ביקורת בזוגיות: מתי כדאי לומר משהו?

שלום
לך,אני נשוי כשנה וקצת, במהלכה אנחנו יותר רבים מלא רבים. שתינו ביקורתיים מאוד, ונפגעים מאוד.אני נוטה לסלוח לה על הביקורת שהיא מטיחה בי, אבל לה זה לוקח המון זמן, ואני מרגיש שמה שאנסה לפייס אותה, כלום לא יעזור. היא אומרת "הסליחה שאתה מבקש לא שווה כלום" וכיו"ב, ובדרך כלל אני משתדל לרצות אותה.השאלה שלי, האם ביקורת בזוגיות היא דבר נכון? ואיך עושים את זה? ואם פגעתי בה עד כמה אני צריך "לחזר" אחריה? ואיך מפחיתים את ה"מינון" של המריבות?אצל שתינו זה לא נישואים ראשוניים, וחשוב לנו להמשיך את זה בשלום.תודה מראש

מעבר לאמור, אני מרגיש כאילו אני לא באמת מעניין אותה.. יש לה המון חברים בווטסאפ ובפייסבוק והיא מתכתבת איתם המון גם כשאני לידה.. זה משהו שהיה מאז שהכרנו, ולדעתי זה מפריע לזוגיות שלנו, אבל לדבריה, היא לא באמת מדברת איתם דברים שליליים או לא ראויים.

רוני יקר,
אי אפשר שלא להיות ביקורתיים כלפי אנשים אחרים. גם כלפי בני זוג. השאלה היא עד כמה הרצון והצורך "לתקן" משמעותיים. הנה, במכתבך, הביקורת העיקרית שלך כלפיה היא שלוקח לה זמן להתפייס כשהיא כועסת עליך. כי זה קשה לך, וזה מובן.אם הדבר שכלפיו אתה ביקורתי אינו לוחץ, ואינו חשוב, ואם אתה יכול לחיות בשלום עם אי שלמות, אין סיבה לומר משהו, לפחות לא באופן קבוע וחוזר. אם רוצים לומר, כלומר, כאשר זה כן משמעותי יותר, אפשר גם ללמוד איך לומר, ומבלי להכנס לויכוח, כלומר, ללא הצורך "לתקן" כאן ועכשיו, שזה בדרך כלל אומר - מבלי הצורך לקבל הודאה מהצד השני שטעה. אפשר לומר שמשהו במה שעשתה, פגע בך, אם זה המצב, או שאיכזב אותך, או שלא היה נכון לפי תחושתך (שים לב שהכנסתי בכל שלושה הניסוחים את התחושה שלך ביחס לזה!) ורצוי שלא להכנס לויכוח לאחר מכן, כדי להצדיק את עמדתך אם היא מתנגדת, כי זה רק יעמיק את העמדה הראשונית, ולא יביא להישגים. אמרת, ואם אמרת מבלי להתווכח וזה "נשאר באוויר" דווקא כשזה "לא פתור", יכול להשאיר את הצד השני עם מחשבה על העניין, שאולי תביא אותו (או אותה) למחשבה שאולי אפשר לשנות. זה לא יקרה מייד, אבל זה עשוי לקרות כשהכוונות טובות, למרות שלא קל לשנות הרגלים.כמקור מידע נוסף, ראה בבקשה את המאמר שלי "חיזוקים חיוביים הם הזוגיות", מתוך האתר שלי, ובעצם, מתחתיו, גם את הלינק למאמר על שיפור הזוגיות.ולגבי מכתבך השני: אז למה בעצם היא אתך, אם אתה לא מעניין אותה? האם אתה חושב שהיא אתך רק בשל אינטרס מסויים? האם אתה אומר זאת כי אתה באמת חושש שזה המצב (בין אם זה אמיתי, ובין אם זה בגלל חוסר ביטחון שלך)? ואולי אתה פשוט די כועס עליה, ובאמירה הזו רק מביע אכזבה מכך שהקשר אינו כזה שהיית רוצה שיהיה, ואינו קרוב כפי שהיית רוצה שיהיה? - כשאני קורא בין השורות, נדמה לי שזו בעיקר האפשרות האחרונה, שאתה מאוכזב, ורוצה יותר קירבה ממנה. האם זה דורש יותר השקעה בזוגיות, כדי להשיג את זה? כלומר, ליזום יותר דברים ביחד, ויותר עיסוקים משותפים ועניין משותף, ושיחות משותפות? - לא תמיד זה קל, אבל אולי זה מה שחסר לה, ואתה אולי כן יכול לממש זאת, רק שעם יותר השקעה ממה שקיים ב”איזור הנוחות" שלך.