אכזבה בזוגיות: מה עושים?

אורן שלום,אני בת 27 וגרה עם בן-זוג במשך החודש האחרון. עברנו לגור ביחד אחרי חודש של היכרות. המעבר המהיר נבע בעיקר בגלל שהייתי בשלב של חיפוש דירה וכי גרנו במקומות מרוחקים, יחד עם זאת, הייתה תחושה שלמרות שזה אולי פחות מקובל או לא אידיאלי מבחינה הגיונית, זהו צעד נכון שיוביל איתו התמודדויות שונות, אך עם מודעות מספקת נוכל לעמוד בהן. לאט לאט אני מגלה (זה השלב של ההתפכחות המשותפת, אני מניחה) שהתיאבון המיני שלו די שונה משלי. לי ישנה איזשהי ציפייה שלפחות בתחילתו של הקשר, המין יהיה רוב הזמן לפחות באוויר אם לא בפרקטיקה. אני התחלתי לקיים יחסים בגיל מאוחר יחסית ויתכן שאני עדיין בשלב של החקירה והסקרנות. איתו זה כרגע לא יכול להגיע לידי הגשמה ואני רוב הזמן חשה לא מסופקת ולעיתים גם חשה כעס, מירמור ותחושה שמגיע לי להרגיש יותר נחשקת ונאהבת. בהתחלה גם לקחתי את זה אישית. אחרי ששוחחתי איתו על תחושותי ווידאתי שזה לא מבטא חוסר אהבה או חוסר משיכה, הוא אמר שמאז ומתמיד הוא זוכר את עצמו כך, עם חשק מיני מתון עד נמוך. אני מניחה שגם כיוון שעברנו לגור ביחד אז יחסית מהר השתלבו כאן השיגרה והמובן מאליו, וזה ודאי לא תורם.אני שאלתי את עצמי האם התדירות הנמוכה (בעיני) של יחסי המין מפריעה לי כי אני באמת רוצה את זה או אולי כי אני חושבת שככה זה צריך להיות ומה יהיה עוד כמה שנים אם ככה זה עכשיו. ואולי יש לי פנטזיות ילדותיות שכל רגע נתון הבן זוג צרך להיות לרשותי. אני מנסה לחשוב כמה פעמים ממש יזמתי והוא לא רצה וזה ממש מעט. אני חושבת שאולי זה פשוט מאיים עלי ליזום כי אני מצפה ממנו לעשות את זה וזה נראה לי כאילו יש בעיה אם הוא לא רוצה את זה כל הזמן. זה גורם לי בעיקר לתחושת ריחוק ממנו ואני בונה הרבה סיפורים בראש ומחשבות של: למה לנסות בכלל. ברור לי שאני מעבה את זה קצת אבל בסופו של דבר זה ממש מפריע לי. ומה אני בעצם רוצה לשאול אותך? אולי מה לעשות עם זה... יש מה לעשות עם זה? אני יודעת שאם יהיה לי איזה רעיון גאוני להעלות את המין לתודעה ברמה שקרובה לתת לי סיפוק אז הוא ישתף פעולה. אבל מה לעשות? לפתות יותר? לקבל את זה? אולי אני קצת שבויה באגו של עצמי ובגלל זה אני בעצמי לא יוזמת ומקדמת ויותר חשוב לי לדעת שהוא רוצה את זה הרבה מאשר לעשות את זה הרבה? מה לעשות כדי לא להיות עסוקה בזה כל-כך? במישורים רבים לקשר הזה יש בסיס טוב, אבל אני לא אוכל להמשיך עם זה כעובדה קבועה... אולי תאיר את עיני לזהות דברים שאני לא רואה כרגע.תודות רבות,עינת

עינת יקרה,
במידה רבה את צודקת. כלומר, כאשר אנחנו יוצרים זוגיות, אנחנו בעצם רוכשים לעצמנו לא רק שותף אלא גם מגרש משחקים פרטי שאנחנו רוצים להתענג עליו, וגם להיות מגרש המשחקים של בן הזוג שלנו, ולענג אותו. אלא שלא תמיד מידת הנכונות של בן הזוג זהה לשלנו, וכשאת רואה את זה בתחילת הקשר זה מאכזב. האכזבה הזו היא נתון שאותו את צריכה לקחת בחשבון בקשר לעתיד. אלא שהחשיבה שלך שאולי את עכשיו רוצה יותר, ושאת לא יודעת כמה תרצי בעוד 5 שנים או 10 שנים גם היא נכונה. האמת היא שאת לא יודעת. והאמת היא שהחשק המיני משתנה עם הזמן, עם עליות ועם ירידות. ואולי יותר כך אצל נשים מאשר אצל גברים. אבל לעומת זה ייתכן גם מצב שהתסכול שלך יילך ויגדל, ההערכה שלך אליו, בעקבות כך, תלך ותקטן, ולאורך זמן זו עלולה להיות בעיה. אם את אוהבת אותו, אני מציע שתלכי למטפל מיני שייתן לך טיפים, הסברים ופרוגנוזה (צפי לעתיד) של מה שיקרה. את זה כשלעצמו את יכולה להשיג בפגישה אחת אינפורמטיבית. אבל יכול להיות שתחליטו שיש צורך בהמשך טיפול, אישי או זוגי, כדי לבחון אפשרויות שונות לפתור את העניין, במפגשים נוספים.