האם להתגרש בשביל המאהב?

אני נשואה לא באושר + ילדים כבר שלוש שנים מנהלת קשר רומנטי עם בחור שהתחיל בחברות טובה ונסחפנו לאהבה עזה שמעולם לא חויתי וכניראה לא אחווה. כרגע הוא עובר תהליך גירושים קשה ומאידך מחוייב מאוד לעבודה . אני גם חושבת על גירושים אך בהיתלבטות איך לעשות זאת ויפה. בנתיים בעיקר בגלל המצב שחברי עובר המתח בנינוגבר תקופה ארוכה קיבלתי בהבנה את חוסר הסובלנות וחוסר הסובלנות שלו אלי כמעט שמונה חודשים בערך אך בארבע חודשים אחרונים גם לי זה קשה לא רוצה לחוות משהו שכבר חווה במסגרת הנישואים הנוכחית . רוצה להמשיך בקשר המדהים שהיה לנו יחד אבל הוויכוחים בנינו קשים אני מרגישה שהוא כבר לא מתפנה להיות בחברתי ואף מסכים להישאר בחברת נשים אחרות בעבודתו. כשאמרתי לו זאת הוא אומר שצריך חופש הוא חנוק מתהליך גרושים שלא רואה את סופו ויודע שלא מסוגל להיות בנאדם. אני מוצאת את עצמי מבקשת הלוך חזור להיות בשבילו ולעבור את זה יחד אך הוא מתנהג מאוד לא יפה ואני בתיסכול אדיר מחד לא מסוגלת לוותר עליו ועל מה שהיה לנו ויכל להיות ומאידך מרגישה שמשפיל אותי ואני חוזרת ויוצרת איתו קשר נון סטופ.מרגישה שאני מתחננת אליו יותר מידי ולא שפויה בהתנהגות שלי. כל איתות ממנו מתרגשת. יודעת שאוהב אותי כי גם אמר שמעולם לא היה ולא יהיה לו קשר כמו שהיה לנו. כשלרגע שפויה תוהה אם בשביל זה העזתי בקשר צדדי מה שלחלוטין לא מאפיין אותי(עד לקשר איתו וגם אחריו אני נושאת בכל עול הבית). כל הזמן שואלת את עצמי מה לעשות כדי שיחזור וירצה בקשר מלא ועתיד איתי. או האם לוותר לחיות לא מאושרת עם הבן זוג הקיים העיקר לא לפרק משפחה כי כניראה אהבה לא נמשכת לעד.

מתוסכלת יקרה,
אומר לך מה שאני אומר תמיד לאנשים המצויים במצבך: הסיכוי שלך ליצור זוגיות חדשה וטובה עם הבחור הזה, הוא נמוך. לא חיית איתו אף פעם, ואת לא מכירה אותו מקרוב במצבי לחץ. טוב, אולי קצת בזמן האחרון, וזה לא עושה לך טוב. גברים רבים לאחר שהתגרשו מנסים "לפצות" על הזמן שבו לא היו עם נשים אחרות, כדי להרגיש "מצליחים", לפני שיחליטו להתמסד מחדש. גם לכך יש התחלה של סימנים אצל הבחור שלך. אם יהיה קצת מתח ביניכם, הקלות שבה הוא עלול להחליט להישאר בלעדייך כדי להגיע לפיתויים כאלה יכולה להיות רבה.אני לא מכיר אותו, ואני אומר את זה על סמך מה שאני מכיר את מה שראיתי בעבר. אם את בונה את כל יהבך על הסיכוי הזה שתהיו ביחד לאחר הגרושים של שניכם, יש סיכוי ממשי מאד שזה לא יקרה (ואני כולל בזה את האפשרות שתתחילו תהליך, אבל שהוא יסתיים במהירות שיחסית). לכן, מה שאת קודם כל אמורה לעשות, הוא להחליט מה את עושה עם הנישואים שלך. אם את רוצה להתגרש כך או כך, כלומר, גם אם האלטרנטיבה היא להיות לבדך ובלעדי הבחור הזה, אז עשי זאת. אלא שהפקפוק שאני רואה אצלך בסיום מכתבך לא מעיד על זה. עדיף במקרה זה שתלכי לייעוץ זוגי. אני לא אומר שבייעוץ את צריכה לספר הכל. ממש לא. אבל את צריכה להיות מוכנה להגיע להכי טוב שאפשר במסגרת הנישואים, ורק אם לא תגיעי לזה, ותגיעי למסקנה שעדיף לבד, רק אז הגרושים יהיו מוצדקים.ו... יתכן שתגיעי למסקנה שאולי הכי נכון לך זה להיות בקשר שאינו מחייב עם אותו בחור. אולי. אבל קחי בחשבון שהסיכונים רבים. אמנם לא התגליתם במשך שלוש שנים, אבל גרושים ממצב שבו התגלתה בגידה הם גרושים קשים הרבה יותר, עם תנאי התחלה קשים יותר, ועם נזק קשה יותר לילדים.וקראי בבקשה גם את המאמר שלי על "הרוצח השקט של הנישואים: הבגידות שלא נתגלו".

תודה על התגובה המפורטת וההתייחסות.לגבי הנישואים שלי ברור לי לחלוטין שאני נישארת רק בגלל הילדים ובגלל "מה יגידו " אני מרגישה שהחזקתי מעמד עד כה רק בזכות הפשרות שעשיתי ועשיתי המון. כן חשבתי על אופציה להתגרש לפני שהוא היה בתמונה אבל נישארתי מהסיבות שלעיל. וגם לאחר שניכנס לתמונה נישארתי מאותן סיבות . היום אני תוהה מה יקרה כשהילדים יעזבו את הבית. הילדים מרגישים את חוסר האהבה בינינו,שומעים את המריבות ביננו למרות שבד"כ המיריבות בלילות בדלת סגורה. הם מודעים לכך שאני זו שמגדלת אותם במלוא מובן המילה בעלי לא פעיל בגידול הילדים ולא במטלות הבית.וגם אם משתנה זה לתקופה קצרה בלבד והכל חוזר חלילה. תמיד אמרתי לעצמי וגם לבעלי שלי חשוב לחזור הביתה אל בן זוג שיהיה לי נושאי שיחה איתו שרגיש שאני לצד הגבר שאוהבת והוא אוהב אותי. היום חוזרת הביתה עם שימחה לילדים בלבד , וכשמסיימת לדאוג להם או לדבר איתם הערב ריק מבחנתי ומוקדש לעבודות הבית כך היה כל שנות נישואיי.לגבי הבחור שאיתו אני בקשר אני מרגישה למעשי שנינו הרגשנו שאנחנו מאוד דומים והכל זרם בנינו בקלות הקשר התחיל מחברות מצויינת והמשיך כך לאורך כל התקופה , הייתי משענת רגשית עבורו והוא עבורי תמיד היה לנו על מה לדבר (עבודה,חברים סתם שיחות חולין...)המגע המיני ביננו הגיע רק כשמונה חודשים אחרי שהיינו יחד. שנינו הגענו ממקום שהמין פחות עיניין אותנו בקשר אך כשגילינו אחד את השני בתחום חד משמעית קראנו לזה אהבה , הגדרת מגע מיני הייתה מילה נחותה למה שעובר בינינו ויתרה מכך גם הבנו כמה זה תורם לקשר. מה שאנחנו לא הרגשנו כל אחד לחוד עם בן זוגו בעבר. הבחור הזה חיזר אחרי בצורה יוצאת דופן , בשירים שהקדיש , במכתבים שהשאיר לי במשרד או שלח במייל. בציון מאורעות שונים ובמתנות כשתמיד היה ברור לו שמה שמרגש אותי זה כל מה שכותב ולא החומריות. רקמנו חלומות יחד כל הזמן פינטז על הצעת נישואיין שיתן לי. וכל הזמן אמר שברור לו שיהיה לו טוב איתי הוא לא צריך לבדוק איך הולך עם נשים אחרות וכו'.רק שבשנה + האחרונה שבה התחיל את תהליך הגירושין ,תחילה הכל המשיך רגיל , היו לו נקודות בהם התנהג אלי לא יפה והתעלמתי כי הבנתי שנתון בלחץ. אך עם הזמן אישתו ממש מתעללת בו ומנהלת משחק גירושים הכי מלוכלך שניתן ומנסה לרוששו כלכלית. הסכמתי לכל מצבי הרוח שלו עד אשר ראיתי שרק עלי מצבי הרוח מתקיימים בעבודה הוא מצליח לתפקד ומתקדם(שד"א עזרתי לו המון להגיע לנקודה בה הוא נימצא בעבודה) ופתאום בנות שעובדות איתו ולא עיניינו אותו בעבר הוא חביב אליהן ומוכן לפנות אליהן זמן גם עם זה על חשבון הזמן איתי. (תמיד הסביר שזה עינייני עבודה בלבד) כל זה יצר קינאה ותחושה שהוא משפיל אותי בנוכחותן (לפעמים בקושי אומר שלום)הבנות האלו לקחו את מעט הזמן שהיה לנו יחד וגרם לי להתקשר איליו המון להיות צמאה ליחס שלו ויודעת שזה גרם לו לרתיעה כי אישתו כזו שמתקשרת ומטרידה נון סטופ. ניסיתי להימנע מטלפונים ויצירת קשר בתיקווה שיתקשר אלי וזה היה קורה אבל היה מדבר איתי רגיל כאילו אין מתח ולא צריך להתנצל על כלום וגם את זה ספגתי אבל בארבעה חודשים אחרונים לא מסוגלת כבר לעבור לסדר היום רוצה שיתנצל על היחס שיפצה במחווה ולו קטנה . אך לא זה המצב במקום זה הוא אומר שהוא "מוכל" שהוא מבין שהוא לא בנאדם יש לו נטיה להיות קר ואדיש לחלוטין במצב כזה . הוא לא יכול "להכיל "יותר ורוצה זמן לבד ,להתמודד עם סיוט הגירושין כל שני וחמישי הוא בתחנת מישטרה על עלילות שווא . הוא רוצה לנסות לעשות דברים שלא עשה בעבר כמו טיולים קעקועים וכו' פחות מדבר על בנות. ופיתאום זה לא מאוד ברור לו שניהיה ביחד. יכול להיות שהניג'וס שלי הלחיץ אותו והזכיר לו את אישתו למרות שהוא אומר שזוכר רק את הטוב שבי . אז למה הוא לא מעוניין לעבור את זה איתי .אני מרגישה מושפלת בניסיונות החוזרים לדבר איתו אך מאידך רוצה שלא ישכח שאני קיימת ושידע שאני נימצאת כדי לעזור לו ויכולה לעשות לו רק טוב. זו פעם ראשונה שמרגישה אהבה מדהימה יודעת שגם הוא הרגיש כך אלי וקשה לי עם הפסקת קשר איתו בצורה לא ברורה ולא הגיונית בעיניי . מה לעשות?

מתוסכלת יקרה,
את שבה ומסבירה לי עד כמה שקשה לך במסגרת הנישואים עם בעלך, ואת שבה ומסבירה לי עד כמה קשה לך עם הפרידה מאהובך. אני מבין את זה. בודאי שאני מבין. אבל אני לא יכול להחזיר לך את המאהב. אני לא יודע אם הוא רוצה, ועד כמה, ומדוע הוא החליט לנתק את הקשר איתך. העניין הוא שזו היתה ההחלטה שלי, ואני לא יכול לשנות אותה. האם יכולה? - אני לא בטוח. אני יודע שניסית. האם תצליחי אם תהיי סבלנית יותר? אני גם כן לא יודע, מה עוד שאני לא יודע אם בכלל תצליחי להיות סבלנית יותר, שעצם המשמעות של זה היא לקחת בחשבון שיכול להיות שלא ייצא מזה שום דבר, ולהתאזר בסבלנות ולחכות. מכתבך לא מעיד על היכולת הזו, אבל אולי כן תצליחי.אין פתרון קסם. את לא יודעת אם אהובך ירצה שתשובו למה שהיה ביניכם קודם. הנישואים גם כן קשים. הדבר היחיד שזה אומר שאת חייבת להתחיל לחשוב אחרת, כי פתרונות קודמים לא עבדו. ואולי, עד כמה שזה ייראה לך בלתי אפשרי, אולי פרידה מסודרת מחיי הנישואים, ונסיון לחפש אהבה חדשה הוא הדבר הכי נכון. בטווח הקרוב זה נראה בלתי אפשרי, כי את מאוהבת עכשיו, אבל בטווח הרחוק זה אולי הדבר הנכון יותר. או זה, או ללכת ליעוץ זוגי ולנסות לבנות את מה שאפשר מהזוגיות שלכם, או להתאזר בסבלנות, להודיע לאהובך שאת מחכה לו, ולחכות. לכל אחת מאפשרויות הללו יש סיכונים, אכזבות וסיכויים. החליטי מה מתוך אלה הכי נכון לך, ואולי לכי לטיפול פרטני כדי לקבל כוח לעשות את מה שאת צריכה לעשות.