הבנת פגיעה בזוגיות

ד'"ר חסון שלום,אני (23) וחבר שלי (25) היינו ביחד כמעט שנה וחצי. לפני קצת יותר מחודש נפרדנו.במהלך החודש הזה אנחנו נפגשים בערך פעם בשבוע. ממש ממש טוב לנו ביחד... הפגישות מקלות קצת על הכאב.. למרות שאני יודעת שזה לא נכון לעשות.במשך כל השבוע אנחנו לא מדברים, אלא אם כן אני זאת שיוזמת שיחה. ואז אנחנו נפגשים ומתנהגים כמו בני זוג עד הרגע שהוא הולך. ושוב לא מדברים עד שאני כמובן יוזמת. (הוא אמר שהוא כן מרגיש שהוא רוצה לדבר איתי, אבל הוא לא עושה את זה, כי זה מוזר לדבר ככה שאנחנו כבר לא ביחד. גם אני מרגישה ככה, אבל לי קשה להחזיק ואני נשברת..)הוא אומר שהוא אוהב אותי, אבל לא כמו פעם. הייתה תקופה שאחרי שנפרדנו (הוא זה שעזב) הייתי מנסה ליצור איתו קשר טלפונית וגם בהודעות. רוב הפעמים הוא פשוט היה מתעלם, זה מאוד פגע בי וגם הכעיס אותי מאוד שהוא מתנהג ככה ופוגע בי ככה, ולפעמים בגלל הכעס הזה הייתי כותבת לו דברים לא נעימים והכל מתוך כעס ולא כוונה אמיתית. בגלל זה הוא אומר שהוא כבר לא אוהב אותי כמו פעם ושזה לא יחזור להיות מה שהיה. (וחשוב לי לציין שהוא פגע בי ממש קשה כל התקופה הזאת. הרבה יותר קשה ממה שאני פגעתי בו. אז למה הוא לא מוכן לנסות להשכיח את התקופה הרעה הזאת ולנסות שוב?).אבל כשאנחנו נפגשים הוא מתנהג כאילו שאוהב אותי אותו דבר (מחבק, מנשק, מלטף... והוא יוזם את זה יותר ממני). והוא אומר שעוד יש לו רגשות אליי ואני גם מרגישה את זה.הוא אומר שטוב לו ככה שאנחנו נפגשים פעם בשבוע, שבוע וחצי, אבל לא רוצה לחזור להיות ביחד.אני מאוד רוצה לחזור אליו, אבל יודעת שהסיכוי אפסי. אני אוהבת אותו חזק כמו שלא אהבתי אחר. אני מרגישה שאני לא אהיה מאושרת, ושלא יהיה לי טוב עם מישהו אחר כמו שהיה לי איתו. אני לא מצליחה לדמיין את עצמי עם מישהו אחר. הוא עשה לי טוב כמו שאף אחד לא עשה. רוצים כל הזמן להכיר לי אנשים וגם יש כאלה שמתחילים איתי, אבל אני לא מסוגלת לחשוב על זה אפילו. קשה לי נורא לוותר עליו. קשה לי לוותר על המון דברים טובים שהוא עושה לי...למה אני עדיין כל כך רוצה אותו למרות שהוא ממש פגע בי וממשיך להכאיב לי... :(אני לא יודעת איך להתמודד עם הכאב הזה. כל בוקר אני מתעוררת בהרגשה שממש רע לי, אני בקושי ישנה. ממש מרגישה שאני בדיכאון.. אין לי חשק להמשיך. וגם לא יודעת איך..איך מתגברים על זה וממשיכים הלאה... אני רוצה שהכאב הזה יעבור.תודה מראש.

מ יקרה,
כשכעסת, הגבת כפי שאת מגיבה כשאת כועסת. הוא רואה זאת, ומבין שאת מוכנה לפגוע בו, לפחות כשאת כועסת, ומתקשה לקבל זאת בין אם את כועסת או לא. מה שאני מבין ממכתבך גם הוא שפגיעתך בו היתה מכוונת, בשל כעסך. האם גם פגיעתו היתה מכוונת, או שמא היתה בשל חוסר תשומת לב, בשל אגוצנטריות ועיסוק בעצמו יותר מאשר בך, או בשל הפגיעוּת הרבה שלך? כי אם זה כך, הוא לא רואה את הפגיעות שלו בך כ"רוע", כפי שאולי את ראית. לך זה אולי נתן הצדקה לפגוע גם בו, אבל הוא אולי רואה את הפגיעות שפגע בך כרגישות יתר שלך, או כחוסר תשומת לב שלו, אבל לא ככוונה רעה, בניגוד למה שאת עשית.אני לא יודע אם זה ממש כך, אני רק מתאר תרחיש אפשרי של דברים שיכול היה לגרום לכם להתרחק, ולגרום לו להתנהג כפי שאת מתארת, כולל הפרידה האיטית, אבל המוחלטת מבחינתו.את לא יכולה להתמודד עם הניתוק הזה, כל עוד אתם עדיין קצת ביחד. עוד לא נפרדתם, ולכן את לא יכולה להתמודד עם ניתוק שלא היה. את עדיין מצפה לשינוי, למרות שאת, באופן שקול ושפוי, לא נותנת לזה סיכוי. הסיכוי היחיד לשינוי, אם לא מאוחר מדי לכך, הוא לרכוש את אמונו מחדש שיותר לא תפגעי בו כך, גם כשאת כועסת, ושאת יודעת לשלוט בכעסך. אלא שזה יקרה, כנראה, רק אם תהיי את בטוחה שהוא לא יפגע בך, בין אם מרצון חופשי ובין אם מהזנחה וחוסר תשומת לב (שמבחינתו זה אולי לומר לו לשנות את מהותו, או את דעותיו או את סדרי העדיפות שלו). קצת מורכב. חשבי על הכל ביחד. אולי תגיעי למסקנה מעשית באשר למה אתם צריכים לעשות כדי להיות ביחד, ואולי תגיעי למסקנה שבעצם, הגיע הזמן להפסיק להיפגש, כי זה באמת חסר סיכוי.