האם כדאי להפסיק את הנישואין?

שלום רב,
נשואה 7 שנים ואם לשתי בנות - 3.5 ותינוקת.במשך כל חיי הנישואין שלי, תמיד נטרתי לבעלי בגלל כל מיני התנהגויות לא מתחשבות מצידו, על גבול האגואיזם, אבל לא היה לי את הכוח לדבר ולהגיד לו. לכן נקטתי בגישת הפאסיב אגרסיב- הייתי נרדמת בערבים, קוראת עיתון כשהוא רואה טלויזיה לידי וכד'.יש לי עסק עצמאי כבר 7 שנים, ושנים רבות בעלי פרנס את הבית, כשהעסק לא הביא כסף. וכל הזמן הרגשתי שהוא לוחץ עלי להביא עוד לקוחות ועוד כסף וכל הזמן הייתי לא בסדר שהעברתי מעט מאוד כסף. עכשיו בעלי פוטר מזה חצי שנה, ומנסה להקים עסק הייטק עצמאי, אך נתקל בקשיים, ולכן עול הפרנסה עלי. ואני כועסת. כועסת כי עכשיוגםעול הפרנסה עלי מלבד הטיפול בקטנות והניקיון של הבית, והבישולים, כי פיטרנו את העוזרת, והוא לא ממש תורם את חלקו, למרות שאמר שיעשה כן. ולא רק זה- ההורים שלי נסעו לחודשיים לחול, והם היו מטפלים בקטנה ביום שהמטפלת בחופש. ועכשיו אין מי שיטפל בה, אז זה עלינו והוא אמר שנעשה את היום הזה חצי חצי. ובפועל לא קרה כך. כל היום הייתי איתה והוא קבע פגישות על היום הזה. אמרתי לו שזה לא יכול להיות כך שאעבוד רק 4 ימים בשבוע במשך חודשיים, כי הוא לא מטפל בקטנה, ובשבוע הבא יש רק שלושה ימי עבודה, אז מתוכם אעבוד רק שניים?! ושאם הוא מצפה ממני לפרנס כמו שהוא פרנס שנים, אז שלפחות יקח חלק יותר פעיל בטיפול בילדה. והוא אמר לי נדבר כשיגיע היום הזה.ואז הפכתי להיות האשה המרירה, הקוטרית והמתלוננת שלא רציתי להפוך כשפניתי אליו באופן אסרטיבי אך נחוש. בקיצור, נמאס לי להיות מרה. נמאס לי להיות אומללה, נמאס לי לכעוס עליו וכתוצאה מזה לתרום להרס הזוגיות שלי, כי למשל "אינטימיות מאוזנת" (if you know what i mean) נעלמה מזמן.ולא, אין לנו כסף לייעוץ זוגי, כי כאמור הוא פוטר, ואני בקושי מצליחה לפרנס, והוא לא ממש עוזר לי למצוא לקוחות, אבל תלונות, מפה עד באר שבע. ומרגישה שלא יכולה לפתוח את הפה ולדבר איתו, כי אז ארק את כל הגועל ואפגע באגו הגברי הפגיע ממילא כשאין עבודה.אז אני שותקת, הורסת את הזוגיות בזה שהולכת לישון מוקדם ולא נשארת בערבים הרבה אחרי שהבנות נרדמות (למרות שאנחנו מדברים במהלך היום, כי שנינו בבית). יש לנו שיחות. כן, תקופת האבטלה שלו עשתה לנו גם טוב- הוא יותר רגוע מהלחץ והאיכס שליוו עבודות קודמות שלו וכתוצאה מזה אנו מדברים יותר, במקום ש"יכנס למערה" וישמור הכל בבטן. אז זה טוב לי. אבל המרירות מצטברת ולא רוצה להיות ככה. רוצה לעצור את זה, כשאני עוד צעירה, ולא להגיע למצב שיוצרת אינטימיות רק כדי לעשות עוד ילד.אבל בעיקר לא רוצה להיות מרה.מה עושים? וסליחה על האורך

נל יקרה,
נדמה לי שהיית מרירה, לדבריך, מתחילת הנישואים שלכם. אז אולי הגיע הזמן להפסיק? אולי כדאי לנצל את מה שכן השתפר עכשיו, התקשורת ביניכם, ולשמוח על זה, למשל? לדבר, ביניכם, על מה שטוב, ולא להתלונן בחזרה על מה שהוא לא מצליח לעשות? לעשות את כל מה שאת יכולה, כדי לתמוך בו, ולבקש סיוע כשאפשר? ושאלה בעניין הזה: האם את יודעת לבקש? יש אנשים רבים המתקשים לבקש. הם יודעים לדרוש, כי הם צריכים להיראות חזקים. האם את יודעת לבקש עזרה? האם את יודעת להבחין בין אותם מקרים שבהם חשוב שהוא יילך לריאונות ופגישות עבודה, לבין אותם מקרים שבהם זה פחות חשוב, ושאת צריכה את עזרתו? האם הוא יודע להבחין ביניהם? האם דיברתם בשקט, כדי להגיע להחלטות נכונות בכל רגע בין צרכים משתנים ולפעמים מנוגדים של שניכם?את רוצה להפסיק להיות מרה. עכשיו זה הזמן. אל תפילי את זה על אף אחד אחר, כי זה לא יועיל. קחי את הנטל הזה עלייך, ואם תצליחי, לשניכם יהיה טוב יותר.