דין וחשבון עצמי לפני החלטה

אני ובן זוגי באים מעולמות שונים. הוא מהפריפריה אני מהמרכז, אני אקדמאית והוא סיים 12 שנות לימוד. אחרי הנישואים עברנו לאיזור מגוריו כי הייתה לו עבודה ואני עוד הייתי סטודנטית. המעבר היה לי ועדיין קשה מאוד בגלל הבדלי המנטאליות. (יש לנו ילד).אני לא מצליחה למצא עבודה, ומגדלת את הילד בבית. לא חלמתי שככה יראו חיי.חוסר חיי החברה והתעסוקה מקשים עליי מאוד והביאו אותי ואת בן זוגי למריבות והחלפת מילים קשות מאוד.אין לנו אפשרות להמיר את מקום מגורנו מבחינה כלכלית, הוא היחיד שמפרנס ,והמגורים כמו שהורגלתי אליהם במרכז הם בגדר חלום שלא נראה לי שיתגשם.אני מאוד מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות, במקום מגורנו למצא עבודה הסיכויים אפסיים, ובערים סמוכות מעדיפ]ים את בני המקום.אני מרגישה שהורי צדקו שההבדלי מנטאליות יכריעו את הכף. הוא לא מבין לליבי יש לו חיי חברה אני לא מסוגלת להתחבר לחבריו ולנשותיהן, אין לי על מה לדבר איתם , והוא מרגיש בבית! אנחנו לא מסתדרים בכלל. האם עליי לא לפחד ולהתגרש ולחזור למקומי הטבעי? אני יודעת בוודאות שבמרכז יהיה לי קל למצא עבודה וליצור חיי חברה חדשים, והרגשת המירמורשל הישיבה בבית שנה תחלוף, מה דעתך ?

אוסנת יקרה,
אני תוהה אם מה שקרה לך הוא "נבואה שמגשימה את עצמה", מה שקורה כשאת חושבת שאת עומדת להכשל, ולכן לא מתאמצת מספיק כדי להצליח ולהיטמע (במקרה שלך), או שזה באמת לא מתאים לך. זהו דין וחשבון שאת צריכה לעשות היטב עם עצמך.ואם תגיעי למסקנה שבמקום שבו את נמצאת את קוברת את עצמך ללא סממנים של זהות אישית שלך (כלומר, ללא כל אותם דברים שבעזרתם את שואפת להשיג הערכה חברתית ועצמאות אישית ואולי גם כלכלית), אז תצטרכי לעשות את הצעד שעליו את מדברת. אבל עשי קודם היטב את הדין והחשבון שלך, ובדקי אם עשית נסיון אמיתי להשתלב.