הן למענו, כדי ללמוד להתמודד עם החרדות שלו, והן למענך, כי כשאת תתמודדי נכון עם החרדות הנגדיות שלך, הוא יוכל לקבל ממך עוד ביטחון. אבל כפי שאת מבינה - את צריכה להרגיש שהוא "שווה" מספיק כדי לעשות זאת איתו, ונדמה לי שאת מרגישה כך. אחרת לא היית מתלבטת, אלא הולכת מבלי לחשוב על חזרה. כך שזה משהו לשקול, אם את רוצה. בטיפול - שניכם צריכים למצוא את הדרך כדי להתחזק. יתכן שהמשבר הזה שעברתם, יוכל להביא אותו לטיפול שכזה, אולי כי בלעדיו (בלי הטיפול) הפעם לך יהיה קשה להאמין שזה יצליח.מקובל לטפל בחששות מקירבה מהסוג הזה בטיפולCBT(קוגניטיבי התנהגותי). ראי את המידע שבקישור הזה, גם אם הוא עוסק בחרדות באופן כללי. ואולי תקשיבי לתוכנית של גבי גזית, מחר (יום ב') לקראת סיום התוכנית שלו ברשת 103. נדמה לי שהנושא יעלה.

אכן הבנתי לפני הפרידה כמו שאמרת למה הוא עושה את זה. הבנתי שזה בעצם "הפוך על הפוך"- אני מפחד להתקרב, שזה בעצם הפחד להיות לבד (כי אולי תעזבי). ואני מתמודד עם זה עם להתרחק- שזה בעצם להיות לבד.הוא סיפר לי שהוא היה במן קונכיה חברתית מרבית חייו, מגיל צעיר. הוא עבר תהליך ארוך שהוא רצה לצאת מזה ובשנות העשרים פלוס החליט שהוא אכן יוצא מזה- והצליח. רק מה זה אומר? שההתפתחות הריגשית שלו מאחור, הוא לא "שיחק את המשחק" מרבית חייו וכעת הפערים מורגשים. שזה הזוי כי מצד אחד, כי יש לנו המון רגעים יחד שהוא כל כך מפותח, רגיש, בוגר. בנינו הכל נפלא ומדהים. אבל במסביב של ההתנהלות הזוגית קרו דברים כאלה כמו הניתוקים (שהוא ידע שמחרפנים אותי) או שהוא נורא רואה הכל שחור ולבן (כי הוא מרגיש שהוא לא תבע מרבית חייו את הרצונות האמיתיים שלו, וכעת מנסה לפצות על זה רק שזה יוצא קיצוני לפעמים)בקיצור.. זה מצב מורכב ולא פשוט. אני עדיין, על אף כל זה, חושבת שהוא מדהים ואוהבת אותו. ההבנה כמה הוא רגיש מכבידה עלי יותר, הורג אותי שאני פוגעת בו ככה :(אבל כמו שאמרת, תהיתי אם בנתונים הקיימים כמו שהם, האם זה אכן אדם שאני יכולה להיות איתו בקשר יציב ומחייב (ולא רב טלטלות) ואני מניחה שבאמת הדרך היחידה אם אחליט שכן היא טיפול? האם הבנתי נכון מדברייך ואתה ממליץ שאלך איתו גם לטיפול התנהגותי? (אני מטופלת כבר שנה וחצי בטיפול פסיכותרפי, לא מרגישה שיש לי צורך בזה).ואגב, אני לא חושבת שאני גורמת לו להרגיש את החשש הזה שגורם לנתקים. כי אני רוצה כל הזמן שהקשר יעמיק והוא בולם אותי ומתרחק, דוחה מגורים משותפים וכו'. אני חושבת שזה קשור יותר למה שהוא עבר בעבר עם הקונכיה שהוא היה בה וכו'.

א. יקרה,
יצא שהיום שוחחתי עם גבי גזית על הנושא הזה, של גברים שמתקשים ביצירת מחוייבות. הוא סיים את השיחה מיד לאחר שנפרד ממני, בהצהרה, שקשורה אליו יותר מאשר אלי, והיא שזהו, ויש הבדלים, ואין מה לעשות. אלא שזה לא נכון. מוח האדם - התובנות אבל גם הרגשות שלו, יכולים להיות מושפעים מבחוץ במידה רבה ולהשתנות, ולא פעם גם להתגבר על נטיות מולדות (גנטיות). תלוי כמובן מה, ומתי, ואיך. אבל לכן הצעתי טיפול, כי זה אפשרי.טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא טוב לטיפול בפחדים ובחרדות. בניגוד לטיפול פסיכותרפי דינמי, הוא אינו עוסק הרבה בעבר הרחוק (על תורת ההתקשרות, הקשורה לנושא ההימנעות מקירבת יתר), אלא לוקח את זה כמצב נתון, כדי לעבוד איתו הלאה, בקשר שבין התובנה לפחדים ולחששות, וגם - כדי להרגיל את העולם הרגשי להתמודד עם החרדות, ועם כל מה שיצר את הקונכיה שלו שאת מתארת.ההצעה שלי שתלכי איתו לטיפול, היא כי הנושא הזה הוא זוגי בעיקרו ולכן את חלק חשוב ממנו, וגם כי את יכולה לעזור לו בעבודה האישית שלו.