דינמיקת זוגיות: שליטה, אמון וייעוץ

נשואים 22 שנים+4 ילדים. נחשבנו תמיד לזוג יציב ואוהב. כמו בכל קשר ארוך טווח ידענו עליות ומורדות, וגם דרמות שעליהן התגברנו ושאותן שמרנו לעצמנו .לפני שבוע היה ריב משמעותי עם תגובה מאד קיצונית שלי ולאחריה היו לי יומיים עם סימפטומים דיכאוניים (בכי בלתי נשלט, חוסר אונים רצון "לא להיות") החלטתי "לאסוף את עצמי" ואכן היה שבוע שבו הילדים לא היו בסביבה והיה לנו מאד טוב.אתמול שוב הייתה מריבה ששיבשה אותנו לגמרי. אנחנו לא מצליחים לגשר על הויכוח וכל אחד מתבצר בעמדתו, אך הכח להחליט על הפתרון (לפחות מנקודת המבט שלי) נמצא באופן מעשי בידיים שלו כי הוא זה שצריך להחליט אם הוא מסיים את המשימה שהתחיל בה.אני באופן בסיסי נחשבת ל"קונטרול פריק" ובשני המצבים האחורנים חוויתי תחושה של חוסר שליטה ואם אני מנסה לנתח את הסיטואציה משם התחיל המצב להתדרדר.הוא לא מבין אותי כי לטעמו לא היו בסיטואציה אתמול דברים שלא היו בעבר וההבדל היחידי הוא התגובה שלי. כך שיצאתי "הלא נורמלית והמעורערת נפשית" שלא אומרת שום דבר שיש בו הגיון.אני מאד מעריכה אותו ולדבריו גם הוא מעריך אותי ואוהב אותי והוא בוודאי מאד חושק בי (אפילו יותר מידי לטעמי...) אבל כפי שציינתי משתמש ברעיון הפרידה כמעט בכל ויכוחכעת אני מאד מבולבלת, עצובה ומרגישה גם מאד מאד אשמה. רעיונות?

עצובה יקרה,
לא נתת הרבה נקודות אחיזה, פרט לכך שידעת להיות ביקורתית על עצמך, לומר שאת קונטרול פריק, ושחוסר שליטה העביר אותך מעבר לסף, ולתגובה חסרת פרופורציות. יכול להיות שמבחינתו, הוא ניסה לשים גבול לצורך שלך בשליטה, למען שפיותו הוא. אולי.ונתת לי עוד נקודת אחיזה, והיא האיום הנפוץ שלו בפרידה בעת ויכוחים, שזה אומר כוחניות, וסוג אחר של שליטה בך, בכוח. וגם זה לא בריא, ובודאי שלא מוסיף ליציבות הנפשית שלך, שצריכה מציאות ברורה ויציבה.והנה, הגענו לשני דברים שאפשר בעיקרון להתחיל לעבוד לפיהם, וליצור דינמיקה אחרת של זוגיות. לעשות זאת בתהליך ייעוץ זוגי, זה קל יחסית. כי אז ישנו אדם שלישי שאתם סומכים עליו (או אמורים לסמוך עליו...), שיעזור לכם ליצור גשר מעל לפערים הללו, למתן את שניכם, וליצור הרמוניה וביטחון טובים יותר, שבה גם את וגם הוא תרגישו בטוחים יותר ומאויימים פחות. ללא תהליך כזה, אתם צריכים בעצמכם לדבר על זה. לפתוח את העניינים ביניכם בכנות, להוריד הגנות, כדי שהצד השני ייגן על עצמו פחות, לא לפחד להיפגע, ולקחת את האהבה שביניכם כגורם מוביל, שזה אומר, לתת יותר אמון.