הבשלה לזוגיות: מחיר הלימוד

אורן שלום,אני אשמח אם תביע דיעה כנה על מה שכתבתי. אני יוצאת עם בחור כבר שנה. כחודשיים אחרי שהתחלנו לצאת הופיע אצלי הרפס ושבועיים אחרי קונדילומה. עד היום אין לנו מושג מי הדביק את מי ולמען האמת זה כבר לא באמת משנה. (את ההרפס חטפתי מאוד קשה וזה היה ההתקף הראשון שלי). בחודש האחרון חל שיפור במצב וכבר אין לי כאב בחדירה. העניין הוא שאין לי חשק מיני בכלל. אם אנחנו מתחילים כבר-אז מתחיל להיות לי אבל אני לא תמיד מרגישה, לא בא לי ליזום- מבחינתי להתחבק מספיק לי. כבר אין לי כאב בחדירה אז לא זו הסיבה. החוויה של שתי מחלות המין הייתה עבורי חוויה קשה מאוד. סבלתי מהרבה כאבים, וכל פעם ששכבנו כאב לי, הרגשתי שהרגש שלי כלפיי הבן זוג הולך ופוחת מרגע לרגע. כאילו הפכתי להיות חלולה ומנותקת רגשית. בן הזוג שלי היה מאוד סבלני, למרות שבהתחלה שכבתי איתו רק כדי לרצות אותו גם כשלא הרגשתי כלום וכאב לי, אבל לא תמיד שיתפתי אותו. . ?היו תקופות שלא שכבנו הרבה מאוד זמן. ?ולא היה לי חשק גם לדברים אחרים.בן הזוג שלי הוא יציב, אבל לעולם לא תהיה לי כלפיו האהבה שהייתה לי לגבר הראשון שלי שהיה אהבת חיי. אני מניחה שלא תהיה לי עוד אחת כזאת. לפעמים אני מרגישה שאני עדיין מתגברת עליו ולפעמים אני מרגישה שאני עושה השוואה ביניהם, אפילו של מראה חיצוני- השבוע בן הזוג שלי עשה קרחת והוא הזגיר לי את האקס שלי והיה לי קשה מאוד עם זה. ?זה עצוב, אנחנו רק בשנה הראשונה של הקשר, מה יהיה בהמשך??היינו אמורים להתחתן בתחילת ספטמבר- היה אפילו תאריך אבל מאוד חששתי ואמרתי לכולם שדחינו בגלל הלימודים. וזה העניין .?מאז המחלות מין האלו הכל השתבש לי מבחינת הרגש. ?אני אוהבת אותו אבל לא מאוהבת בו וזה חסר לי, גם אם אני יודעת שמתישהו נשארת האהבה ולא ההתאהבות היא זו שקובעת, אני מתגעגעת לסערת הרגשות הזו שגורמת לי להיות בהיי לרצות לתת ולעשות למען הבן זוג.. ?ואולי אני מסוג האנשים שצריכים כל כך הרבה אנדרנלין שמתישהו כל קשר שאני אהיה בו יתפוצץ..כמו הרצף שהיה לי עד היום. ?כל שאני יודעת זה שעם הבן זוג הנוכחי שלי יש משהו יציב וטוב, הוא מאוד אוהב ודואג, לא מתעסק בשטויות...זה חשוב לי. על כל טעות שהוא עושה אני עושה את המוות...אני יודעת שאם הייתי בטוחה בקשר הזה אז הייתי מעבירה דברים יותר בקלות, העניין הוא שאני מרגישה שאם הוא טועה- זה כבר יותר מדי..גם הרגש שלי חסר או חסום כלפיו וגם הוא לא עוזר לי לאהוב אותו?... בכל פעם בעבר שהרגשתי מאוהבת חייתי רק את הקשר ופספסתי את החיים שלי בדרך...לא יודעת להסביר, אבל אני לא יכולה להרגיש ככה יותר. כנראה שעברתי יותר מדי והלב שלי הציב גבולות. לפעמים אני מרגישה חסומה, קשה לי לאהוב בכלל. אני עברתי המון. זה כבר יותר מ"פוחדת להיפגע", זה משהו שלא הרגשתי בחיים. תמיד היה לי קל להתנתק, אבל אני מנותקת רגשית מהבחור, כאילו אני לא מצליחה להרגיש אותו, אני לא יודעת אם זה ייפתר. ?דווקא הבן אדם שנותן לי הכי הרבה כבוד ואהבה אני רואה אותו הכי הרבה והוא החבר הכי טוב שלי, דווקא איתו זה ככה..?וזה אף פעם לא היה לי, תמיד ככל שאני קרובה פיזית למישהו אני מתקרבת אליו גם רגשית.? הוא אף פעם לא נתן לי הרגשה שמחר הוא לא יהיה שם בשבילי. ?ואני יודעת שאם הוא לא יהיה שם אני אשבר. אולי אני פוחדת מעצמי שכמו בכל קשר עד היום באיזשהו שלב גם אני איעלם שוב וכל התוכניות וכל החלומות יתנפצו ואני אצטרך להתחיל הכל מחדש. פעם אחת כבר הייתי לפני חתונה עם גבר שלא אהבתי אז פרשתי בשיא ואף פעם לא הצטערתי על זה. ?אני פוחדת שכשהלימודים שלי יסתיימו בשנה הבאה ואני אצטרך באמת להתמודד עם החלטות בחיים כי אני מניחה לכל בצד עכשיו, אז אני אפול וכל דבר שיראה לי כמו שקר או לא לגמריי נכון, אני אסיים.? אז זה עוד פעם לשבת על הגדר רגל פה רגל שם. ?החיים שלי התנפצו כל כך הרבה פעמים שאני כל הזמן מכינה את עצמי לדבר הבא שיקרה. אני מנסה לחשוב אם טוב לי, בכנות- אני לא יודעת. יש כל כך הרבה גורמים במשוואה של הטוב ולא הכל קשור רק לקשר הנוכחי, אבל בגדול- משעמם לי, אין לי מספיק גירויים בזוגיות. אני מנסה לעשות דברים לבד כדי לבנות לעצמי קודם כל עוגן עצמי. אבל הוא לא מרגש אותי...אולי אני פוחדת שאם יהיה לי שוב חשק מיני אני עלולה להתחיל לפזול לצדדים? ?לא יודעת... ?אני רק יודעת שאני חייבת לשרוד את השנה הקרובה בדיוק באותה דרך ששרדתי אותה עד עכשיו. יש לי עוד שנת לימודים לעבור ואני כבר בת שלושים... ?הבעיה הגדולה היא שאני לא מסוגלת לאבד עוד אדם אחרי שאיבדתי כל כך הרבה.?זו הצרה הגדולה...אני.. ?אולי אם זה לא היה ככה היה לי את האומץ לבדוק מה קורה בחוץ, אבל אין לי , אני סתם פחדנית. במיוחד אחרי שהייתה לי השנה הזו לפני שהכרתי את הבחור הזה ויצאתי עם גברים שרק נתתי להם והשקעתי בהם והם לא היו אכפתיים כלפיי או ראו בי משהו רציני. אם הייתי יותר צעירה אולי הייתי נוהגת אחרת-אבל אני מרגישה שאסור לי לטעות יותר או לפשל כי מזה היה כבר לחיים שלמים...אני מתוסכלת מאוד...להישאר קשה, לעזוב קשה...

פז יקרה,
כתבת מכתב שהוא ארוך בהרבה ממה שראוי כאן. לכן גם עיכבתי את תגובתי, עד שאתפנה לקרוא אותו. היית יכולה לכתוב את עיקרי הדברים גם בשליש המכתב ופחות, כי הכנסת כאן עניינים רבים שאינם קשורים ישירות לשאלה, ואולי רלוונטים בטיפול מעמיק יותר. לא כאן.לא כתבת בת כמה את. לפי מכתבך את כנראה מתקרבת לאמצע שנות העשרים (אם טעיתי בגדול, אולי כדאי לחשוב מדוע זה נראה לי כך?), ואולי את מבשילה לאט לזוגיות, ולומדת בכל פעם מה טוב לך לפי מה שהפסדת בפעם הקודמת. אולי בניגוד לאלו שלומדים לפי מה שרע להם בפעם הקודמת. ואולי כי את רוצה הכי הכי, ואולי לכן מזעזעת את המערכת, כי אם הוא לא הכי מושך אותך, אז את בודקת את גבולות המסירות שלו אליך, כדי לבחון אם בכל זאת הוא מספיק מתאים לך ולהשתכנע. זה בינתיים עבד, אבל עוד לא השתכנעת.זה חלק מתהליך ההתבגרות וההבשלה לדעת לראות מה טוב לך, ולדעת להחליט, ולדעת להתמסר להחלטה שלך לאחר שההחלטת, כי את בטוחה שאת יודעת להחליט נכון. הכל לומדים, ולפעמים משלמים בדרך את מחיר הלימוד.חשבי על מה שכתבתי, וגם אם את צריכה סיוע של יעוץ מקצועי. זה יכול לסייע לך לזרז תהליכים, ולקבל פרופורציות נכונות מוקדם יותר, ואולי גם להבין את עצמך טוב יותר.