דמיון ופלרטוט: מה באמת קורה?

אורן שלום,לפני מספר ימים סיימתי קורס שבמהלכו נהנתי מיחס VIP מצד המדריך. זה התבטא בכך שהיה חשוב לו לדעת אם אני נהנת בשיעורים, אם אני מסתדרת מבחינת החומר, הוא תמיד שם לב לנוכחות שלי ואפילו כשהייתי מאחרת לשיעורים הוא היה מפסיק לרגע ומברך אותי. יצא לי לברר עם כמה חברים מהקורס אם הדבר קורה גם אצלהם והם ענו בשלילה. יכול להיות שהכל קרה בתמים ואני סתם מפרשת את ההתנהגות כפלרטטנית. אך מאז שהסתיים הקורס חסרה לי התשומת לב הזו ואני ככה שמה לב שאני לא מפסיקה לחשוב עליו ואף הרשתי לעצמי קצת לדמיין אותנו בסיטואציות אינטימיות (כשבת'כלס אני יודעת ששום דבר לא יקרה במציאות). אני גם יודעת שמה שמלהיב אותי זו הסיטואציה שהוא המדריך ואני התלמידה שלו. כל מחשבה שאנחנו נפגשים כשהוא לא מצטייר יותר כהמדריך שלי, מפחיתה את ההתלהבות שבי.שיתפתי (חלקית) את ידיד שלי בסיפור והוא "זרק" שמדובר באובססיה. ואני לא ראיתי בזה אובססיה אך מטריד אותי לחשוב שאולי זה כן?

אנונימית יקרה,
לפי תאורך, אובססיה היא אולי מילה חריפה בעניין הזה. אבל בעיקר נדמה לי שאת נתפסת למילה "אובססיה" בשל המשמעות שלה, ללא שום קשר לעובדות עצמן. העובדה, במקרה הזה, היא שהרשית לעצמך לדמיין את "המדריך", כדמות סמכותית, משמעותית, בנסיבות אינטימיות, והתלהבת פחות למחשבה שזה יקרה במציאות. זה הכל. זה אומר גם שהמדריך אולי לא מאד מצא חן בעינייך, אבל הסטאטוס שלו כן, ואת, בדמיון שלך, פלירטטת עם הסטאטוס שלו ולא איתו.העובדות הן גם שמצאת חן בעיני המדריך, ולכן הוא האיר אליך פנים. "התנהגות פלרטטנית" גם היא אולי הגדרה מוקצנת ביחס לתאור שלך את התנהגותו. השארי דבוקה למציאות, ואל תפחדי ממנה, ואני חושב שאז הסיכוי שתגלשי לחרדות מיותרים יהיה קטן יותר. ולפעמים, כפי שראית, זה בסדר גם לגלוש לדמיונות נעימים, כי לפעמים זה טוב. ואם זה קורה, זה נורמלי, ולפעמים אפילו כייפי, כל עוד את יודעת את הגבולות, ושזה מה שאת עושה.