קונפליקט בזוגיות: איך למצוא פתרון?

שלום,
בעלי ואני נשואים 4 שנים, הורים לילד בן 3לפני 7 חודשים נפרדנו בעקבות בגידה חד פעמית שלו שהתגלתה.אחרי 3 חודשים בערך החלטנו לנסות להיות שוב ביחד. מאז אנחנו ביחד, לומדים לקחים מהעבר (כי ברור שהבגידה לא קרתה סתם), מנסים לשמור על פתיחות בינינו, שיתוף, הבנה.הוא עדיין מחזיק את הדירה שאליה הוא עבר כשנפרדנו וישן בה כיום בערך 3-4 פעמים בשבוע.אנחנו במצב ביניים הזה כבר 4 חודשים ועכשיו - הגענו לאיזה נקודת אין-מוצא.אנחנו אוהבים. רוצים אחד את השני (ואגב - ברור לי שהוא אוהב אותי ולא נפגש עם נשים אחרות !)א-ב-להוא מרגיש שהוא צריך הרבה חופש בחיים. להגדרתו - 50% מהזמן הוא מרגיש שהוא רוצה וצריך את החופש שלו (לא "להיות עם נשים אחרות", אלא: לצאת, לבלות, להיות עם חברים שלו)אני מרגישה שלהשלים עם זה - זה ויתור על האמת שלי. ויתור על מה שנכון לי. אני רוצה בנזוג לחיים שיהיה איש משפחה. שיהיה נוכח הרבה יותר ממה שהוא יכול ורוצה לתת.שהנוכחות שלו בבית לא תהיה על תקן "ביקור". שלא יחיה חצי חיי נישואין ומשפחה וחצי חיי רווקות.אשמח לשמוע מה דעתךיש סיכוי לאהבה ? יש סיכוי לגשר בין הפערים האלו ולחיות ביחד בלי שאף אחד מהצדדים ירגיש מתוסכל ? ירגיש שהוא מוותר על עצמו ?

ויויאן יקרה,
עושה רושם שיש ביניכם קונפליקט ברור: הוא רוצה להיות 50% מהזמן בחופש, את רוצה איש משפחה, וברור שכל עוד שניכם בעמדתכם, לפחות אחד מכם יישאר מתוסכל, אם לא שניכם. וכאן נשאלת השאלה אם מישהו מכם יוכל לוותר הדרישה הבסיסית שלו, או לחילופין, שתיפגשו באיזה שהוא מקום באמצע,ומתוך בחירה. כלומר, שלא תישארו אחר-כך ממורמרים על מה שחסר לכם, ושתדעו לשמוח עם מה שיש. אם לא תדעו לעשות את זה, יווצר מצב שבו תתווכחו כל הזמן על הגבולות. כלומר, כל עוד תישארו ביחד. ולכן השאלה היא לא אם צריך להתפשר, אלא איך עושים את זה?נסו לשבת בשיקול דעת, ולנסות להגיע לתאום מבלי להגיע לויכוח להוט. אם לא תצליחו להסתדר לבד, בדקו את האפשרות של יעוץ זוגי.