האם האהבה מספקת?

הי שלום,קצת ארוך.... סליחה...אני לסבית. לפני כמה ימים חברתי נפרדה ממני (היינו יחד חודשיים). הקשר שלנו היה מאד בריא וטוב, לא רבנו, תקשורת מעולה וכו'. ביום הפרידה חברתי סיפרה לי שאחרי חודש וחצי היא התחילה להרגיש שמשהו חסר. יש לציין, שעד אז הבחורה הייתה מאוהבת בי בטרוף וההתלהבות הייתה הדדית. כשחזרתי הביתה והתחלתי לחשוב אם היה משהו מיוחד מהתקופה שהרגישה כך, נזכרתי שהתחלתי להרגיש שמשהו אצלה השתנה בדיוק אחרי שסיפרתי לה דברים כואבים שעברתי בעבר. גם בשבועיים האחרונים היא המשיכה לומר לי שהיא אוהבת אותי (אפילו יומיים לפני הפרידה) ולהתייחס אלי מאד יפה, כך שבהתנהגות הגלויה לא ממש נראו סימנים.היא טוענת שהיא לא סתם אמרה לי את זה, אלא שהיא באמת הרגישה כך, שאולי היא עושה טעות אבל היא לא יכולה לשלוט בזה.כשאמרתי לה שיש לי תחושת בטן חזקה שהיא קיבלה רגלים קרות, היא הודתה ואמרה: שמצד אחד היא מאד אהבה את התשוקה ואת הפתיחות שלי, אבל מצד שני אולי היה לה קשה עם זה, כי אף פעם לא היה לה קשר עם פתיחות מינית ורגשית בעוצמה כזאת. ועוד המשיכה לומר שבקטע הזה היאכמו גבר, לא מדברת על בעיות, בורחת מדברים כשבאמת צריך להתמודד, מקבלת רגליים קרות...יש להוסיף, שהיא מצידה הציעה לשמור איתי על קשר של שיחות + סקס (אך ללא מחויבות), אך אני לא הסכמתי, יש לי כלל של זה הכל או כלום, במיוחד כשמדובר ברגש.האם להאמין לה שהיא באמת אוהבת אותי, האם נכון הוא שבן אדם שבאמת אוהב לא אמור לקבל רגלים קרות? או שזה באמת שאלה של אופי? שיש אנשים שגם אם הם אוהבים הם בורחים....?

רותי יקרה,
את יכולה להאמין לה שהיא אוהבת אותך, אבל כדאי גם שתאמיני לה שהאהבה הזו שהיא יכולה להעניק לך, מוגבלת. את נוטה לשים תחת המלה "אהבה" את מה שאת רוצה שיהיה בה. שימי תחת ההגדרה הזו בדיוק את מה שאת מבינה ממנה שאת יכולה לקבל, כי זו האהבה שהיא נותנת. ואז תחליטי אם זה מתאים לך.