דילמה זוגית: בחירה בין הבטחה לבטחון

היי, יש לי שאלה קצת מסובכת עם כל מיני רבדים ואשמח לתשובה שתעזור לי לפתח כיוון מחשבה בריא ונכון כי אני כבר ממש עמוק בתוך הבלבול של עצמי. תודה...אז אני בת 21 ועד עכשיו כל הקשרים שהיו לי היו קשרים לא בוגרים. הכוונה היא שהייתה תמיד התלהבות והתאהבות גדולה בהתחלה או שהבחור שיצאתי איתו היה מתוסבך ואז לא הייתה באמת זוגיות אלא רצון שלי להציל אותו וברגע שההתלהבות ירדה אז או אני או הצד השני חתך את הקשר ולא המשכנו בשביל לעבוד עליו, כנראה בגלל שלא באמת רציתי קשר זוגי ואמיתי ולא הערכתי את עצמי או חשבתי שמגיע לי.. עד עכשיו.יש לציין שאני נראית טוב, חכמה מאוד, עמוקה, פיקחת ואיכותית ושמגוון מאוד רחב של גברים מעוניין והתעניין בי, ולכל אחד מהם התחברתי בצורה שונה- שמנים, רזים, חכמים, טיפשים, רציניים, קלילים וכ"ו.. יש לי בעיה של חוסר בטחון עצמי שאני מודעת אליה ונובע מתוך יחסים לא בריאים עם ההורים שלי ורגישות יתר. עד כה סיפקתי את חוסר הבטחון העצמי של ע"י תשומת לב של גברים ועכשיו משנהייתי מודעת לבעיה ואני מפתחת בטחון עצמי בזכות עצמי אני רוצה לשנות את היחסים הזוגיים שלי.לאחרונה אני מרגישה שהתבגרתי בגלל הרבה חוויות והבנות ושעברתי שלב מבחינה זוגית ומבחינה אישית ומאסתי בדברים זמניים ואינסטנט.. אבל הבעיה היא שאני לא ממש יודעת לזהות איזה קשר בריא ויחזיק מעמד לאורך זמן וכאן אני צריכה את עזרתך.לפני חודשיים הכרתי בחור מקסים, בחור ברמה, נראה טוב, אינטלגנט, בריא בנפש וכיפי בן 22. זו פעם ראשונה שמישהו שאני מעריכה ושנמצא במעמד טוב בחברה מתעניין בי ככה. לרוב בגלל חוסר הערכה עצמית הייתי יוצאת רק עם בחורים מתוסבכים משולי החברה כי הייתי בטוחה שרק הם ירצו אותי ועשה לי טוב להרגיש טובה מהם.התחלנו לצאת והיינו ביחד כל יום במשך שלושה שבועות אבל בידיעה שעוד שלושה שבועות הבחור טס למשך חצי שנה (טיול שהוא תכנן יחד עם חבר שלו כבר המון זמן) במהלך שלושת השבועות האלה נהנתי איתו נורא אבל ידעתי שההנאה הגדולה נובעת גם מתוך העובדה שיש דד-ליין בקצה שהופך את הכל לקסום יותר, גיליתי בחור מקסים, אכפתי, כיפי, אבל... ילדותי. היה לי מאוד כיף בחברתו אבל גיליתי בו הרבה צדדים לא בוגרים, כמו למשל התחשבות קודם כל ברצונות שלו בלי תשומת לב לזמן, חוסר גבולות וסדר עדיפויות לא בוגר- כיף רגעי לפני חשיבה קדימה.עד עכשיו הייתי יוצאת או עם בנים מתוסבכים או עם בנים גדולים ממני בהרבה (בני 27,30..) כי חיפשתי דמות של אבא בוגר ועוטף ועכשיו כשאני יוצאת איתו קשה לי להתרגל ולעכל את הצדדים הילדותיים בו שמעבר לגיל הם גם חלק מהאופי. לעתים אני מרגישה איתו כמו מחנכת...הוא טס לפני חודש והחלטנו שנחזור להיות יחד כשהוא יחזור עוד חצי שנה אבל שבנתיים שלכל אחד יהיה את החופש לעשות מה שהוא רוצה, גם מבחינה מינית.במהלך הזמן שהוא טס הכרתי בחור אחר, אני גרה בדירת שותפים וזה בחור שהצטרף אלינו לדירה, גם כן בן 22, חכם,רציני ו... בוגר. בחור מאוד מעניין, עמוק ובוגר, מאוד מבין אותי ומכיל, עושה את הדבר הנכון אבל חסרה לי בו שמחת החיים שיש בבחור שטס.ועכשיו אני בעצם יוצאת עם הבחור שבארץ וכבר לא ממש שומרת על קשר עם הבחור שבחו"ל ואני חושבת לעצמי... האם אני בתור בחורה יחסית מגוונת שיכולה להתחבר כמעט לכל סגנון- מה נכון לי? אני רוצה קשר בריא, פתוח ונכון שיחזיק מעמד לאורך זמן, רוצה לא להתאמץ ולשנות או להציל אף אחד מעצמו, אלא קשר שיעשה לי טוב.אז האם בגלל שיש בי את התסבוכים שלי ולעתים אני יכולה לחשוב יותר מדי ולהיות כבדה אני צריכה להיות עם הבחור הכיפי והקליל שטס? האם הפכים משלימים זה את או ? או שתמיד אהיה בתסכול על עצם זה שהוא לא בוגר מספיק ובאיזשהו שלב כשהכיף ייגמר אני רק אתעצבן עליו ואנסה לשנות אותו, האם אפשרי בכלל לשנות את הילדותיות שבו או שזה לא עניין של התנהגות והתבגרות אלא עניין של אופי?או האם אני צריכה בתור בחורה שקולה, עמוקה ובוגרת להיות עם הבחור בארץ שמבין אותי? שקורא אותי , שאנחנו יכולים לדבר על נושאים רציניים ועמוקים ויש ביננו תשוקה עמוקה? או שאחרי שתעבור ההתלהבות של ההתחלה מהדמיון ביננו הוא יכביד עליי וישעמם אותי?האם בכלל נכון להעמיד את עצמי בסימן שאלה הזה בין שניהם ואולי השאלות שאני שואלת הן לא נכונות ואני צריכה לשאול את עצמי שאלות אחרות כדי להגיע לתשובה הנכונה או בכלל להיות לבד עכשיו ולא להכנס לזוגיות כדי למצוא את התשובות בעצמי.אני באמת רוצה לעבור שלב בחיים- להיות בתוך קשר שיחזיק מעמד לאורך זמן ויהיה בריא ונכון לי. לא רוצה להתפשר ורוצה לדעת מה בריא. מה הן השאלות שאני צריכה לשאול את עצמי? מה אני צריכה שיהיה בקשר כדי שיהיה טוב ונכון? אשמח לעזרה ספציפית- בין שני הבחורים ולעזרה כללית בהכוונה.תודה רבה.

תות יקרה,
את בדילמה כרגע לא רק בין שני בחורים, אלא בין הבטחה שאולי תתממש ואולי לא. כי אולי תתאהבי עוד בבחור החדש, ואולי הוא יתאהב במישהי אחרת, ואולי הקשר ביניכם אם יתחדש לא יצליח כי אחרי הכל, אתם מכירים רק שלושה שבועות, שזה מספיק כדי ליצור ציפיות ותקוות לעתיד, אבל רחוק מכדי להכיר באמת.ההחלטה שעשיתם לחזור להיות ביחד, יכולה להיות חשובה לכם אם באמת תהיו שניכם פנויים נפשית אז, כי היא תיצור רצף, ואתם גם אומרים בה זה לזה שלקשר הזה היה ערך משמעותי. וזה טוב שתדעו אם וכאשר תהיו פנויים זה לזה. אבל זה בתנאי הזה. כי אם לא תהיו פנויים מספיק, הסיכוי שזה יקרה הוא יותר קטן. הנכון הוא ללכת על מה שנכון לך, ונכון שכל אחד מהם שונה מהאחר. זה תמיד כך. האם ללכת על הבטוח או על ההבטחה? כל אחד מהם הוא גם דרך אחרת, שאחת מהן את לומדת להכיר טוב יותר, והאחרת נשארת כזיכרון של שלושה שבועות בלבד. כפי שכתבתי, זו הבטחה (במובן של שילוב התקווה והציפיות), אבל לא ביטחון. ובכוונה אני לא נותן לך תשובה ברורה - כי אם את לא יודעת מה יקרה בעתיד עם כל קשר מהם, אני בודאי שאיני יודע. את שואלת את עצמך שאלות חשובות, אבל רק את תצטרכי גם לתת את התשובות, ולחיות איתן. אין אפשרות לדעת מה נכון יותר, ובכלל, הרי גם יתכן שהתשובה הסופית תהיה לא זה ולא זה. גם את זה אי אפשר הרי לדעת עכשיו. ובסופו של דבר הקושי הכי גדול שבפניו את עומדת, הוא היכולת שלך להתמודד עם האפשרות שאולי בחרת נכון, כלומר, במה שבינך לבינך, ובבניית הביטחון העצמי והתדמית שלך בעיני עצמך בתהליכים של קבלת החלטות.