בניית אמון: מה לעשות כשאין מידע?

*מתנצלת מראש אם אני מאריכה בדברים*שלום אני רווקה בת 54 ללא ילדים ויוצאת מזה כמעט שנה יוצאת עם גבר מעיר ממני ב 3 שנים ולא מתגוררים ביחד. אני ללא ילדים.ל]ני הכל אני רוצה לציין שיש אהבה גדולה בינינו והסתדרנו טוב ממש מהתחלה עו דמהדייטים הראשונים.הוא גרוש פעמיים ולו 3 ילדים.הבן הבכור מגרושתו ראשונה וגר לבד והוא בגיר ושני הילדים מהנישואים השניים אצל האימא בעיר אחרת וחחוקה ועימם הוא נפגש לעיתים רחוקות בגלל אופי העבודה שלו הכוללת עבודה בסופי שבוע.בהתחלה היה לי קשה כי הוא סיפר לי שגרושתו השנייה בגדה בו לאורך השנים מבלי שידע זאת והוא גילה זאת במקרה במהלך הגירושין שהיא יזמה. ושהגירושין עימה היו טראומטים במיוחד ועד היום הוא פגוע מזה.בעיקר סיפר שהיה פגוע שהיא בדדה בו וכולם ידעו והאו היחיד שלא ידע ולא חשד בכלום.אנחנו מסתדרים מצויין וחברים טובים. עד לאחרונה היינו נפגשים בסופי שבוע ולעיתים באמצע השבוע. כעת הוא בקורס הסבה מקצועית ולא נפגשנו כבר שבועיים ואנחנו בקשר טלפוני מידי יום.לפני מספר שבועות העליתי בפניו את הרצון להתראות יותר ובגלל ששנינו בערים שונות העליתי את הנושא של מגורים משותפים. יש לציין שבתחילת ההכרות שלנו הוא העלה זאת כמה פעמים אך בגלל המצב המסובך שהוא נקלע אליו עם חובות (חובות שנוצרו עקב הגירושין) ירדנו מזאת מהר .מה גם שאני מתגוררת בבית ששיך למשפחה ויש סכסוך על הדירה עם בת משפחתי כך שאני גם לא שאלתי ולא מיהרתי. בכל מקרה הכוונה לגור יחד לא בבית שאני מתגוררת אלא לשכור דירה אחרת.אולי באמצע הדרך בין עבודתי לעבודתו.כשהעליתי בפניו את העניין שוב הוא לא הבין למה פתאום אני מעלה שוב את עניין, המגוריים יחד והוא כעס שהוא מגן עליי שאני לא מתגוררת עימו כי גרושתו יכולה להתנכל לי ושההוצאה לפועל יכולה לבוא ולהחרים לי ציוד ודברים מהבית בטענה שזה שייך אליו ואז אני אצטרך להוכיח וכל הדברים ושכל הריהוט בבית וכל הציוד הוא שלי ולהמציא קבלות.הוא סיפר לי שמס' שנים לאחר הגירושין זה מה שהיא עשתה להוריו , כשבהוצאה לפועל באו להוריו וביקשו קבלות על כל דבר כדי להוכיח שזה שלהם ולא שלו. ושהוא לא מסתיר דבר אצלם. והם נאלצו להיגרר לבתי משפט ולקחת עורך דין ויצ.או מאוד פגועים מהענייןוהוסיף שהעניין יכול לחזור על עצמו גם איתי והוא לא מוכן שזה יקרה. הוא אף שלח לי קישור כתבה על כך \, שצד שלישי (כביכול אני) יכולה לקבל דרישה מההוצאה לפועל בגלל החוב שלו (שהולך ותופח.)מאז אני לא מעלה את העניין יותר אך זה מעיק לי כי חברה גרושה אמרה לי שאם אני חברה שלו ולא נשואה לו מוזר ביותר שההוצאה לפועל תתנכל לי..לאחרונה בגלל האינטנסיביות שבלימודים בקורס הסבה עלו לי גם ספקות לגבי הקשר שלנו לאחר שהוא סיפר שלומדות איתו בנות גרושות בגילו והן כל היום ביחד לומדים (יחד בכיתה, מתאמנים יחד (קורס שדורש מגע פיזי) וגם לומדים יחד מחוץ לשעות הלימודים כי החומר רב וקשה.אני האמנתי לו כל הזמן אך לאחרונה יש בי חוסר אמון שלא נותן לי מנוחה בעיקר בימים האחרונים שאני לא נפגשת איתו. זרקתי לו בצחוק שיזהר מהן כי הן פנויות והוא גבר נאה, והוא אמר שסיפר בתחילת הקורס שהוא בזוגיות . לאחר ריב שהיה לנו שוב בגלל המגורים הוא הודה שהוא תמים ולא שם לב לפעמים בחורות מתחילות איתו והוא לא מודע לזה והוא מחוייב לזגויות שלנו.לאחרונה התחילו לי ספקות לגבי אמינותו ואני ממש אוכלת את עצמי על כך.שאלותיי הן:1. לגבי האופציה שההוצאה לפועל עלולה להתנכל לי במידה ואגור איתו יחד- האם זה נכון והאם טוב שהוא מוותר על חיים משותפים כדי שאני לא איפגע? אשמח לקבל תשובה. העניין זה מעיק לי מאו דכי שוב אנחנו מבקושי מתראים וחשבתי שמגורים יחדיכולים לפתור את העניין.2. ואיך אני מתמודדת עם חוסר האימון שנוצר בי עם הספקות והשאלות שעולות ומכרסמות בי ולא נותנות לי מנוח. אני רוצה לציין שאם לא היה אדם אמין ורציני לא הייתי יוצאת איתו, אך הספקות מכרסמים בי לגם לאור העובדה שהוא סיפר לי שבעברו כגרוש או כרווק בחורות לא מעטות התחילו איתו אם כי לא היה לו קשר איתן למעט מגע מיני. לדבריו ואני מאמינוה לו שאני הקשר המשמעותי העיקרי לאחר הגירושין (שהסתיימו לפני כ 8 שנים) ושהוא רוצה קשר ארוך טווח אך שלא כולל נישואין.אך כאמרו מקונן בי חוסר אמון או חשדנות שדי מעיקה ומטריפה אותי בימים אלה במיוחד שאני מאוד אוהבת אותו רוצה בהצלחת הקשר.מתנצלת שוב שהארכתי בדבריםאודה לתשובתכם המלומדת בהקם!

אילנית יקרה,
לגבי השאלה הראשונה שלך – אני לא האדם המתאים לשאול אותו שאלות בענייני חוק, אני מציע לך לשאול עורך דין, או לפחות להגיע לפורום משפטי ולהעלות את השאלה שם.לגבי עניין האמון – אכן הגעת לשאול את האדם הנכון, אבל לא עם המידע המספיק כדי לתת לך תשובה ברורה. העניין הוא שהיות שגם את לא יודעת מספיק, לא תוכלי לשאול את השאלה הזו באופן שבאמת יסייע לי לעזור לך. אני רק יכול לומר לך שבעיקרון את צודקת – יש לך בסיס כלשהו לחשד שאולי קורים דברים שאת לא יודעת. אבל חשד הוא רחוק מכדי לקבל על פיו החלטות שיהרסו לך משהו טוב. כי חשד נע, נגיד, אי שם בין 2% סיכוי שיש בעיה לבין "הרבה", אבל אפילו על סמך פיפטי:פיפטי, יש 50% סיכוי שתהרסי יחסים טובים "סתם". כלומר ללא הצדקה. אפילו אם יש סיכוי של 20% סיכוי שהכל בסדר, את לא רוצה להרוס יחסים טובים כי אולי הכל בסדר ואת טועה או חרדתית. אז אני יכול לומר לך את זה, מצד אחד, אבל גם לומר לך – שאם את לא יודעת, אני לא יכול לדעת יותר.זו כמובן לא הפעם הראשונה שאני נתקל בשאלות דומות. אני חושב שהדרך הכי בטוחה והכי מדוייקת שבה אני יכול לסייע במקרים שכאלה הם תוך כדי טיפול אישי. במהלך פגישות ושיחות על זה, יש יותר מקום להכנס לפרטים, לדקויות, לשאלות על עקביות של תשובות, על אופי, על המשמעות של התנגדות לתשובות או של שיתוף פעולה והיענות, או אפילו על החרדות שעולות, לפעמים באופן מוגזם. במצב הזה, הנתונים מתוספים זה לזה, ויוצרים תמונה יותר מדוייקת. ושימי למילה "יותר", כי כמעט אף פעם אין דיוק וידע מוחלט.ולכן אני מחזיר את זה אליך – אם את בספק בעניין החשדות שלך, אם את לא רוצה להפסיד קשר טוב רק בגלל החרדות והלחץ, ו/או רוצה לדעת להתנהל נכון יותר בעולם שבו אין ודאות, אז האפשרות הנכונה היא ללכת לטיפול. קיימת גם האפשרות של טיפול זוגי, אבל הייתי אולי דוחה זאת בשלב הזה. אם צריך – אפשר להרחיב טיפול פרטני לטיפול זוגי, ובתנאי שהמטפל/ת שאיתו או איתה תהיי, עושים גם את זה. זה ייתן לך יותר ביטחון, מצד אחד, אבל עצם הדרישה בהתחלה לצרף אותו לטיפול, עלולה לערער את היחסים איתו, לפחות עד שיחליט שגם הוא רוצה להעמיק איתך את היחסים, ומוכן להסתייע באיש מקצוע.

תודה רבה על המענה המהיר של תשובתך.אכן יש הרבה פרטים שלא חשפתי, יתכן ויש כאן שילוב של חרדות מצידי וגם חוסר תקשורת טובה וזורמת עימו.מאחר ואנו לא נפגשים הרבה אזי התקשורת בעיקר מבוססת על הנייד ושיחות טלפון ויש בהם הרבה מקרים של "לא הבנתי נכון" או לא התכוונת".מה שללא ספק גיליתי בשנה האחרונה שי בעיית תקשורת בינינו, ועם כל האהבה שיש והחברות, העדר תקשורת טובה זה דימפריע לי. אני פתוחה מאוד ומעלה בעיות כדי לדבר בחופשיות והוא נסגר.יש לציין שבהתחלה הוא אמר לי שהוא אדם פתוח ומעדיף לדבר על כל נושא ולא להסתיר כמו שקרה לו עם גרושתו, בטח לא דברים קשים כמו שהיו לו.כשהוא כועס במקום לשוחח על כך,,נגיד בטלפון אז הוא שעות לא עונה לשיחות, או לא עונה להודעות וכשאני שואלת אותו האם הוא כועס עליי הוא אומר שלא ומנסה לחזור לשגרה מבחי לנסות לפתור את הבעיה/סוגייה/קונפליט וכך קורה שאנחנו ממשיכים הלאה עד שהנושא עולה שוב לפעמים עם כעס ועצבים שמתלווים לכך.אני אדם יחסית רגוע ללא מצבי רוח ומאוד מפריע לי זוגיות עם אדם שסובל ממצבי רוח שמשתנים כמו מזג האוויר. אז יתכן והבדלי האופי מקשים ואני לא מעוניינת לוותר כי אני לא רוצה לאבד אותו אך בעיקר לא רוצה לחזור להיות לבד כמו שהייתי כל כך הרבה זמן.אכן אשקול בחיוב התייעצות וטיפול בנושא.מודה מאוד על ההתיחסות.

אילנית יקרה,
נכון. זה הרבה דברים לחשוב עליהם, ואני שמח שאת חושבת עליהם ולא עושה החלטה מהירה ואימפולסיבית. זה לא מבטיח החלטה נכונה, אבל זה מעלה את הסיכוי לאחת שכזו, וגם – אפילו מעלה את הסיכוי לדו קיום למרות הפערים. בהצלחה!