האם להישאר או לפעול? מה לעשות?

אנחנו נשואים 3 שנים ויש לנו תינוק בן שנה. מאז הלידה היחסים בינינו גרועים , מריבות על בסיס כמעט יומי , בעלי אדם עצבני חסר סבלנות באופן כללי ומתוח מאוד , אנחנו לא מצליחים להגיע לשיחה אלא אחרי ריב גדול . אחת הבעיות היא שהוא לא יודע לריב , מיד הטונים עולים ואפילו קללות והעלבות נוראיות. אני יודעת שיש משבר אחרי לידה ליחסים אבל דברים מסוג זה היו גם לפני הלידה. אני מאוד רגישה לצעקות וכעסים כי גדלתי בבית בו היו כעסים וצעקות בלי הפסקה - אני מנסה להסביר לבעלי שבכל פעם שהוא חסר סבלנות כלפיי או מתרגז במהירות אני פשוט נשברת אבל זה לא ממש עוזר כי ההסבר שלו לענין הוא שהדרך ל"עורר" אותי זה בצעקה ( ברור שלדעתי השיטה לא תעבוד עם אף אחד בטח שלא איתי) אני מאוד פגועה ממנו ודי איבדתי אמון ביחסים.הוא מסרב ללכת לטיפול זוגי וטוען שלא יחדשו לו דבר שאינו יודע , והבעיה היא באופי שלי ולא ביחסים ביננו.מה עושים ?

רונה יקרה,
אם מתאים לך להישאר במצבך הנוכחי, המשיכי לעשות מה שאת עושה עכשיו, והוא ללא ספק ימשיך את מה שהוא עושה עכשיו.אם לא מתאים לך בשומאופן לעשות את מה שאת עושה עכשיו, הגיע הזמן שתתחילי לעשות גלים, ובאופן משמעותי. אחרת שום דבר לא יזוז. אבל לפני שתתחילי, בדקי את הגבולות שלך. בדקי היטב למה את מוכנה, היכן את מוכנה לוותר ועל מה בשום פנים ואופן לא. אחרי שתדעי את הגבולות, מותר לך להציב אולטימטום. מקסימום תסבירי לו שבטיפול הזוגי תדונו גם, ואולי בעיקר בבעיות האופי שלך, ואיך הוא יכול לעזור לך לשנות זאת כדי להיות מרוצה מהזוגיות שלך איתו.

אני לא מוכנה להתנהלות היום של היחסים , למה אתה מתכוון בלעשות גלים ?אני לא רוצה שהבן שלי יפגע מהיחסים הגרועים האלה , מצד שני אני לא יודעת עד כמה פרידה תעשה לו טוב .אנחנו לא רבים בנוכחותו.

רונה יקרה,
לעשות גלים זה להתחיל לשנות, מתוך עשיה ועמידה על שלך, אבל גם תוך כדי לקיחת סיכונים והבנה שאולי המערכת הזוגית תתפרק. בלי טלטלה שום דבר לא יזוז.ולגבי הבן, הכל תלוי במידת האחריות של שניכם, ובמידת הזהירות שאתם נוקטים ותנקטו, ובמסרים שתעבירו לו. ואפשר, ופעמים רבות צריך ללוות תהליכים של פרידה, ואפילו של נישואים לא טובים, עם פגישות של הילדושל ההורים, ולא פעם גם ללא הילדעם פסיכולוג של ילדים. אנשים עושים זאת פחות מדי.

אני מודעת לזה , אבל המחשבה שאאלץ לבלות שבתות וחגים ללא הבן שלי למרות שברור לי שהמשמורת המלאה היא שלי הורסת אותי ומכאן הפחד שלי לעורר גלים ( צונאמי) שיוביל לפרידה אז אני מבצעת שיקולים קרים כרגע אבל מרגישה מושפלת ואולי טועה ומכאן ההרגשה האיומה שלי.במריבה גדולה בעבר ביקשתי ממנו לעזוב את הבית אמרתי לו שזה לא מתוך מרמור או כעס אלא מתוך השלמה שזהו נגמר והוא בכה ואמר שהוא לא רוצה והוא ישתנה אבל לא מוכן לטיפול זוגי ואני הסכמתי אבל זה החזיק כמה שבועות ושוב חזרנו לנק' ההתחלה. אנחנו לא רואים עין בעין את טובת הילד , אני מרגישה שאצלו הכל יגיע מנק נקמה ולא הסתכלות מה הכי כדאי לילד.תודה רבה על תשובותיך

רונה יקרה,
אני מודע לקושי שיש לפעמים לאם להפרד מהבן או הבת שלה ולו ליום או יומיים. בדרך כלל זה מיותר, כי ילדים צריכים לדעת לחיות עם אנשים אחרים, מה עוד שמדובר באבא, ולא תחת אובססיה אמהית, שעלולה לגרום להם לתלות יתר.אבל בדיוק בשל התחושה שלך שאת אולי טועה, אני רוצה להיות זהיר. אם הוא מסרב להגיע ליעוץ זוגי, לכי בעצמך לטיפול אישי. אני אומר זאת כי לפעמים קורה שבתוך הכעסים שלנו, אנחנו רואים דברים באופן צר יותר, ולא רואים את כל התמונה. אני רואה את התמונה כפי שאת הצגת לי אותה. עד שלא אדבר עם שניכם, או לפחות עד שלא אדבר איתך יותר לעומק, לא אוכל, כאיש מקצוע, לדעת אם זו התמונה האובייקטיבית, גם אם אני בטוח שזה מה שאת רואה. אני גם לא יכול לדעת עד כמה את מודעת לאפשרויות אחרות, וכמה מהן את מדחיקה. ולכן הייתי מייעץ לך להתחיל בטיפול אישי, לפני שתתחילי לעשות גלים.בכל אופן, העובדה שאת מקבלת תחושה שהוא מנסה לנקום בך דרך הילד, לא מבשרת טוב. הוא זיהה את נקודת התורפה שלך, ואם הילד חשוב לו פחות, הוא משתמש בו. לכן, בכל תהליך שהוא, הייתי מנסה להביא אותו, את האב, לפגישה משותפת עם פסיכולוג של ילדים. בנוכחות הילד, וגם בלעדיו, שתוכלו לדבר חופשי יותר על מה דברים שונים שאתם עושים, עושים לילד. אולי זה יעזור לו להבין. התחילי מלקחת את הילד לפסיכולוג, בתרוץ כלשהו, ואחר-כך, דרך הפסיכולוג, הזמינו את האב.

אני מקבלת את הצעתך לגשת לטיפול קודם לבד .האם יש דרך להפגש איתך לפגישת יעוץ ? היכן אתה מטפל ?תודה רבה על זמנך ביום שבת בבוקר בעיקר...

רונה יקרה,
יש לך קישור בתחתית ההודעה לאתר האינטרנט שלי. תקבלי שם יותר פרטים ודרכים ליצור איתי קשר.

תודה רבה , עזרת לי מאוד