דאגי לעצמך: עצות לקשר לא בריא

שלום
אני כותבת בשביל לקבל עצה טובה אבל גם בשביל לפרוק מחשבות מכבידות מעל ליבי. אינני יכולה לשתף את חברי הקרובים משום שהם גם חבריו והפרטים כוללים פגיעה בפרטיותו.אני בת 33 והייתה לי מערכת יחסים משמעותית מאד של כשנה עם גבר בן 45. אנחנו עוסקים בתחומים קרובים ובנוסף לאהבה הגדולה יש גם הרבה עשייה משותפת, אישית וציבורית.הוא איש טוב ומוכשר. לעיתים רגיש מידי ומסתובב בעולם עם נפש של "עצבים חשופים" שמכאיבים לו מאד. עם זאת, באופן מפתיע הוא יכול לעיתים להיות גם מפונק, טובעני, ומרוכז בעצמו, אבל תמיד מעורר את הערכתי ביכולת שלו לזהות את הפגמים בעצמו ולנסות לשפר. אני מאוהבת בגבר שהוא מנסה להיות, לטוב ולרע שבאמירה הזאת.הוא סובל מדיכאונות ומטופל על ידי פסיכיאטר. סיפר לי בכנות על מערכות יחסים קודמות ונראה לי שהוא מאד טוב בשלב ההתאהבות הראשונית של 3-4 חודשים ואחר כך מתקשה, והדברים "לא זורמים" כפי שהוא אומר. למרות שכבר שמעתי ממנו ביטויים כגון "היא השתנתה לאחר שעברנו לגור ביחד" וכ"ו שמעידים לדעתי (הבלתי מלומדת) על הכחשה של הבעיה האמיתית שלו עם מערכות יחסים.בחודשים האחרונים הדיכאונות שלו החריפו עד מצב של כמעט חוסר תפקוד כללי. סקס כמעט לא היה. ניסיתי להיות לצידו באופן הטוב ביותר, וזה גבה ממני ככל הנראה מחיר. אני עייפה וסחוטה נפשית, ורק עכשיו הבנתי זאת.לפני כשבוע אמר לי שהוא אוהב אותי מאד ואני החברה הכי טובה שלו אבל הוא לא מסוגל להיות בזוגיות במצבו הנוכחי. אחר כך הופתע ונשבר כאשר הסברתי לו שאני לא מסוגלת להישאר לצידו כחברה טובה ותומכת ללא הזוגיות שלנו. מאז הוא מתקשר כמעט כל יום, אומר שהוא מבולבל וקרוע מההחלטה להיפרד ומספר לי על מה שעובר עליו ועל הפגישות אצל הפסיכיאטר, אבל לא אומר שהוא רוצה לחזור.אני מרגישה שהחזקתי לו את היד חזק (אולי מידי חזק?) וניסיתי למשוך אותו מהבור האפל שצפיתי בו נופל אליו, אבל נגררתי עמוק פנימה. ועכשיו הוא עזב לי את היד ואני מנסה לטפס אל האור. לבדי.כואבת מאד, מתגעגעת אליו, רוצה גם בטובתי, ומנסה לחשוב על דרך הפעולה הטובה ביותר לשנינו.תודה

שחר יקרה,
את צריכה לדאוג לעצמך. הגבר הזה, מבחינתך, הוא בור שואב, חור שחור שמושך אותך אליו, כל עוד את קרובה מספיק כדי להיות מושפעת, אשר לעולם לא ישבע, והרבה בעזרת רגשי האשם שהוא מפעיל עליך. אבל את צריכה לדאוג לעצמך. הוא לא דואג לך, הרי. הוא רק נותן לך מסרים כפולים, של תקווה ושל חוסר מחוייבות במקביל. את זה כבר שבעת. מגיע לך קשר מהוגן ויציב. ולכן, את צריכה לדאוג לעצמך, גם אם זה אומר לנתק קשרים לחלוטין איתו, כי זו כנראה הדרך היחידה לעשות זאת. הוא לא מצליח להיות נדיב מספיק, למענך, כדי להיות לצידך מבלי להטיל עליך את המעמסה הנפשית ואת הצורך שלו בך כמישהי שמספקת לו חיזוקים חיוביים להשלים את החסכים שלו. תצטרכי לדאוג לעצמך.