אמביוולנטיות בזוגיות: מה לעשות?

בעלי ואני נשואים שנה, ובסך הכל 3 שנים יחד. אני בת 25 והוא בן 33.מאז ומתמיד לא היו לנו שיחות זורמות, ונושאים משותפים, וגם יחסי המין שלנו תמיד היו בינוניים כלומר לא מושקעים, בנוסף לכך שאינני מגיעה לסיפוק מיני.עיני היו עיוורות לכך או שמא התכחשתי למצב זה עד היום, אך בזמן האחרון יצא לי להיות בלעדיו בקרבת אנשים שיש לי עמם הרבה מין המשותף ונהנתי מאוד מהתחושה שזה גרם לי להיפתח ולהרגיש חיה שוב, שיש לי עם מי לדבר על תשוקתי לאומנות, מוסיקה, לימודים, תרבויות שונות, ותפיסתי לחיים. וכשניסיתי לחקור האם זה אפשרי גם בתוך מערכת היחסים שלי עם בעלי נוכחתי לגלות לאכזבתי שלבעלי אין הרבה תחומי עניין ובעיקר הוא נורא חומרני ומתעיין בנושאי כסף ואיך לעשות כסף ואיך לא לבזבז כסף... זהו לא דבר שחדש לי אך עם זאת התאכזבתי כי ציפיתי שאצליח להסית אותו גם לכיוונים אחרים.בנוסף לכך תדירות יחסי המין בנינו נמוכה מאוד.לפני כמה ימים יזמתי קיום יחסים (למרות שעשיתי זאת בצורה רציונלית ובעלת מטרה ובלי להיות במצב של תשוקה) ולבסוף גם יזמתי שיחה פתוחה לא תוקפנית על מצבנו, אמרתי לו את הדברים בצורה עדינה ומתחשבת וכל הזמן דאגתי לחזק אותו ולא לתת לו להרגיש שאני מאשימה אלה שאנחנו צריכים יחד לפתור את הבעיות שלנו כזוג ושאין מקום לנקוט עמדות שונות להילחם.מכל מה שאמרתי קיבלתי רק תשובה אחת: שלו אין בעיה עם המצב כמות שהוא. גם שניסיתי להמשיך ולדובב קיבלתי אותה תשובה.אני מרגישה רייקנות גדולה בתוכי ואינני יודעת מה עלי לעשות הלאה כדי לנסות ולהציל את המצב. אני אוהבת אותו.

קרן יקרה,
את מאד אמביוולנטית. מצד אחד את מגלה את כל מה שלא טוב לך בזוגיות, ומצד שני את אוהבת אותו, ואולי אוהבת את זכרון האהבה שהיה בך אליו כשחשבת שיש ביניכם יותר מן המשותף. למעשה, היית רוצה לשנות אותו, ולהפוך אותו לבעל תשוקה לאמנות, מוסיקה, תרבויות שונות, ואפילו תפיסת חיים כשלך. אם תצליחי, זה ייקח לך כנראה שנים, וילד או שניים או שלושה. אם לא תצליחי, זה ייקח לך ילד או שניים או שלושה.אלא שכאשר משהו לא טוב, יש לנו נטייה לצבוע את העולם בשחור. וכרגע, זה הצבע שאת נוטה לצבוע את הזוגיות שלכם: באפור כהה ומשמים. את צריכה להחליט לאן את הולכת: האם להתחיל מההתחלה (ואני מניח שאין לכם ילדים, ולכן זה קל יחסית) ולחפש גבר מתאים יותר, או להתחיל לשנות, על-ידי יוזמה של יציאות משותפות ויצירת עניין בנושאים שונים שמעניינים אותך, לא מנקודת מוצא של עליונות, ו"הנה אני אסביר לך מה צריך לעשות ומה העולם", אלא מהמקום שבו את נותנת לו ולהשקפת העולם שלו הרבה כבוד, ומטפחת בהדרגה נושאים נוספים שבהם את רוצה לשמוע את דעתו, ובהם את לא מתנגדת לו או חולקת עליו, אלא מספרת מה את אוהבת או לא אוהבת בזה, ובלי טיפת ניחוח עליונות. זה מאד קשה, וזה תהליך ארוך מאד מאד, ואם את אוהבת אותו מספיק, תוכלי לעשות זאת, באהבה. הדרך היחידה, אולי, להצליח. ואולי, אם תצליחי לראות את הצדדים החיוביים שבו, ולהבין מדוע את אוהבת אותו, יהיה לך יותר קל. ואם את לא מוכנה להשקיע את המאמץ כדי להגיע לשם, את לא חייבת. כנראה שזו הדילמה שלך.

ד"ר חסון שלום,
אני מודה לך על ההתייחסות.רציתי להוסיף כמה דברים שלא כתבתי קודם.בעלי מאוד רוצה ילד אך אני לא מרגישה מוכנה לזה עוד ואמרתי לו בפתיחות רבה בדיוק את סיבותי שהן הרצון ללמוד, וכמובן שהמצב בו אנו נתונים היום בעיני אינו אידיאלי להבאת ילד לעולם, כשאנו עדיין לא שלמים או לפחות בתהליך לשלמות זוגית. (כשאני אומרת שלמות אינני מתכוונת לזה באופן טוטאלי אלה כמשהו המספק את שני הצדדים).השארתי פתח לכך שאולי כשאתחיל ללמוד ישתנה המצב וארצה גם אני בילד, וארגיש יותר מוכנה. אני יודעת שמצד אחד יש בכך מן האנוכיות אך מצד שני אני חושבת שעליו להבין כי אם אינני מוכנה לגידול ילד ,זה לא יהיה כדאי, לא עבורו ולא עבור הילד. (יש הטוענים כי ילד משפר את היחסים - אינני רואה זאת כך, לפחות לא מהמקום בו אנו נמצאים היום).(אגב, הוא עצמו פעם אמר שכשיהיה ילד כל תשומת הלב של שנינו תלך לילד.)אני יודעת מדוע אני אוהבת אותו - אך ככל שאני מעמיקה במחשבה על מצבנו כיום (אפור משמים) אני מרגישה שהמאזניים נוטים יותר לתכונות שחסרות לי בו, וכאילו קל לי יותר לשקוע בחוסר הרצון להתאמץ עבור קשר זה. עם זאת ברור לי שאין פתרון אינסטנט ושכדי לשפר המצב עלי לפעול במלוא המרץ. אך אינני יודעת כיצד לעשות זאת. עשיתי צעד קדימה בכך שפתחתי לפניו את רגשותיי בכל הכנות (ובטאקט) אך ציפיתי לראות שינוי כל שהוא בגישתו, אך לא ראיתי עדיין את נכונותו לשנות משהו.להיפך, כשכבר יצא לי להתייעץ עימו לגבי הלימודים והכסף שאצטרך להשקיע בעבור חלומי - הוא לא היה תומך אלא קבע כי יש דברים שיכולים לחכות ושלא כדאי להשקיע את כספי במשהו שהוא אינו בטוח. זה נוגד לגמרי את מחשבתי שעבור לימודים ועוד משהו שאני חלמתי מאז ומתמיד ללמוד ואולי אף לעסוק בו - כל סכום שווה את ההשקעה, בעיני אין דבר יותר טוב להשקיע עליו את הכסף מאשר לימודים. ואולי ציפיתי לקבל את תמיכתו המורלית ואת הדחיפה כדי להתחיל כבר בדרך להגשמת חלומי, אך במקום קיבלתי תגובה צוננת.שוב תודה,קרן

קרן יקרה,
לא הוספת במכתב שלך משהו שישנה באופן עקרוני את תשובתי, ולכן אם את צריכה תשובה עקרונית - היא שם. אבל אם אתייחס לתוספות שישנן במכתבך:ילדים לא משפרים את היחסים הזוגיים, אלא בדרך כלל להפך, כי הלחץ הכללי גדל. יחד עם זאת, ילדים יוצרים מחוייבות גדולה יותר להשאר ביחד, ומאחר שנדמה לי שבן זוגך לא בטוח במעמדו איתך, יכול להיות שהוא מנסה לייצב אותו בעזרת ילד משותף.ולגבי הלימודים שלך: יכול להיות גם כן, שההתנגדות שלו נובעת מהפחדים שלו. שמא תהיי מוצלחת עוד יותר אחר-כך ושתהפכי להיות מבוקשת על-ידי גברים משכילים ותרבותיים יותר, שלא תרימי את האף עוד יותר ותחפשי מישהו שונה ממנו, ושלא תפגשי במשך הלימודים גברים שהם דומים לך יותר ממנו. את רוצה להתקדם, יכול להיות שהוא מנסה לשמור אותך איתו בכל דרך אפשרית.