גירושין: טיפים להתמודדות

שלום
שמי ליאת בת 28 נשואה שנה והסיפור שלי הוא כזה:בגיל 27 הכרתי את בעלי יצאנו תקופה של 8 חוד' עד החתונה וגרנו ביחד חודש לפניי החתונה(תקופה שהייתה מן המקסימות והאמינות בחיי:יציאות ,פגישה עם הח'ברה,משפחה,חברות אמיתית,סקס טוב,שלווה,חמימות,עדינות,רוגע,חיוכים וכנות הדדית)חודש לאחר הנישואין הכל התהפך על מקומו כאילו חתול שחור עבר וזה כלל בתוכו את הדברים הנ"ל(התווכחות על מיקום שכירות דירה,התערבות לאיזה צד משפחה הולכים יותר,התווכחות אם איזה מהחברים נפגשים ומי המועדפים)לא התייחסית ברצינות כמו שאומרים"שנה ראשונה היא הכי קשה ואח"כ הכל הולך חלק"-אז החלטתי עם עצמי לא לייחס חשיבות ולהתעלם.אך הדברים השתנו לאחר מס חודשים 2-3 אין יציאות ,ניתק אותי מחברות ומללכת אליהם ואם היו באות היה קר ואדיש,הרחיק אותי ממשפחתי בטענה שפעם בשבוע זה מספיק בשביל ללכת אליהם,דרש שהפסיק את המנוי בסטודיו לעיצוב הגוף,הפסיק לצפות איתי בתוכניות שתמיד צפה איתי וצפה רק בכדורגל ובחדשות,הפסקנו טוטאלית לצאת לכל בילוי שקיים אפילו אם זה טיול בשכונה או על שפת הים,הפסיק לחבק לנשק להחמיא,וגם הפעילות המינית ירדה למצב של פעם אחת בשבוע שלוותה רק בחדירה בלי שום אקט לפניי וכמובן מיוזמתי.אם הזמן פיטרו אותי מעבודה מסוימת ואז הבנאדם פשוט התחרפן התחיל לצעוק,לקלל,לשבור דברים,לקלל את משפחתי,את החברות את כל העולם בטענה שבמצב הזה בחיים של הפיטורין לא נזכה לקנות בית ולחסוך כמו שצריך ולא צריך ילדים.ואז הצעתי שנלך לייעוץ והוא שלל זאת מיידית ומכל צורה שהיא שניסיתי לשכנע אותו הוא לא הסכים אפילו שעירבתי את 2 המשפחות וניסו לדובב אותו ולהשפיע עליו הוא פשוט דחה על הסף.וכך יום אחד ברחתי לבית הוריי כי כבר איבדתי שליטה ונהייתי עצבנית ממורמרת מתוסכלת עליו.הוא התקשר בלי סוף תחזרי לבית שלך אמר וממני בחיים לא תקבלי גט גם אם זה אומר שאני אשב בכלא ,פתאום גיליתי שאני נשואה לייצור על אנושי:קנאי,חסר ביטחון,בלי חברים,בלי יציאות,בלי סקס,בלי מילה טובה,בלי רגשות,בלי נכונות להשקיע ולעבוד על הזוגיות פשוט בנאדם זר ממה שהכרתי שלמרות כל זה אני אוהבת אותו ואני יודעת שהוא גם אותי.ואז לאחר 3 ימים חזרתי ורק בתנאי שנלך לייעוץ זוגי הוא הסכים.הלכנו והיועצת שמעה תטענות שלי(כל מה שכתבתי הרגע)ואת הטענות שלו("היא לא מחזיקה עבודה כמו שצריך","היא עונה לי בצעקות"(כי גם הוא מדבר בצעקות),"היא מדברת על המשפחה שלי " (משפחה שמתערבת),"היא תמיד חוקרת איך?מה עשית?תספר משהו"?-בקיצור חושב שאני חוקרת אותו מזל שלא חושב גם שאני מקנאה בו אין מצב! כי בלי להשתחצן אני יודעת שאני יותר טובה ממנו לדוגמא:נראית טוב,מטופחת,חברותית,מלאת שמחת חיים,אנשים תמיד מסביבי מבחינת כיף ואמון,היו לי מערכות יחסים ואני בעלת ניסיון(הוא לא!!)תמיד עבדתי והתפרנסתי בכבוד(בתחום המזכירות הבכירה)ודבר לא היה לי חסר בחיים ,היועצת ביקשה שנבוא עוד מס' פעמים והוא לא הסכים ומאז שהיינו אצלה עברו 4 חודשים והמצב מחמיר מה לעשות??מה לעשות עם בנאדם כ"כ עקשן?בנאדם כ"כ מופנם וסגור?היש תקווה?

ליאת יקרה,
המכתב שלך מזכיר לי מאד את מכתבה של יהודית, 7 הודעות מתחתייך, אלא שהוא אפילו יותר קשה. התשובה שלי במקרה הזה זהה, פרט לכך שהסיכוי לתקן עוד יותר קטן. קחי בחשבון שהוא ינסה להתיש אותך בנסיון להתגרש, ולכן תצטרכי להתאזר בסבלנות, ולהתחיל לחיות תוך כדי התהליך, גם אם הוא יתארך. ואם הוא יהפוך להיות אלים בדרך, כדי למנוע ממך לחיות, פני למשטרה ולנעמת, או לויצו או לשרותים סוציאליים. ואם הוא יעדיף ללכת לכלא (הסיכוי קטן), שיהיה. לכי לחיות את חייך, ואל תיגררי לויכוחים איתו. עשי מה שאת רוצה לעצמך, ואל תתני לו את ההנאה של ויכוחים. זה לא יועיל לך, וזה יחזק אותו כי יכול להיות שזה הגמול החיובי שממנו הוא ניזון.