דחיית נישואים: סיבות ופתרונות

שלום,
אני עומדת לקראת אירוסין ונמצאת בצומת דרכים ורציתי להתייעץ איתך.אני ובן זוגי דתיים ויוצאים שנה, שינו בגלאי ה20 המאוחרות- 30תחילת .אני העליתי את נושא החתונה והוא ביקש ממני שנחכה חודשיים ואז נתארס, ואז נתחיל לתכנן חתונה.השבוע דיברנו והחלטנו להודיע להורים אולם באותה נשימה הוא אמר לי שהוא רוצה לבקש מהורינן עזרה בסכומים מאוד מסיביים.כי אלמלא סכום זה לא תהיה לנו התחלה טובה, ראוי לציין שזהו סכום גבוה שאף אחד מהצדדים אינו יכול לעמוד בו ושלהגיע אליו ייקח עוד שנתיים, כשהבהרתי לו את זה הוא אמר שהוא יעמוד על הרגליים האחוריות שלו על הנושא הזה, ושהוא לא מוכן לגרור אותי לחיים שיש סיכוי רע להם מבחינה כלכלית.הוא בדעה ( כמו הוריו) שמשכנתא זה סרטן, משפחתו הגיע ממקום מאוד נמוך ואינהסומכת על בנקים וכו,בנוסף לכך מקומו בעבודה שהוא עמל עליו שנים רבות מתערער וזה מכניס אותו ללחצים עצומים ונדמה שערעור מקו ם העבודה השפיע על דעתו.אני חושבת שזה טיפשי מאוד לחכות עד השגת סכום כסף כזה, אני מאוד פגועה ומרגישה מרומה, ובנוסף לזאת אני חוששת היום זה על x מחר זה על y.גם אם איכשהו נמצא דרך להגיע להסכם על זה ( מה שכרגע נראה בלתי אפשרי , כי הוא אומר לי שהו אוהב אותי וזה שיקולים כלכליים ומה אני רוצה שהוא יעשה, שהוא לא יכול לשנות אותם) אני מפחדת שבעתיד למשל יהיו ויכוחים על קנייה.אני מנסה למצוא דרך להבהיר לו שכסף זה חשוב אבל לא בונים את החיים לפיו.מה עמדתך?

הי,חשוב לי להדגיש שהוא דואג לשוא שכן יש לנו סכום התחלתי דיי גבוה הודות לחסכונות שצברנו, ואני עובדת במשרה עם משכורת מאוד מכובדת.

מיכל יקרה,
נדמה לי, מתוך מה שאת כותבת לי, שאת מתרשמת שהוא מנסה לדחות את כל התהליך, ואת מאוכזבת ומתוסכלת. אם אקצין קצת את מה שאת כותבת, את אולי אפילו מרגישה כאילו שהוא אומר לך "לא" אבל לא באופן ישיר, אלא דרך דחייה ארוכה, דרך שהיא מכוסה בעלי כותרת של ורדים ("אני לא מוכן לגרור אותך לחיים שיש להם סיכוי רע מבחינה כלכלית"). אלא שגם לך וגם לי לא ברור אם זו האינטרפרטציה הנכונה. נראה יותר סביר שהקונפליקט ביניכם הוא בשאלה של העיתוי, כשאת חוששת שאם זה יהיה מאוחר, אז אולי זה לא יהיה אף פעם. כי אולי יקרו דברים ביניכם בינתיים שיגרמו לכם להיפרד או שיתנו לו תרוץ לעזוב, ואולי זה ייקח יותר משנתיים להגיע למצב הכלכלי שהוא מצפה לו, ואז עד מתי זה יידחה, ואם זה לא יידחה אז בשל הסיבות האלו, אז מדוע לא לעשות זאת כבר עכשיו?משהו ברקע שלו גורם לו להיות חשדן בענייני כספים. בהחלט יכול להיות שאחד הדברים שהוא למד בילדותו, ואת זה הביא מהבית, שחיים בתנאים כלכליים קשים הם לא פיקניק, ועל זה הוא גמר אומר לא לחזור בבגרותו. זה שיש לו קשיים בעבודה שלו מקשה על כל העניין עוד יותר, כי הוא רוצה לקחת אחריות על הנושא הכלכלי, הן כדי לוודא שהתנאים הכלכליים שלכם בסדר, ואולי גם כדי לוודא שתמשיכי להעריך אותו. ההבט הזה טיפוסי יותר לגברים, שכן אחד הקרטוריונים החשובים להערכה של גברים על-ידי נשים הוא הסטאטוס הסוציואקונומי. וכשמעמדו כמפרנס נפגע, הוא עלול לחוש חוסר בטחון במעמדו בעינייך, הן ביחסי הכוחות שביניכם (כאשר תצטרכו לעשות החלטות משותפות שונות), והן ביציבות היחסים. במילים אחרות, לפחות ככל שמדובר במצבו הנוכחי, כשמעמדו בעבודה התערער, הוא מרגיש הרבה יותר חסר בטחון, ולא פלא שהוא מושך זמן. יהיה לך הרבה יותר קל לדון איתו בענייני כסף ועתיד היחסים ביניכם כשהוא ירגיש בטוח במקום עבודתו. יהיה לך גם הרבה יותר קל לדון איתו בנושאים האלה, כשהוא יקבל ממך משובים חיוביים, וחיזוקים על מעמדו בעינייך, כי אלה הדברים שנפגעים אצלו בימים אלה, בעיקר כאשר נדמה לי ששניכם שולחים זה לזה סימנים של ספק בהמשך דרככם, כל אחד בדרכו. במילים אחרות, תקלי עליו מאד, אם תצליחי לשדר לו בטחון יציב בתחושות שלך כלפיו, ותקלי עליו מאד, אם תמתינו עד אשר יתייצב במקום עבודתו.וברור לי, ללא ספק, שלך ההשהייה הזו אינה קלה. את כותבת שאת חוששת מה- xומה- y,ונדמה לי שאלה אינם קשורים לכסף, אלא לשבירות של היחסים שביניכם. לו הוא היה כותב לי, הייתי מסביר לו את הצד שלך, ואיך הוא יכול להקל עלייך. כשאת כותבת לי, אני חייב להסביר לך כיצד את יכולה להקל עליו. ומכיוון שאני לא מתכתב איתו אלא איתך, אז אולי חשוב שתעבירי לו את את המסר שלך בשיחה ביניכם. הסבירי לו שאת מבינה את מצבו, שאת מוכנה לחכות, בינתיים לפחות, להמשך הדיון עד שמצבו בעבודה ישתפר, כדי שירגיש בטוח יותר, אבל גם הסבירי לו את הפחדים שלך. בעיקר את הפחדים שלך להשאר לבד, ובגיל מתקדם יותר, ואת הרצון שלך במשפחה וילדים, ואל תשכחי בדרך להסביר שהוא לא שם, איתך, במקרה, רק כדי לספק את הרצונות האלו שלך, אלא את איתו כי את רוצה לעשות את כל הדברים האלהאיתו. שיחה גלויה כזו חשובה לשניכם, ונדמה לי שהיא לא ממש נעשתה באופן גלוי. ושימי לב שהצעתי לדבר לא על תביעות ודרישות, אלא על מקורן: החששות, הרגשות והפחדים (דרישות ותביעות יסגרו אתכם בעת השיחה, חששות, רגשות ופחדים יכולים לפתוח אתכם להקשיב זה לזו). כל הגורמים האלה נמצאים כל הזמן מאחורי הקלעים, ומשפיעים עליכם ומניעים אתכם, כמו שדה מגנטי גדול, באופן בלתי נראה. הגיע הזמן שתדברו על הפחדים והחששות שלכם באופן ישיר וגלוי יותר.

שלום
ד"ר חסון,תודה רבה על תשובתך, היא נוסכת בי מעט ביטחון ותקווה שכה חשובים לי בתקופה קשה שכזאת.אני אנסה ללכת בעקבות הצעתך ואשמח לשתף אותך בתוצאותיה, אולם מאחר שלא ניתן לדעת מתי ואיך ישתפר מצבו בעבודה, אני לא חושבת שאצליח לעמוד בזה לאורך זמן רב, כי מאוד מאוד כואב לי המצב הנוכחי.שוב תודה ושבוע טוב.

מיכל יקרה,
ברור לי שיהיה לך קשה עם העיכוב הזה. ולכן אתם צריכים לנסות ולהיפתח יותר זה לזה כדי להבין זה את קשייו של זה. כל עוד אתם עוסקים יותר בקשיים האישיים שלכם וכל עוד קשה לכם, בגללם, לפתוח את עצמכם להבנת הצד השני ולקבלתו, וגם להראות לצד השני שהבנתם אותו על-ידי הליכה לקראתו למרות הקושי, יהיה לכם קשה להגיע להסכמה.

ד"ר חסון, תודה על העצה שלך.ניסיתי לדבר איתו בפתיחות וזה באמת עזר לשנינו אולם שוב אחרי ההתאוששות כאשר הועלה הנושא הפיננסי שוב מבחינתו ( הוא העלה את זה) שוב נוצרה בעיה , ואי נעימות.הוא חושב שאני לא מוכנה להתפשר איתו על כלום - לא על כסף ( הוא לא מבין שזה לא ענין של משא ומתן אם אין אז אין), לא על זמן ( הסברתי לו שמאוד קשה לי עם זה שאני מתחילה לאבד תקווה), ולא על איכות חיים ( שאלתי כמה שאלות מכוונות להבהיר שהוא לא סוחב אותי לחיי דוחק).אפילו שאלתי אותו אם הוא מוכן להמשיך לגור עם ההורים שלו עוד שנתיים ואמרתי לו שלי זה כבר מציק ואולי פשוט נתחתן ונשכור דירה, הוא הסכים איתי שזה בלתי אפשרי אך עדייךן לא קיבל את הפיתרון.כמה שאני לא רוצה בכך נראה לי שאולי הפיתרון הוא שההורים יתערבו.

מיכל יקרה,
התחלת בתהליך נכון, אבל אולי את לא צריכה ללחוץ לקבל תשובות מיידיות, אלא לעשות זאת רק מדי פעם, ולתת לו להפנים את הצרכים שלך. נכון, אגב, שעזרה חיצונית יכולה להועיל, השאלה באמת איזו. את לא רוצה שהוא ירגיש לחוץ, כי הוא יתנגד, ואם ייכנע, ירגיש דפוק אחר-כך כל החיים, ויצבור טינה על כל דבר קטן שישתבש אחר-כך.