הבדלים בתקשורת זוגית: מה לעשות?

היי,
בן הזוג שלי בן 60 ואני צעירה ממנו בעשר שנים. זה פרק ב של שנינו, אנינו כ 10 שנים ביחד, מאד אוהבים, וטוב לנו ביחד.
בן הזוג שלי מתחבר בקלות עם בחורות מאד צעירות בכל מקום לדוגמה מלצריות. וזה מתפתח לקשר של חברות. זה נראה רק חברי וחמוד כי הוא בגיל של אבא שלהן. זו יכולה להיות כל אחת שהיא צעירה ונראית טוב. משהו בזה קשה לי, במיוחד אם אני פתאום רואה את החיבוק שלהם או איך הם צוחקים ביחד ואני ממש מחוץ לסיפר. אני יודעת שאין שם משהו רומנטי אבל זה בכל זאת מפריע לי, למרות שלפעמים זה נראה שכן- המגע, המבטים. נראה לי שבשבילה זה קשר כמו עם אבא או ידיד מנוסה. לא יודעת בדיוק למה אבל לראות את החיבוק שלהם, את הקשר הקרוב, שיחות כמעט אינטימיות בזמן שאני נמצאת שם ומרגישה מוזר ולא קשור, זה קשה לי. אני יודעת שאין לקשר שלהם משמעות אחרת מעבר לחברות. פעם בכמה חודשים יש חברה חדשה אבל גם כולם מסביב חברים וזה מאד זורם רק אני מרגישה מחוץ לתמונה ופגועה מהמקום הזוגי. חשוב לציין שהוא עובד מאד קשה ואין לנו הרבה זמן זוגי. אבל אנחנו שנינו מאד אוהבים וטוב לנו ביחד. אני מבולבלת כי אני מבינה שזה כנראה שטויות אבל זה מאד מפריע לי.
אני לא יכולה ולא רוצה לבוא ולהגיד שחברויות שלו מפריעות לי מצד שני משהו אצלי בפנים נמחץ. מה עליי לעשות לדעתך?

נטע יקרה,
אני מבין שיש ביניכם גם הבדל בתקשורת ובצרכים החברתיים – בן זוגך צריך תקשורת מתמדת עם אנשים (האם זה באמת רק עם נשים?), כולל צעירים יותר (ומה לעשות, בסביבה שלנו יש גם כאלה), ואולי דינמיים יותר, כי אני מבין שגם הוא 'רוח חופשית' שאוהב שיחות עם אנשים, ואת פחות אשה של אנשים שאת לא מכירה, ואולי גם פחות של "חבורה" של אנשים, ויותר של בן זוג ושל חברות בודדות. בהחלט ייתכן שאת מרגישה פחות בנוח כאשר זרימת הקשרים והשיחות לידך מהירה יותר, ואת במקצב שלך.את לא לבד. רוב האנשים הם כמוך. אבל יש כאלה שהם כמוהו, וזה נותן להם אנרגיות. לו היית יכולה לקחת את עצמך מדי פעם, מטפורית, ולשבת ולהתבונן מהצד בשיחות הללו שהוא מקיים עם אחרים, ואולי מוצאת את המקום להשתעשע מהם, כאשר זה נראה קצת לא במקום, או כי התכנים משעשעים, או להתעניין, כי זה מאפשר לך ללמוד מהם על אנשים, מבלי להרגיש מחוייבת להשתתף, ואולי אפילו להתפעל מהיכולת שלו להיות מה שהוא, וללמוד איך אנשים עושים את זה ומבלי לחשוב שיש צורך שגם את תעשי את זה (כלומר, לימוד פסיבי לגמרי, מתוך סקרנות ואולי אפילו התפעלות מהיכולת), ומבלי להכנס לסרטים של 'מה זה אומר עלי?', היה לך הרבה יותר קל. אבל את לא שם, כרגע, ואני לא יודע אם תוכלי.העניין הוא שאם יש לך ציפיה שהוא ישתנה, זה כנראה שלא יקרה. ואז את צריכה לשאול את עצמך אם הקשר הזה מתאים לך, על הטוב והפחות טוב שבו. בעיקר, על המקום שבו הוא מכניס אותך ללחצים ולאי נעימות. הראיתי לך למעלה דרך שבה אולי תוכלי לראות את הדברים אחרת, ואולי אפילו ללמוד ליהנות מזה, גם אם זה יהיה באופן פסיבי כמתבוננת וכשותפה של בן זוגך (ואולי גם ללמוד איך להיות שותפה שלו, ויחדאיתו בעיני אלו שהוא מדבר איתם, גם אם תהיי פסיבית, כלומר לא שותפה לשיחה, אבל את כן יכולה להיות חלק מהשיחה מעצם נוכחותך ושפת הגוף שלך), כמתבוננת במחזה שיכול להיות מעניין, אבל זו החלטה שצריך לקבל כאשר היא מגיעה כנגד התחושה המיידית האינטואיטיבית שלך שגורמת לך להרגיש פגועה. לכן זה לא פשוט. בדקי את עצמך, ואיך את מתמודדת עם זה.