האם כדאי להפרד?

שלום
ד"ר חסון,ברצוני להתייעץ עמך לגבי הקשר שלי עם חברי, שניינו נמצאים בסוף שנות העשרים, כרגע עומדים לפני חתונה, רוצים לסגור אולם אבל פעמים לפני שסגרנו זה התבטל מסיבות מסויימות (שלא קשורות בנו), ועכשיו כשאנו מצאנו את המקום הנכון (גן ארועים) ולשנינו יש חששות מאוד כבדים ופחדים מהעתיד לבוא יכול להיות בגלל שפעמים זה התבטל ויכול להיות שלא.אני בחורה שיודעת שהבחור שיהיה בעלי יהיה המאושר בעולם אבל בקשר הנוכחי לא תמיד מרגישה שאני מספרת לו הכל כלומר את כל מה שאני מרגישה אליו ובכלל על הקשר, לפעמים אני מוצאת את עצמי מדברת על ה"בעיות" שלנו עם כל העולם ורק לא עם האדם שיהיה בעלי בעוד כמה חודשים. אני מנסה לשנות את המצב הזה וכן לנסות להיפתח אליו ולהגיד כל מה שאני חושבת אבל לא תמיד זה יוצא לפועל. יש לציין שיש לי את התכונה הזאת גם בעבודה לא רק בקשר זוגי כלומר במקום לדבר על בעיות אני מעדיפה להתעלם מהם להיפגע בתוך תוכי ולהכניס אותם לאיזו פינה קטנה בבטן שלי וכשכבר אין לי מקום שם הכל מתפוצץ.במקום זה אני מוצאת את עצמי שוב ושוב עם פרצוף חמוץ עומדת מולו (מול חברי) ולא מסבירה לו למה.הוא מצידו ברגע שאני נהיית אנטי עם פרצופים מרגיש שהוא צריך להתרחק ממני ואז נוצר ביננו פער כזה.אנו גרים יחד כמעט שנה ומאוד אוהבים, אנשים שרואים אותנו מהצד תמיד אומרים איזה זוג...ואני והוא יודעים שנוכל לכבוש את העולם ביחד ולבנות הכל בידים שלנו, הוא מצידו יודע שאני אהיה אמא מדהימה ויחזיק בית למופת, אבל עדיין יש לנו חששות.אני מצידי מרגישה שהמשפחה שלי לא הכי סגורה על הקשר הזה ויכול להיות שזה עוד גורם שמשפיע עלי כלומר הם אוהבים אותו אבל אנו גרים בערים שונות ולא יוצא להם להתראות איתו הרבה, החבר הקודם שלי היה ממש בן בית אצל הורי ויכול להיות שהם עורכים את ההשוואות האלה. חבר שלי יותר מופנם ושקט וקשה לו להיפתח אליהם.קשה לי להגדיר מאין בדיוק נובעים החששות האלה כי דיברנו על כך שאם אנו לא סוגרים את האולם בתאריך שרצינו אין לנו טעם להישאר ביחד כי שוב לחזור ולגור ביחד עוד כמה חודשים לא יתן כלום לא לי ולא לו. מצד שני שאני חושבת על פרידה אני ממש נבהלת מזה כי קשה לי לדמיין אותנו לחוד ולא ביחד, אני מרגישה מבוהלת מצד אחד רוצה אותו ולהיות איתו תמיד ומצד שני אולי מפחדת מההתחייבות הזאת של חתונה? אולי מפחיד אותי שכולם אומרים לי שדברים משתנים אחרי החתונה ואני מפחדת משינוי לרעה?חשוב לי לציין דבר נוסף שבשבוע האחרון בגלל כל המצב אני מרגישה שדיברנו המון וזה ממש עזר לי.בבקשה תייעץ לי האם יש לי בעיה להתחייב? האם אני רצינית מידי וצריכה לקחת את החיים יותר בקלות? בלי להתעצבן על כל דבר?ובכלל מה לעשות?תודה

אילנית יקרה,
תראי, אתם כנראה צודקים. אם האולם לא ייסגר בתאריך שרציתם, כנראה שבאמת אין טעם שתמשיכו לחיות ביחד. זה נשמע מאד מאד הגיוני. לכן אני בכלל לא מבין למה את חושבת שיש לך בעייה להתחייב? רק בגלל שאת מושפעת על-ידי ההורים שלך? ואולי בגלל שאת לא מצליחה לדבר איתו על הקשיים שלכם?במילים אחרות, אילנית, נדמה לי שהגיע הזמן שתחליטי מהאתרוצה, ושתחליטי גם מי השותף שלך לחיים - כל העולם או החבר שלך? ושאם השותף לחיים שאת רוצה הוא החבר שלך, אז כדאי גם שתתני לו צ'אנס להיות כזה.