הגנה על ילדים: גבולות, תקיפות ועצות

שלום,
רציתי להתיעץ איתך לגבי בעיה שמפריעה לי מאוד בזוגיות. אנחנו נשואים כבר 6 שנים ויש לנו ילדה בת ארבע ועכשיו אנ יגם בהריון. עם המשפחה שלו אני ביחסים טובים. גם אם אני לא הכי מתה על ההתנהגות שלהם וכו' אניתמיד שומרת על נימוס והרבה יותר מזה. אנחנו גם נפגשים כל שבת למשך כמה שעות.הבעיה זה במשפחה שלי. יש לי עוד 2 אחיות, אני בת שלושים והקטנה בת 26 לא נשואה ויש לי עוד אחות גדולה בת 32 גרושה עם ילדה בת ארבע וילד בן 7. תמיד היו בעיות בין בעלי ואחותי. שניהם טיפוסים מאוד מאוד עקשנים. כבר היו 2 מצבים שהם כעסו אחד על השני ובעקבות זה נהיו "ברוגז". התחננתי ביקשתי ולקח כל פעם חודשים ארוכים עד שהסכימו לדבר ביניהם חזרה. שניהם טוענים כל פעם שהם לא בברוגז אבל אין להם מה לדבר אחד עם השני. אבל כשהם בברוגז הזה הם גם לא אומרים שלום אחד לשני.עכשיו דוקא הם יו בסדר כבר חצי שנה ובסוף שבוע האחרון שוב היה פיצוץ:הבן הגדול של אחותי כל זמן מציק לביתי בת השלוש וחצי: מאייםעליה באגרופים, דוחף אותה, מנסה להסיט את אחותו לא לשחק איתה, חוטף לה צעצועים, צועק וכו'. נכון שגם ביתי לא פריירית אבל הייתי מצפה מילד, גם אם הוא "רק בן 7" לא להרביץ ולא להטריף אותה. 2 הבנות דודות ממש ממש חברות ולו כנראה משעמם והוא רק מפריע. ואז יש צרחות ובכי. יכול להיות שלנו זה מפריע יותר מלילדים, כי הם הרי שוכחים את זה, אבל זה מגיע לפעמים למצבים שממש קשה לי לסבול את הצרחות. יכול להיות שזה בגלל שאנ יבהריון, אבל אנ יבטוחה שעם תינוק אני ממש לא אסבול את זה שהוא לא יוכל להרדם בגללו. הבעיה היא שכמה שזה מפריע לבעלי ולי, אחותי ממש חושבת שאנחנו מגזימים כי הוא רק בן 7. למעשה, כל המשפחה שלי חושבים ככה. בכלל, הם מאוד מפחדים להעיר לילד משהו בגלל שלטענתם הוא טעון בכעס בגלל הגירושים.. והם חושבים שהילד מתנהג ככה לביתי בגלל שהוא מרגיש שבעלי לא אוהב אותו.בכל מקרה, בסוף שבוע האחרון זה היה ממש קטסטרופה, צעקות וכו'. ובגלל שחיכינו לאבא שלי שיחזור מבית הכנסת בערב לאכול איתו לא חתכתי והלכתי הביתה. ואז אחרי שעתיים של צרחות, שאף אחד לא העיר כלום לבנה, בעלי העיר לו. הבעיה שהיא שכשבעלי עושה את זה הוא מרים את הקול. לא צרחות אבל די תוקפני. אנ ירגילה לזה, כי ככה הוא גם מעיר לביתי והאמת היא שאצלו במשפחה, הוא מעיר ככה חופשי לאחיינים שלו. אבל אחותי נטרפה מזה, והודיעה לי שהיא תהיה איתו בבורגז עד שהוא יתנצל. מה שבטוח לא יקרה. כשדיברתי עם בעלי על כך שהעיר לאחיין שלי, הוא אמר שזה כבר היה מוגזם עם ההצקות שלו לביתי, ובגלל שבאף אחד לא העיר לו, אז הוא העיר כי זה כבר הטריף אותו.פעם הייתי ממשיכה לריב על זה עם בעלי. אבל הפעם אני באמת חושבת שההתנהגות של האחיין שלי היה לא במקום, שוגם אם הוא בן שבע אפשר להעמיד אותו במקום. כי גם אנ ימעירה לביתי כשהיא עוברת גבולות. וגם באמת לא חשבתי שזה היה צרחות כמו שהיא חשבה, אבל בגלל שאנ ייודעת שהאחיין שלי רגיש כלפי בעלי ושונא אותו, אני הייתי נגד זה שבעלי יעיר לו, אבל אנ יממש לא רוצה לריב עם בעלי על זה.פעם היינו ממש רבים על המשפחה שלי. עכשיו החלטתי שזה מיותר. אבל עדיין, מה עושים?

מיכל יקרה,
קודם כל, אפשר להעמיד ילד במקומו, כאשר הוא עושה דברים שהוא אינו צריך לעשותם גם אם יש לו סיבות חיצוניות מקלות. הן אינן מצדיקות התרת רסן. אולי אפילו להפך: צריך לדעת לשים לו גבולות, בעדינות ובתקיפות. אני חוזר: ב ע ד י נ ו ת, ובתקיפות. אבל לא לאפשר לו לתקוף ילדות קטנות.השאלה שאת שואלת יוצאת מתוך ההנחה שאין לילד הזה פתרון. זו הנחה שגויה. אלא שאת לא האמא של הילד, אלא אחותך, ומכאן נובעת הבעיה השניה – של הפיצוץ שבין בעלך לאחותך. ובעצם, מה קרה? בעלך הגן על הילדה שלו, ואחותך, בתגובה, הגנה על הבן שלה. בעצם, שניהם עשו בדיוק אותו הדבר. לא ברור לי למה את צריכה לריב עם בעלך על זה. ממש לא. בעיקר כשאת חושבת שהוא צודק, ושהאחיין שלך נהג שלא כראוי. לדעתי, רצוי שתלכי לשני הצדדים: לבעלך תגידי שהוא צודק (!), ושהוא אבא נהדר שהלך להגן על הבת שלו, אלא שהדרך שבה הוא נקט היתה מאיימת מדי לילד בן 7. ואז – תנסי להציע לו אלטרנטיבות להגנה על בתכם, באופן שלא יאיים על הילד, אם יש לך כאלו. אולי תנסו לחשוב ביחד על האפשרויות השונות, ואם תעשו את זה באופן שאינו רגשי וטעון (כי היחסים בין אחותך לבינו נכנסים באמצע), אלא ענייני (הסבירי לו שאת כאן באמצע, וצריכה לשמור על קשר תקין עם אחותך, למרות הביקורת שלך כלפיה), השיחה תוכל להיות שיחה פוריה. הרבה מזה תלוי בך, ובאופן שבו תציגי את הדברים, כלומר – כהצעות אפשריות, וכהתייעצות איתו, במקום כביקורת.לאחותך, הסבירי שהאופן שהילד נוהג כלפי הבת שלכם אינו נראה לך בשום פנים ואופן. תקדימי ותגידי לה שדברת עם בעלך, כדי לחפש דרכים אחרות להגן על הבת שלך באופן שלא יפגע בו, ושאלי אותה אם יש לדעתה דרך טובה שהיא יכולה להציע, כי אם הבת שלך מגיבה כפי שהיא מגיבה (בכי וצעקות), הרי זה סימן שהיא במצוקה, ושאת לא רוצה שהיא תיפגע, או שתרגיש שלא בנוח במחיצת המשפחה.עם הרבה אורך רוח, מיכל, ועם שיפוט נכון של צדק וסובלנות, אולי תצליחי להשיג את שני הדברים, וגם לחיות בשלום עם כולם.