דילמות בזוגיות: פתרון לפער משמעותי

שלום
ד"ר, אני קוראת אותך כבר דיי הרבה זמן ורציתי להתייעץ לגבי משהו שמאוד מציק לי בזוגיות יחסית טריה שיש לי:אני יוצאת מזה מספר חודשים עם בחור נחמד מאוד, יש שפה משותפת, תקשורת טובה, ומובן שהקשר הולך לקראת עתיד משותף ואף דובר על מעבר לגור יחד ממש בקרוב. שנינו באמצע שנות ה 30 שלנו.העניין הוא שהוא מגדל בעל חיים מסויים שאני לא יכולה לסבול (מרגישה סלידה מהחיה עצמה, מעבר ללכלוך והריח והרעש שכרוך בגידול החיה), ואני ממש חוששת מה יהיה כשנחליט לעבור לגור יחד ממש. רמזתי לו מספר פעמים לגבי בעל החיים הזה, ואף אמרתי מפורשות שאני לא יכולה לגור עם בעל חיים בדירה, והוא כאילו אופטימי ומאמין שדברים פשוט יסתדרו, ושהוא ידאג לניקיון אז יהיה בסדר.העניין שזה משהו ממש קריטי עבורי, אני מרגישה שאני בן אדם שמסוגל להתפשר אבל בנושא של לגור יום יום עם בעל חיים שאני סולדת ממנו בתוך הבית שלי זה יהיה לי קשה נורא. מצד שני אני גם מבינה כמה הוא אוהב וקשור לבעל החיים הזה, ולא רוצה לפגוע בו או לגרום לו להתרחק ממני בגלל סלידתי מלגור עם בעל החיים הזה.מה עושים? מי צודק? העניין שברור לי שיש פה רגשות חזקים וסותרים משני הצדדים, כלומר הוא אוהב את בעל החיים באותה מידה שאני סולדת ממנו. איך פותרים דבר כזה? (בהערה אומר שבעל החיים הזה צפוי לחיות עוד הרבה שנים - מעל 10 וכשנפגשנו לא ידעתי שהוא מגדל את בעל החיים הזה). אני לא רוצה להפסיד את הקשר הזה...

מבולבלת יקרה,
בפיסקה האחרונה שלך בעצם היצבת את הדילמה במלוא עוצמתה, שיש כאן רגשות חזקים וסותרים משני הצדדים. ולכן ה"צדק" אינו רלוונטי כלל. אין כאן עניין של נכון או לא נכון, אלא בעיקר מה שאפשר, ומה שאי אפשר, ומה שאפשר לשנות ומה שאי אפשר לשנות.בעצם, את מעמידה את עצמך בדילמה: "האם אני יכולה להישאר איתו (אם בעל החיים נשאר איתו כ"עיסקת חבילה")?, או "האם אני יכולה לעזוב אותו?" ואת חברך בדילמה: "האם אני מוותר על חיית המחמד שלי?" או "האם אני מוותר עליה?" וכולן דילמות קשות, שככל שחולף הזמן, הכוח שלך לוותר עליו נחלש (ותהיי מוכנה יותר להישאר איתו למרות בעל החיים שלו), והכוח שלו לוותר עלייך גם כן נחלש (ויהיה מוכן לוותר עליו למענך), אלא אם כן המריבות שתהיינה ביניכם יחלישו את הרצון להיות ביחד. כך או כך, זה עלול להפוך למבחן כוח, של מי שרוצה יותר את הצד האחר, או מי שבעל החיים (איתו או בלעדיו) הוא קריטי יותר עבורו. ובסופו של דבר, זה שייוותר עלול להישאר, עם כעס משמעותי על הויתור הגדול.ובזה אני רוצה לומר - לא משנה אם זהו בעל חיים או משהו אחר. הנושא הוא פער ביניכם בנושא שהוא מהותי עבור שניכם, ופער כזה מחליש את הקשר הזוגי, כי איך שהוא לא ייפתר, מישהו מכם ירגיש שהוא עשה ויתור משמעותי. הדבר הזה הוא משמעותי בכל מקרה שיש פער משמעותי בין בני הזוג, וכאשר צד אחד מרגיש שויתר על משהו חשוב.אבל דברי איתו על זה, ושימי זאת על השולחן באופן ברור יותר. יתכן שיהיו פתרונות ביניים שלא חשבתם עליהם (למשל, חבר קרוב, או אחות שמתים על בעל חיים כזה, ושאפשר לבקר אותו, או כל דרך אחרת שהיא). היו יצירתיים, וחפשו פתרונות יצירתיים. אולי תצליחו.

התשובות שלך מאוד ממוקדות ועוזרות גם אם אין ממש "פתרון" לבעיה.אני רק רוצה לדעת אם מניסיונך בד"כ אפשר להתגבר על פער כזה? ספציפית בנושא הזה?

מבולבלת יקרה,
לצערי, אין לי תשובה "ספציפית", כי גם לו הייתי מכיר מקרים רבים מאד שהםבדיוקדומים, הבדל קטן באופי משפיע על היכולת להשיג פתרון כזה או אחר, והבדל קטן בתנאים, כמו זמינות של אנשים שיכולים או רוצים לקחת אחריות על בעל החיים, יוצר הבדל תהומי בהשגת פתרון, מקום המגורים ותנאי יכולים ליצור הבדל גדול, וכך גם מידת האמון ומשך ההכרות שלכם. כך שאין אפשרות לתת לך תשובה "ספציפית" לנושא הזה.יש אפשרות להתגבר על קונפליקטים מהותיים בזוגיות, והסיכוי להגיע לזה תלויה בגמישות של בני הזוג, וברצון שלהם להיות ביחד. כך נכון גם לגביכם.אתם מעט מדי זמן ביחד מכדי שאפנה אתכם לייעוץ זוגי (ראי מאמר שלי על ייעוץ זוגי לזוגות בתחילת הדרך), שאולי ייקל, בסופו של דבר, על תחושת "הויתור הגדול" לאחר פתרון, ובאמת חשוב מאד להקל עליה כמה שיותר מוקדם. אתם בונים את הרצון שלכם להיות ביחד, ועדיין צריך לגדול האמון שלכם זה בזה, שאתם יכולים. כשתהיו מוכנים, אולי זה יהיה דבר נכון.