הבנת בן הזוג: איך להתמודד עם אי ודאות

.פגשתי בעבודה לפני מס' חודשים בחור מקסים. הוא נעץ בי מבטים במשך כמה חודשים אבל לא עשה דבר. הבנתי שהוא ביישן, ולמרות שגם אני ביישנית, יצאתי מ"אזור הנוחות" שלי והתחלתי איתו (באימייל, כי לא רציתי שמי מהקולגות יראה אותנו). הזמנתי אותו לדייט, נפגשנו, והוא היה מקסים, ג'נטלמן, ומצחיק, אבל התחמק מכל שאלה אישית ודיבר בעיקר על תחום אחד (פוליטיקה...). קבענו בסוף הפגישה שניפגש שוב מתישהו. הוא לא יזם כלום גם הפעם, אז שוב הזמנתי אותו (לדירתי, שם תכננתי לנו ערב של צפייה בסרטים ואוכל טעים). לא היה לו זמן (יש לו סיבה טובה לכך ואני מודעת לה) במהלך חופשת החג, והוא לא בא (יש לציין שהוא גם גר בעיר אחרת), אבל גם לא התקשר ולא שלח הודעה בוואטסאפ. כשחזרנו לעבודה אחרי החופשה, הוא בא לחדרי ואמר לי שלום. עניתי לו "היי" מעט קריר (כי לא רציתי לעורר את תשומת לבה של שותפתי לחדר). הוא נעלב והתחיל לנתעלם ממני. שוב שלחתי לו אימייל וכתבתי שאם כבר מישהו אמור להיות פגוע, זו אני, מכיוון שהוא נוקט אפס יוזמה - דבר שאף בחורה לא תסכים לסבול. כתבתי לו שאם הוא מעוניין בקשר הדדי ורציני, הוא יודע איך להשיג אותי, ואם לא - שיהיה לו בהצלחה ןאני אחפש לי מישהו שיודע לחזר ולהראות עניין. הוא ענה בעדינות ונימוס שמגיע לי אהבה כמו שאני רוצה, אבל לא היה מסוגל להודות שהוא מעוניין בקשר או שטעה בהתנהגותו. אני יודעת שהוא מעוניין, אחרת לא היה נועץ בי מבטים ועובר ליד חדרי במשך חודשים ארוכים (והייתי הבחורה היחידה חוץ מהבוסית שלו שאמר לה שלום ותקשר איתה. כעת אני מתחרטת על האימייל האחרון ששלחתי לו כי חקרתי את העניין באינטרנט וזיהיתי אצלו סימפטומים של אספרגר או הפרעת אישיות נמנעת, אז אני מבינה שחוסר היוזמה שלו והרגישות המוגזמת לדחייה/ביקורת בעצם לא בשליטתו ולא נובעים מהתנשאות או ממשחקים מטופשים. שאר התכונות שלו מאוד חיוביות ואני מחבבת אותו ונמשכת אליו, ואני שואלת האם כדאי לי להתקשר אליו וללבן את העניינים? האם יש תוחלת לקשר עם בחור שכנראה סובל מאחת הבעיות שציינתי? אם נחזור להיות בקשר, האם תמיד אהיה היוזמת של כל דבר והוא ייפגע מכל שטות ולא יתמודד עם ביקורת בונה, או שאפשר לעבוד על זה במסגרת טיפול מקצועי כלשהו?

אחת העם יקרה,
כדי להגדיר אספרגר או הפרעת אישיות כלשהי, צריך להיות איש מקצוע. אבל את מזהה אופי ודרך התנהגות, שנראים לך, ואולי אפילו בצדק, בעלי דגם מסויים, וכנראה די בסיסיים ומאפיינים את האדם. את לא יודעת עליו הרבה פרט לכך שהוא מוצא חן בעינייך, ומכאן אני מבין את הצורך שלך לבדוק כמה שיותר את כל המידע שהוא עצמו לא מספק לך. את מנחשת, ואולי מנחשת נכון, ואולי לא. אבל בין אם יש לך אבחנה פסיכולוגית מדוייקת ובין אם לאו, את מזהה הרגל, ואני מניח שהדבר שהכי רצוי לך הוא לומר לעצמך: "טוב, כך הוא", ולשאול את עצמך אם זה מתאים לך שכך זה יישאר לנצח. האם את מסוגלת להתמודד ולקבל את העובדה שאת תהיי היוזמת לכל דבר (או כמעט כל דבר), והוא יהיה פגיע?אני מבין שאת גם מחפשת מקור תקווה: האם טיפול יועיל לו? - אני לא יודע, כי אני לא יודע מה מקור הבעיות ומה הפרוגנוזה. לכן, אם את מוכנה לקבל אותו כפי שהוא, קבלי אותו כפי שהוא, והניחי שכך זה יישאר, ואז כל שיפור הוא בונוס, אבל ללא אכזבות. חשבי על זה היטב. או דברי איתו יותר, הרבה יותר, כדי ללמוד אותו ולנסות להבין אם את יכולה להתמודד עם העכשיו שלו, מבלי להניח שהמחר יהיה אחרת. כי אולי הוא לא יהיה.

תודה רבה על התשובה המהירה! האמת היא שאני לא הדיוטה גמורה בנושא, ולמדתי קורס בפסיכיאטריה (שקיבלתי עליו ציון 100 :-)) לפני כשנה במסגרת לימודיי. אבל אני אכן לא אשת מקצוע. הבחור העיד על עצמו שהוא "מופנם", ואני יודעת שישבה איתו בחדר בעבודה מישהי (דווקא נחמדה) במשך מספר חודשים והוא לא פנה אליה בדיבור מעולם. עוד הוא סיפר לי שהוא חובב מושבע של ספרי וסרטי פנטזיה ומד"ב, ועוד אני יודעת עליו שרוב עולמו ועיסוקו בשנים האחרונות קשור לתחום הפוליטי. יש לו משפחה קטנה ויחסיו עם אמו ואחותו טובים (לא יודעת לגבי אביו. ייתכן שהוריו גרושים). כמו כן, אני די משוכנעת שלמרות שחצה את גיל 30, לא היתה לו מערכת יחסים רצינית מעולם, וזאת למרות שהוא חכם, ג'נטלמן, משכיל, בעל חוש הומור, בעל לב טוב וכבונוס - גם נראה טוב (אני בטוחה שלפני בעבר התחילו איתו עוד בחורות, אבל עד מהרה התייאשו כמוני מהפסיביות שלו). בגלל שסך התכונות שלו כ"כ מוצלח בעיניי ודי נדיר (המצב ב"שוק הבשר" קשה מאוד ויש מחסור חמור בג'נטלמנים...), אני שואלת את עצמי האם כל מה שהוא זקוק לו זו מישהי שתבין אותו, תהיה סבלנית איתו ותאפשר לו את כל הזמן שהוא צריך כדי להיפתח. חבל לי להפסיד בחור טוב כמוהו, מה גם שרוב הבחורים שיצאתי איתם עד היום סבלו מ"נכות רגשית" בדרגה כזו או אחרת, אבל בניגוד לבחור הנוכחי, לא היו חכמים כמוהו והג'נטלמניות היתה מהם והלאה. אני מניחה שאם לא אפנה אליו שוב ולא אנסה, לא אדע מה יכול לצאת מקשר כזה, אם בכלל. שוב תודה על הייעוץ!

אחת העם יקרה,
אכן, הקושי הוא להתמודד עם הפערים בין הרצוי למצוי, עם אכזבות, וגם עם פגיעוּת כשאת נותנת את הווייתך, וזה לא הולך (ראי את תשובתי למילי שבשאלה שקדמה לך). ככל שאת בטוחה יותר ביכולת שלך להתמודד עם כל אלה, כך ייקל עליך לנסות, ולהתחבר רגשית, ולהיות בסופו של דבר גם עם האומץ לומר שלא מתאים לך, כשאת באמת חושבת כך ומגיעה למסקנה שזה המצב. גם התכונה האחרונה, היכולת והאומץ להיפרד כשצריך, מקלה מאד על היכולת שלך ליצור קשר אמיתי.

מוגש כחומר למחשבה, זאת המחשבה הראשונה שעלתה לי למקרא הדברים.