האם הבת לא יפה? טיפים לאם מודאגת

אני בת 30, נשואה ואם לתינוקת בת ארבעה וחצי חודשים.נישאתי לפני כשנתיים. אנשים שהכירו אותי התפלאו איך בחורה כמוני - יפה ומרשימה חיצונית נישאת לבחור שמן ולא נאה בלשון המעטה.מה שהם לא הכירו זה את הפנימיות הפגומה שלי- אדם קשה, עצוב ודכאוני שגדל עם יחסים קרים ואטומים עם אימי. בעלי אדם מקסים ומיוחד- אוהב עדין ומכבד באופן יוצא דופן.היחיד שיכול לענות על הצרכים המיוחדים שלי ולהעניק לי את החום והאהבה שהייתה חסרה לי.לפני ארבעה וחצי חודשים נולדה לנו תינוקת. כל חיי ציפיתי לחוייה הזו, עזבתי את העבודה והתכוננתי להעניק את כל כולי ליצור הקטן וליצור חוויה מתקנת.מה שלא הייתי מוכנה זה לאכזבה האדירה שהרגשתי כשראיתי שבתי דומה לבעלי שתי טיפות מיים מבחינה חיצונית. למרות שאני מקדישה לה ללא גבול ומרעיפה עליה אהבה אינני יכולה להפסיק לכעוס על בעלי על שאין לי את התינוקת היפה שציפיתי לה ואפילו עולות לי כל הזמן מחשבות נוראיות על איזה גנים גרועים בחרתי לילדים שלי ומחשבות וחלומות מטריפים אותי.הגעתי למצב שפגעתי בבעלי ואמרתי לו שאת הילדים הבאים אני רוצה מבנק הזרע.אני אומללה ומאמללת את בעלי היקר כל הזמן וברור לי שכך אפסיד את נישואיי.אנא עזור לי- אני יודעת שזה נשמע נורא ואיש לא יכול לעזור לי- אני מנסה לגייס לטובתי את התיאוריות של הבררה הטבעית ואיך נשים בוחרות גברים בעלי גנים טובים אך איני רוצה להפסיד את נישואיי- האם זה נורמלי ומה עליי לעשות?

בשנה הראשונה- כדי שיזהה אותם וירצה קשר איתם, כך זה בטבע. אח"כ זה עשוי להשתנות מאוד, או שלא....

דנה יקרה,
את נמצאת במצוקה ובחרדות כי את חוששת שהבת שלך לא תהיה יפה כמוך, אלא תגדל עם החיצוניות של בעלך. אבל בעצם את עדיין לא יודעת עליה כלום. לו היית יכולה לבחור אותה כרצונך: לא יפה, אבל עם האופי של בעלך, או יפה כמוך אבל עם האופי הדכאוני והעצוב שלך, מה היית מאחלת לה?את גם עדיין לא יודעת באמת כיצד היא תגדל, ומה יהיה מבנה הגוף שלה. כל שאת יודעת הוא שיש לה דמיון לבעלך במבנה האף, אולי, קצת אולי במבנה הלסת, וכן בצבע העיניים ובצבע העור והשיער. והרי גם צבע העיניים וגם צבע העור והשיער לא ממש משנים משהו בהגדרת היופי שלנו. ואילו מבנה הפנים משתנים כל כך הרבה עד שאנחנו מגיעים לגיל בוגר, כך שקשה להעריך כיצד באמת היא תיראה. יש מי שנראית ילדה יפהפיה בגיל 3, ולא משהו בגיל 20, ולהפך. האכזבה שלך ברורה, אבל היא מוקדמת, מוגזמת ומוקצנת. היא קשורה אליך, ולא לבעלך או לבת שלך. אני חושש שאת חוששת יותר לתדמית שלך, שרצית להתגאות בבת יפהפיה, מאשר לאושר האישי שלה. תני לזמן לעשות את שלו מחד, ועזרי לה להיות מאושרת, מאידך, הן על-ידי קבלה מלאה שלה, והן על-ידי בניית בית מאושר. ואם קשה לך להתמודד עם זה לבד, העזרי בטיפול מקצועי, למענך, למענו ולמענה.

גלי יקרה,
היתה אכן טענה כזו, כטענתך, שילדים דומים יותר לאבות, בין אם זה בהיוולדם ובין אם זה גם אחר-כך, כדי שלא יחשדו שנשותיהם בגדו בהם. היו אפילו מחקרים בשנות השמונים שטענו שזה המצב, אבל ממצאים מאוחרים יותר, בסוף שנות התשעים ובשנים האחרונות שהראו שהטענה הזו היא לא נכונה. הכוונה שלך, לעודד את דנה, היא טובה, והייתי יכול להשאיר אותה כאן, כפי שהיא, אבל חשוב, לדעתי, שדנה לא תסמוך על זה אלא תבין שהבעיה היא שלה עצמה, ותלמד להתמודד איתה. בלי זה, החרדות ימשיכו ויישארו שם לשנים רבות.