דאגות בזוגיות: אהבה זה לא הכל

אני בחסים עם בחור כבר שנה וחצי. ובזמן האחרון אני דיי מרגישה שאני עושה בשבילו הכל.. הוא רוצה שנגור יחד ואני לא כל כך אבל אני אצלו הרבה. ובגלל שאני גם פחות או יותר חיה שם אני מסדרת, שוטפת כלים.. ובזמן האחרון אני מרגישה קצת כמו אמא שלו וזה מרגיש לי ככה גם מהצד שלו... הוא לא יודע להפקיד צ'קים בבנק.. לא יודע .....כישורי חיים בסיסיים. תמיד ההורים שלו עוזרים לו ועושים בשבילו.. לא לחוץ לו גם לעבוד.. הוא עובד פעם ב... לא מתכנן ללמוד באוניברסיטה.. הוא כבר בן 26. אני קטנה ממנו ב-3 שנים ומרגישה הרבה יותר בוגרת ממנו ויודעת הרבה יותר דברים ממנו וכבר דיי עצמאית.אני מאוד אוהבת אותו ולא רוצה לאבד אותו אבל אני לא יודעת אם יש לי ברירה.. כשאני חושבת על חתונה והקמת משפחה, אני לא יודעת אם ארצה אבא כזה לילדים שלי.. שלא עצמאי (הוא גר לבד אבל לא באמת מנותק מההורים- הכל אמא ואבא עושים בשבילו).. אני לא יודעת אם אני אוכל להמשיך בקשר כזה כאשר הוא יגיע להיות באמת רציני. האם דברים כאלה יכולים להשתנות? ניסיתי לדבר איתו ולשאול אותו "למה לא לבד??" אבל לא באמת קיבלתי תשובה .. תמיד תשובות מתחמקות כאלה..מה כדאי לעשות? או שהוא נשאר כזה. (ניסיתי להפסיק לשטוף כלים והכל והוא עושה את זה לבד אבל זה הכל..רשימות לסופר .. אם אני לא עושה אז פשוט אין אוכל בבית).. עד עכשיו הוא היה הולך לאכול אצל ההורים שלו או אצל הסבתא..אודה לעזרתך..

מודאגת יקרה,
מן הסתם, אהבה זה לא הכל. צריך גם לחיות, וצריך גם לאכול. וצריך לדאוג לפרנסה, לקידום ועוד. ואם את דואגת שמא הוא מצפה שאת תחליפי במשך הזמן את תפקיד הוריו, יכול להיות שאת צודקת. יתכן שזה מה שהוא זקוק לו, אלא אם ייקח יוזמה ואחריות. איך גורמים לו לקחת יוזמה ואחריות? שאלה טובה. ושאלות טובות הן בדרך כלל אלו שאין להן תשובות פשוטות.יכול להיות שטיפול משותף (זוגי) יכול להועיל. אבל את צריכה לקחת בחשבון שזה לוקח זמן. גם לבד את יכולה, עם המון סבלנות, ואורך רוח, וחיזוקים חיוביים מאד כאשר הוא עצמאי, ואכזבות (לא כעסים) כאשר לא, אבל כל עוד אין זעזוע ממשי שישפיע עליו בכיוון הזה לקחת יוזמה ואחריות, הוא לא יילך לשם. האפשרות להיפרד כדי שלא להתאמץ היא אפשרות קלה. את לא עושה זאת כי את מרגישה משהו כלפיו, מה שאומר שלא קל לך לעשות את זה. אבל אם לא תעשי זאת עכשיו, יכול להיות שתיאלצי להיפרד ממנו בעוד חצי שנה, שנה או חמש שנים, בגלל אותן סיבות.