האם להישאר בקשר? טיפים ופתרונות

שלום רב,
אנסה לקצר ככל האפשר.אני ובן זוגי כשנה יחד.הוריו התגרשו לפני כשנה, אמו עברה משבר (קל יחסית) ומאז, בהיותו בכור בבית, הוא הפך לסוג של "דמות אבהית" בבית.יש לו עוד אח בערך בגילו (יותר קטן בשנתיים בערך) ואחות קטנה בת 10.הוא בן 25.הוא יותר קשור לאחותו הקטנה, הוא גם יותר מעורב בבית עם אמא שלו, יותר עוזר וכדומה, עוזר בשיעורים, ואח שלו פחות.בגלל היותי אצלו המון בבית (שבוע שלם ישנה אצלו ברוב הפעמים), אני לא יכולה שלהישאר מחוץ למעורבות שקורה שם.אני מרגישה שבגלל שהוא "טוב" מדי לבית, או בהיותו בכוור, מפילים עליו תיקים מסויימים, ובמקום להגיד לו שייצא יעבוד (הוא לא עובד כבר כמה שנים למרות שלפעמים עובד עם אביו בחברה שלו) ותמיד מפילים עליו תיקים שקשורים לאחותו, לא נותנים לו את הדרייב של לעזוב את הבית לטובת עצמאות, וזה מעצבן אותי שמפילים עליו תיק אחריות כל כך גדול (האבא בגד באמא ועזב את הבית וזה מרגיש לי שהוא מפיל את האחריות של הגבר אליו).אני לא יודעת האם כדאי להביע את דעתי (כלפי החבר), להגיד שזה מפריע לי.עד כה, אמרתי המון פעמים שזה מפריע לי וזה לא בדיוק עזר.אני לא יודעת אם להמשיך, לא יודעת אם זה הכרחי או בכלל לא יהרוס את הקשר שלנו או יפגע בו. אשמח לייעוץ, תודה

אלה יקרה,
השאלה שאת שואלת, אם כדאי לך להישאר בקשר הזה, מאד תלוי בך, בציפיות שלך וביכולת שלך להתמודד עם העובדה שלא תשיגי את הציפיות שלך.מצד אחד, את מקבלת בן זוג אחראי, שאיכפת לו מבני המשפחה שלו, מה שאומר גם שיהיה לו מאד אכפת מבני המשפחה הפנימית והאישית שלו (את והילדים, אם וכאשר זה יגיע לזה). מצד שני, כרגע הוא מרגיש, ובמידה רבה של צדק, שהקשר העיקרי שלו הוא עם בני המשפחה שלו. איתם הוא יישאר לתמיד, ואיתך אולי כן ואולי לא.לשניכםעדיין אין ודאות בכך. והרי גם את מפקפקת עדיין בקשר שלכם, ובכך עוסק המכתב שלך. אלא שלמרות זאת, כנראה שהיית רוצה, באופן טבעי, להרגיש כבר עכשיו שאת הדבר החשוב לו ביותר בעולם, ושאת והוא "המשפחה הגרעינית", ויתר בני המשפחה (שלו) הם המעגל השני בלבד. זה כנראה ייקח לו זמן להרגיש כך, ואני לא יודע אם זה בגלל שהוא מתמסר לאט למי שאינו במעגל הקרוב שלו כרגע, או משום שאת משדרת לו אי בהירות וחוסר ביטחון, בשל הכעסים וההתמרמרות שלך. אם זה מה שאת משדרת לו, אז רק טבעי הוא שהוא לא יוותר כל כך בקלות על מעגל בטוח, ומחוייבויות רגשיות כלפיו, כלפי מעגל אחר שאינו כל כך בטוח שיישאר שם.את שואלת אותי אם כדאי לך להביע את דעתך שזה מפריע לך, ובמשפט שאחר כך את אומרת שכבר אמרת לו המון פעמים את זה. השאלה לכן היא איך בונים מחדש את הביטחון שלו בכך שאת מגבה אותו, ותומכת בו, ושהמעגל איתך איתן ויציב לא פחות מהמעגל המשפחתי, כדי שבהדרגהייתן גם לו מקום שהוא לא פחות מזה. הוא צריך להרגיש ביטחון במעגל שלו איתך, כדי לתת לו יותר מקום, וזה ייקח זמן. ומנסיוני, יתכן שהזמן הוא רק זמן מהלאחרשיש ילד, וגם אז - אם הוא לא ירגיש ממך שהמעגלים בקונפליקט, אלא כאשר הקונפליקט יגיע מאליו, בין צרכים כאלה לכאלה, והזמן שהוא צריך להקדיש לכאן או לשם. ולכן, אני חוזר למשפט הראשון שלי: האם תהיה לך הסבלנות לחכות? - שזה אומר לקבל את המצב הנתון, לגבות את בן זוגך ואת אישיותו כאדם שנותן לאחרים, ובמקביל, לנסות להציע לו, ללא לחץ וללא כעסים, אפשרויות התפתחות מקצועיות, מבלי לכעוס אם זה לא קורה מהר כפי שאת רוצה. ברור לי שיש לזה מחירים, מבחינתך, אבל אם כל היתר טוב, זה כנראה יקרה, רק יותר לאט (אף פעם אי אפשר לתת יותר מאשר "כנראה", וברור לי שה"כנראה" הזה הוא דבר שלא קל להתמודד איתו). אם את יכולה לחכות.