משבר כלכלי בנישואין: איך להתמודד

שלום,
אני ובעלי ביחד 9 שנים, בגילאי 30+, 4 ילדים קטנים (הגדול בן 5.).כהכרתי את בעךי היה לו עסק די מצליח. אין ספק שאחד הדברים שמשכו אותי מהתחלה זה שבעלי הצליח להקים את העסק הזה ושתהיה לי יציבות כלכלית איתו. לא התחתנתי איתו רק בגלל זה, אני באמת אוהבת אותו והוא בן אדם נהדר וטוב, אבל אני יכולה להגיד בפה מלא שמכלתחילה לא הייתי נותנת לעצמי להתאהב במישהו תפרן. כל הילדות היו לנו בעיות כלכליות ולא רציתי לחזור לזה.עד לפני שנה ומשהו גם אני עבדתי והעסק של בעלי המשיך לשגשג (כרגע לא יכולה לעבוד בגלל אחד הילדים שלנו. סיפור ארוך בפני עצמו, לא לעכשיו..). בשנה וחצי האחרונות העסק של בעלי התחיל לרדת מרווחיו ועכשיו הוא בהפסדים. לקח לנו זמן לקלוט את זה, בהתחלה חושבים שזה רק חודש- חודשיים / תקופה קצרה שתעבור.. ואז לאט לאט מבינים שזו לא תקופה, שפני הדברים השתנו ולא כמו מה שהיו.כרגע המצב שאני לא יכולה לעבוד, העסק של בעלי מפסיד ולקראת סגירה, ויש לנו 4 ילדים קטנים, אחד עם צרכים מיוחדים. אנחנו אוכלים את כל החסכונות שלנו בתקופה הזו. ואני דואגת מה יהיה ביום אחרי שהחסכונות שלנו ייגמרו..מאוד קשה לי עם המצב הכלכלי. אני ממש בדיכאון מזה לפעמים. מצד אחד רוצה לשדר לבעלי שאני מאמינה בו ושהוא יצליח שוב במשהו אחר, ושנעבור את זה, מצד שני - קשה לי לא להיות כנה איתו, אבל כשאני כנה - זה ממש מבאס אותו ו"מוריד" אותו, כאילו גורם לו עוד יותר להתבאס על עצמו על מה שקרה עם העסק (זה מאוד קשה נפשית להיכשל ככה.. והבאסה שלי מהמצב לא תורמת לו בכלל).הייתי שמחה לעצות בנושא. תודה

ש יקרה,
אני מבין את הקושי ואת האכזבה שלך. אחרי הכל, זה לא ה"דיל" שעשית כאשר התחתנת איתו, ומה שגרוע יותר הוא שאת משלמת מחיר על הכישלון הכלכלי הזה, ולא רק את, אלא גם ילדייך. מצד שני, בעבר, היו לך גם הטבות כתוצאה של ההצלחה, אלא שזה בדיוק מה שמעצים את האכזבה הנוכחית.אבל, למה המשל דומה? – לכך שנניח שמצבו הכלכלי היה נשאר טוב, אבל לפתע נתגלה שאת חולה במחלה קשה ומתקשה לתפקד בבית, או שעברת תאונה וכבולה לכסא גלגלים. אולי באופן זמני, ואולי לא, וזה לא באמת ברור, כאשר את צריכה לעבור תהליך פיזיותרפי ארוך, קשה וממושך שיש תקווה בסופו, אבל לא ודאות. מן הסתם, כשזה המצב, הוא נדרש לטפל בך ולתמוך בך, וזה מה שהיית מצפה ממנו. מבחינתו – לכאורה זה לא "הדיל" שעשה כאשר התחתן איתך.אלא שכפי שאת מבינה מ כך, חלק מהדיל שעושה זוג בשלב החתונה, גם אם לא מדברים עליו, הוא "בטוב וברע, בבריאות ובחולי, בעושר ובעוני". ברור לי גם ההבדל שבין תאונה או מחלה, לבין קריסה כלכלית. לכאורה הראשון הוא גזירה, והשני הוא "בחירה". טעויות, כלכליות או אחרות הן חלק מדברים שקורים לנו בחיים, וחלק גדול מהן נובע לא רק מאי הבנת המציאות, אלא מחוסר ודאות. לפעמים "מהמרים" נכון על עסק שהסיכוי שלו להצליח הוא 90 אחוזים, ובגדול, אבל עדיין, אי שם, חבויים אותם 10% של אי הצלחה, שאומרים שבאחד לכל עשרה מקרים זה לא יצליח. כלומר, לפעמים גם החלטות חכמות נכשלות.אני שומע ממך לא רק את הכאב, אלא גם את האמירות שלך כלפיו. בואי ונגדיר "כנות", כי את אומרת שקשה לך להיות "כנה" איתו, וכשאת "כנה" זה מבאס ומוריד אותו. את יכולה להיות כנה, ואת יכולה להיות קשה ואכזרית. כנות אינה חייבת להיות אכזרית. אם הדרך היחידה להיות כנה היא להביע את הכעס, זו אינה כנות, זו אי יכולת להכיל את הכעס שלך, שהוא תוצאה של האכזבה והקושי. את מאוכזבת, וקשה לך. גם הוא. לשניכם קשה, ונכון שבאמת תוכלו להביע את זה. מצד שני, את רוצה לחזק אותו, ואת רוצה שתמשיכו לדבר על אפשרויות, כדי שהחלטות להבא לא תתבצענה מתוך לחץ אלא מתוך שיקול דעת. גם האמירה הזו היא כנה, ואמירה שכזו גם תומכת. אתם צריכים לחפש דרך, ואם הוא אדם נהדר וטוב כפי שאת מתארת, תהיו חזקים יותר יחד. כרגע, הכלכלה שלכם "חולה" ואתם צריכים להבריא אותה. הוא בדרכו, ואת בדרכך – שהיא להגן על הבית, לחזק אותו, ולהיות שותפה ככל שאפשר. ככל שאת יכולה. את רוצה שהוא יעשה מאמץ, שיתחזק, שימצא את הדרך. גם את צריכה, בדרכך, להיות חזקה, אמיצה, ולעזור לו בזה. את יודעת את זה, אבל קשה לך להתמודד עם האכזבה שלך. היה הרבה יותר נוח להישען עליו, שיקדם את שניכם. עכשיו תורך לקחת יותר אחריות, וכשהוא נחלש – להיות חזקה גם בשבילו, בדיוק כפי שהיית מצפה שיקרה לו היית את נפגעת בעוצמה שלך ובתיפקוד שלך.ברור לי שזה לא קל להפסיק להיות נשענת על מישהו אחר, כי זה מערער את הביטחון, שלא לדבר על "מאכזב". אבל לפעמים נוצרים מצבים בחיים שבהם צריך להתעלות ולהתמודד עם קשיים. ובודאי שזה קשה. בעיקר קשה למצוא בתוכך כוח שלא חשבת שיש. ואולי גם בעלך צריך לדעת להתמודד עם כך שהוא כבר לא יכול לספק לך את מה שהוא רצה לתת לך, ולקבל תמיכה ממך. גם לו זה בודאי יכול להיות לא קל.

תודה רבה על התשובה הנהדרת והמחזקת.אני לא כל כך הבנתי איך להביע לפניו את הקושי, או אם בכלל כדאי לא לעשות את זה.

ש יקרה,
נראה לי שעקרונית, כן נכון לדבר. אבל את זה צריך לעשות כאשר הוא יכול לאפשר לעצמו להוריד מגננות, ולא להרגיש נשפט או "לא כשיר", אלא נתמך ותומך (כן, גם תומך, במה שהוא כן יכול לעזור לך ולילדים, ויכול להרגיש מוערך על זה). וזה אפשרי, כאשר את מגיעה ממקום של השתתפות והערכה יותר מאשר ממקום של ביקורת, ועם עצב - כמקום החלש שלך, ולא עם כעס. הרי גם לך קשה, ועצב הוא טבעי, אבל צריך להישמר שלא ייתפס כביקורת. עצב ממקום של כוח לצאת ממנו, ולא כעס כדי להילחם בו. אם יש תחושת "מלחמה", זו צריכה להיות מלחמה על עשייה ובנייה.

אני ממש מזדהה עם מה שאורן אומר- בעושר ובעוני בטוב וברע ובחולי בבריאות..גם אני כשנכנסתי לזוגיות עם בנזוגי לא עליתי על דעתי שהעבודה שעבד בה גבתה ממנו משקל כבד מכל הבחינות- השמנה, משחקי מחשב, עישון אינטנסיבי- ברגע שעזב הוא הרגיש הקלה וחזר לעצמו הנינוח אך עדיין היה מדוכא ומפחד מהעבודה הבאה. בהתחלה חשבתי שזה כמה חודשים וזה הפך לשנה. הוא כן נתן את חלקו בבית מבחינת מטלות הבית כן משלם את החשבונות אך עדיין מדוכא ופתאום התעוררתי והבנתי שאם אני לא אהיה בת זוג טובה וחברה טובה אז מה מהות הזוגיות הזאת? אז נכון זה לא הדיל כמו שדר אורן אומר שרציתי אבל יש ביננו אהבה חזקה ויציבה. אז עכשיו הוא בנקודה קשה בחיים שלו ואני שם לעזור לו. ואכן אני עוזרת לו והוא יתחיל טיפול פסיכולוגי בקרוב, הפסיק לעשן, התחלנו להתעמל יחד ומחפש עבודה. וכל זאת כנגד מחשבות ודעות הורי שחושבים שאני עושה טעות. אך הם מגיעים מדור אחר שחושב אחרת.זוגיות, אהבה, משפחה- זה אכן בטוב וברע, בחולי ובבריאות, בעושר ובעוני. אנו נכנסים לזוגיות לעבור תיקון עם עצמנו ולגדול ולצמוח יחד.מאחלת לך שתצליחי לעשות זאת עבור בעלך ולהיות עזר כנגדו :)