תרחישי עתיד בזוגיות: תכנון ושיקוף

ד"ר חסון שלום,
חברי אדם מאד סגור ויש לו קושי רציני ליצור קשר עם אנשים חדשים. גם את רוב חברי הוא לא מכיר, אך זה פחות חשוב לי. כשכן יצא לו לפגוש חברים שלי הוא ישב בצד ושתק ונראה סובל. פעם אחת באה אלי חברה שהוא לא הכיר מעולם והוא כל הערב ירד עלי בצורה נוראית לידה עד שהייתי חייבת לקחת אותה ולצאת מהבית (גם היא שמה לב לכך אך כשדיברתי איתו לאחר מכן הכחיש). אז על נושא החברים ויתרתי. הוא אומר שלפגוש את המשפחה שלי זה בשבילו כמו ללכת למילואים. הוא אף פעם לא רוצה לצאת מהבית לשום מקום (לא יוצא כמעט אף פעם מהקיבוץ). בקטע הזה אנחנו לא מאד שונים- אני לא בליינית גדולה, אך לפעמים כן בא לי לצאת מהבית.אז חשבתי עם עצמי אולי זה יהיה בסדר שהוא ישב בבית ואני אצא לבד. אבל אז נוצר מצב שאני עובד בערך 3 ערבים בשבוע, מאד לא מוצא חן בעיניו שאני עובדת בערב- אך זו העבודה שאני אוהבת-מלצרות, משתלבת טוב עם היותי סטודנטית וכך אני גם מרויחה הרבה יותר משכר מינימום ויכולה לקיים את עצמי- אנחנו מתחלקים בהכל חצי חצי למרות שחברי מרויח הרבה כסף ואני לא- עדין הוא בטוח שהוא זה שמוציא את כל ההוצאות, כפי שהוא משוכנע שהוא היחיד שעושה הרבה דברים בינינו ואי אפשר לשכנעו אחרת.אז יוצא שאני עובדת בערך 3 ערבים בשבוע ורוצה לנסוע למשפחה פעם בשבועים ועיתים די רחוקות רוצה גם לפגוש חברים.. אז הוא כועס. כועס שאני עובדת בערב ומשאירה אותו לבד "ערב זה לא זמן להיות לבד" - למרות שהוא לא ממש לבד כיוון שאנחנו גרים בקיבוץ שלו והחברים שלו כל הזמן באים אלינו והוא הולך אליהם. כועס שאני רוצה ללכת למשפחה פעם נבשבועים ולהשאר שם ללילה או שנים- "תלכי ותחזרי באותו יום כמו שכולם עושים" ואז אם אני רוצה ללכת לחברה- אני משתדלת לעשות זאת לא בסופי שבוע ובזמן שהוא בעבודה- אך אם אני מתעכבת וחוזרת אחריו הוא כועס שוב. אז מצד אחד הוא צודק כי יוצא שאני יוצאת מהבית די הרבה, אבל כמה אפשר לשבת בבית? ומלבד זאת איזו ברירה יש לי? להתנתק מהמשפחה ומחברי לגמרי? (כמו שעשיתי בתחילת הקשר שלנו..).בנוגע לכך שהוא לא רוצה ללכת למשפחה שלי הוא אומר ש מספיק הוא עובד 4 ימים בשבוע בזמן הנותר רוצה לנוח ולא ש'החברה' תכתיב לו מה לעשות- ללכת לפה ללכת לשם.. הוא אומר ש'החברה' מכתיבה לי את הרצון הזה שהוא יכיר את המשפחה שלי והוא לא מוכן להכניסב דעות של אחרים למערכת היחסים שלנו, כפי שהוא מפחד שיום אחד אני ארצה ילדים, או מתעצבן אם אני הולכת עם חולצה שקופה קצת, או קונה עיתון ("את מתברגנת.."), או הולכת עם חזיית פוש אפ ("אני לא רוצה להיות עם מישהי שעוד 3 שנים תחליט שהיא רוצה סיליקון").מה לעשות ד"ר? אולי אני לא בסדר, אולי אני דורשת יותר מידי ולא נמצאת מספיק ו"מושפעת מהחברה" ועושה סיפור מכל דבר. אוף.מצטערת על המכתב הארוך, פשוט אני ממש מרגישה אבודה לאחרונה ולא יודעת מה לעשות.תודה רבהמורן

מורן יקרה,
אני מציע שתקחי לך סוף שבוע לבד באיזה מקום, קחי אתך הרבה דפי נייר, וכמה עטים, ותתחילי לכתוב.כתבי לך שם, בראש נקי, צלול, ואנליטי, איך לדעתך ייראו החיים שלך עם החבר שלך בעוד שנה, בעוד 4 שנים ובעוד 8 שנים, כאשר את יוצאת מתוך הנחה שהוא לא משתנה.כתבי שלושה תרחישים: את הרע ביותר, שבו הדברים מתנהלים בדיוק לפי הרצון שלו, את התרחיש האידיאלי, מבחינתך, שבו הדברים מתנהלים בדיוק כפי שאת רוצה, ואת תרחיש הביניים, שבו אתם מצליחים להתפשר בדיוק בקו האמצע.לאחר מכן, רשמי בצד כל תרחיש את מידת שביעות הרצון שלך מהחיים שלך כפי שהם משתקפים בתרחיש, וכן את מידת שביעות הרצון שלו, ואת ההשלכה של שביעות הרצון הזו על היחסים שלכם.את התרחישים הללו כתבי לך ביום שישי. פני לזה שלוש שעות לפחות, כי תזדקקי לזה, אם תרצי לעשות זאת באופן מפורט. וחשוב שזה מה שתעשי. בשבת לא תעשי לך כל מלאכה, ורק קראי בהם שוב ושוב ושוב ושוב.בנוסף, שלוש הודעות למטה, השארתי תגובה תחת הכותרת "איזה קשר?". הדפיסי את הפיסקה השניה שבה, וקחי גם אותה לקריאה בשבת, בסיום כל מחזור קריאה של התרחישים.כשתחזרי הביתה, אני מאמין שתדעי מה נכון לך לעשות.