האם הביקורתית והבן השותק

שלום רב,
אני פונה אליך בבקשה שתאיר את עיני ותתן לי מעיצותיך הטובות.אני רווקה לקראת שנות הארבעים, חיה עם בן זוגי בחיים משותפים כזוג נשוי, לעת עתה ללא נישואין פורמליים. אנו עומדים לחבוק בן, בע"ה, בעוד כחודש וחצי. פנייתי זו עניינה יחסיו של בן זוגי עם אימו - המעכירים את רוחי, בלשון המעטה.לבן זוגי אם ואחות נשואה. בן זוגי היה נשוי פעמיים ולו ילד מכל נישואין. אימו ואחותו של בן זוגי מנהלות אורח חיים דתי (אף כי לא כל ילדי האחות דתיים). אימו של בן זוגי מאוכזבת מן "ההסטוריה שלו" - גירושיו פעמיים ואי סיום לימודיו האקדמיים. אימו מוקירה את תכונותיו הטובות, אם כי תכונותיו השליליות וההסטוריה השלילית מאפילות בעיניה על כל השאר, והיא אינה מעריכה אותו ואינה סומכת עליו.בפגישות המשפחתיות (עם אימו ו/או עם אימו ואחותו ומשפחתה) הבחנתי כי בן זוגי יושב ושותק, כצופה מן הצד ואינו נוטל חלק בשיחה, ב- 95% מזמן המפגש. הדבר חורה לי מאוד. לא קיבלתי הסבר ברור מבן זוגי מדוע שתיקותיו רועמות ואינו נוטל חלק בשיחה.אדגיש כי אימו מחבבת אותי מאוד מאוד ואף אמרה לי זאת בפרטיות ובפרהסיה והיא מוקירה ומעריכה את תכונותיי ואת הישיגיי האקדמיים הואחרים. עם זאת, כלפי בנה היא מוסיפה לגלות חוסר הערכה באופן כללי. אף שמציינת ככי היא אוהבת אותו. כעת, לפני הברית הקריבה בע"ה, אימו כלל לא מתעניינת כיצד תיערך הברית ומי יממן אותה. אימו יודעת היטב שלבנה, המשלם מזונות, אין ולו שקל לביצוע הברית, האולם וכו'. ולמרות זאת, היא כלל לא שאלה דבר וחצי דבר לעניין זה. מבחינתי זהו סימן שאין בכוונתה כלל להשתתף בעלויות הכרוכות בחגיגת הברית.אציין כי קשה לי עם העובדה שבן זוגי אינו נוטל חלק בשיחות כאמור ועם חוסר ההערכה, באופן כללי, של אימו אותו. זה פוגע בי בעקיפין.מדוע לדעתך בן זוגי אינו נוטל חלק בשיחות? האם זה חוסר בטחון עצמי? אולי חושש מאימו (בגיל 42!!?)כיצד אוכל לשנות את דעתה של אימו עליו - אחרי הכל הרי הוא בחר בי, והיא מוקירה ואוהבת אותי מאוד?האם עלי חלקבל המצב כפי שהוא או לפעול בעניין?תודה רבה!!

תוספת חשובה לשאלתי -בשיחה מלב אל לב שקיימתי עם בן זוגי, בה הנחתי כי יחסה של אימו נובע מאכזבותיה ממנו (גירושיו ואי סיום לימודיו באוניברסיטה, בשעתו), הבהיר לי בן זוגי, כי מאז שהוא זוכר עצמו כילד, אימו היתה קשוחה בבית, הנהיגה חינוך קשוח ולא פשרני ואינו זוכר ששרה לו שיר ערש או ליטפה או חיבקה אותו, וכי בדרך כלל, למעט מקרים בודדים, לא הפגינה גילויי חיבה.הבהיר לי שאביו המנוח הוא שנהג כך כלפיו ואהב אותו בכל ליבו.אדגיש, עם זאת, כיאימו של בן זוגיאומרת כמעט בכל הזדמנות, שהיא אוהבת אותו (ואיש הרי לא מכריח אותה לומר זאת) ואף רכשה עבורו דירה (הרשומה על שמה, אם-כי יש לו זכות מגורים בה עד סוף חייו).האם לדעתך ניתן לשנות יחסה של האם אל בן זוגי? כיצד עליו לנהוג?

נתנאלה יקרה,
הדבר הראשון שעולה על דעתי למקרא מכתבך הוא השאלה מדוע לא שאלת אותו מדוע הוא שותק. ואולי שאלת והוא לא ענה. ברור שהיא הביקורתית בבית, והיא זו שעל-פיה יישק דבר, ולכן, אם היא מאד ביקורתית כלפי בנה, בהחלט יכול להיות שהוא למד שהכי טוב לו זה לשתוק, כדי שלא להיפגע. ואולי גם שהוא לא חזק מספיק כדי לעמוד על שלו מולה, וכאן עומדת המסורת לזכותה ומפריעה לבן זוגך להתייצב לעימות אל מול אמו.אבל קחי בחשבון שאין ספק שהיא אוהבת אותו. בדרכה. אולי גם עושה איתו ואיתך ועם הורייך חשבונות, אבל זה לא מונע ממנו לאהוב אותו, כמו גם לרצות בכל מאודה לשפר אותו, ולכן היא שופטת ומבקרת אותו כל הזמן. בעיניה [שאלי אותה] היא רק מנסה לשפר את המצב, אלא שהוא רואה זאת, לבטח, אחרת.אז אל תיפגעי בשמו, וזכרי שהיא אוהבת אותו, רק שיש לה דרכים שנחשבות קצת פחות "אימהיות". היא כנראה לא תשתנה במהירות. או שתסבלו ממה שיש (ואולי גם תנסו להקטין את המינון), או שתלמדו לחיות עם זה, למרות הפגיעה שאתם חווים.

ראשית, תודה על תגובתך.עם זאת, לדאבוני, לא נענו כמה שאלות שהצגתי -1)בשל העובדה כי יחסה של האם אל בן זוגי חורה לי מאוד(ותחושתי זו נובעת גם מפרטים שלא הופיעו בשאלתי, כגון אפליית-מה שעושה האם בין האחות לבין זוגי, או העובדה שהאם עצמה ו/או האחות אינן מעירות כלל לבן זוגי מדוע הוא שותק במפגשינו? - מבחינתי זה סימן שלא אכפת להן מכך וממנו, שהרי שתיקה זו אינה טבעית כלל ועיקר) -שאלתי, האם כדאי "לנצל" את העובדה שאימו של בן זוגי מעריכה אותי מאוד ופשוט לגלות את צפונות ליבי לעניין זה ולומר לה כי יחסה חורה לי ולבקש לדעת מדוע או לבקש ממנה לנסות לחשוב עליו דברים חיוביים יותר וליתן לו הזמנות לשנות תדמיתו בעיניה?2)בשל חסרון-הכיס של בן זוגי, אנו מתגוררים בדירה שרכשה עבורו אימו, אף שאינה מתאימה לצרכינו. אודה, כי אני זו הסובלת בדירה זו ובן זוגי אינו סובל בה (אני סובלת מן הרעש הסביבתי, וגם איני אוהבת את מבנההדירה ואת הגבלת המקום בה). מצב זה גורם לי לתסכול-יתר, כאילו אנכי - ואין חולק כי בן זוגי הוא כזה - "בת ערובה" בידיה של אימו, המסרבת ליתן לנו להשכיר או למכור הדירה.כיצד לדעתך אוכל להתמודד עם תסכול זה או להקטינו?3) בסיכומו של דבר, תשובתך מותירה את מצב הדברים שתיארתי על כנו, ובכך לא סייעה ליאופרטיבית. ביקשת ממני לא להיפגע בשם בן זוגי, אך אין ביכולתי להימנע מכך נוכח העובדה כי תדמיתו של בן זוגי בעיני משפחתו, לבטח משליכה על תדמיתי, שהרי אני "בחרתי" בו - אז מה זה אומר עלי, בעיני משפחתו???ומעניין לא פחות - מנין לך הבטחון המופגן בתשובתך כי אין ספק שאימו אוהבת אותו?תודה על התייחסותך.

נתנאלה יקרה,
היא אוהבת אותו כי היא אמא שלו, וכי הראתה נכונות להעניק לו. בין אם ההענקה הזו היא מה שהוא (ואת) רוצה או לא, זה לא רלוונטי. העיקר הוא שהיא מוכנה לשלם מחיר על אהבתה לבנה. יכול להיות שהיא לא מעריכה אותו, ויכול להיות שהיא מנסה לחנך אותו, אבל כך או כך, אין לי ספק שהיא אוהבת אותו, על-פי סולם הערכים שלה. וזכותו של בן זוגך לקבל או שלא לקבל את מה שהיא נותנת לו (ולא אמרת לי מדוע הוא אומר שהוא שותק...), וזכותה, כנותנת, לתת לו את מה שהיא מבינה. בסופו של דבר, נתינה נותנת זכות שליטה מסויימת, גם אם השליטה אינה רצויה לכם וגם אם השליטה והנתינה אינם נכונים לכם. זה מה שהיא מבינה, זה מה שהיא רוצה וזה מה שהיא יודעת. אני חושש שאין לכם ברירה אלא לקבל אותה ואת הנתינה שלה כמכלול, ולהחליט אם זה מתאים לכם או לא. עם זאת, את בהחלט יכולה לנסות ולשנות משהו, ולדבר איתה באופן ישיר. יכול להיות שיש בזה סיכון מסויים, שבעקבותיו, אם תעשי זאת באופן אגרסיבי מדי, תפסידו גם את הנתינה הנוכחית, אבל בדיוק משום כך, את צריכה לתת לה את הכבוד המגיע לה, מכוח הנתינה. משום שאת והוא תלויים בה, לפחות בגבולות מסויימים.