גירושין ומשפחה: התמודדות עם קונפליקט

הבעייה הקשה היא שהיא מצפה שאני אעשה דברים כמו:לשאול את כל המשפחה מדוע הם לא מתעניינים בה ובילד,מדוע הם לא משכנעים את האח שחובה עליו לתמוך ולהיות בקשר עם התינוק -כי ביתי רוצה מאד שיהיה לקטן אבא,אך כשהאבא כועס על ביתי התינוק לא מעניין אותו וביתי סובלת מאד בגלל זה(הבעל אוהב אותה מאד וכועס כל הזמן על הכל ולה פשוט נמאס מהקושי היומיומי איתו),היא מספרת לי "הכל"ומנסה לחמם אותי לפעול נגדם ושאני אתמודד איתם ולי נראה שצריך להמשיך לחיות ושתמיד יש אור בקצה המנהרה ושיהיה בסדר.היא מתנהגת כילדה בת 21 ואני מנסה להסביר לה שהכל יסתדר ושלא חסר לה כלום וכעת פשוט שקט והיא רגועה ומחייכת,היא והתינוק מקסימים ומולם עומד בחור שתמיד כועס וטוען שהיא לא בסדר-היא שומעת זאת כבר שנה והיא יכולה לשקם את חייה ,כי היא צעירה ויפיפיה ואמא מסורה.שכרתי לה דירה ואני משלמת כבלים חשמל ומים,קונה להם מזון וצעצועים ובגדים לקטן ובעלה ,במקום לשמוח שאמה מצילה אותה כועס שמטפלים בה יפה-ריבונו של עולם יש פה תינוק ,וכשהיא תתחיל לקבל הבטחת הכנסה ומזונות היא תהיה עצמאית.איזו אמא נוטשת בת 21 ,לבד עם תינוק ,בלי שקל בכיסה הטוענת שהיא עוברת התעללות נפשית יומיומית?אבל ושוב אני חושבת שלא צריך עזרה מהם וצריך להתעלות ולא להיכנס למרה שחורה בגלל קבוצת אנשים שעדיין חיה בחשכת ימי הביניים.כיוון שבעלי נפטר ,ואנשים מסביבי סבלו מספיק מהצער שלי אין לי עם מי להתייעץ ואני פוחדת שאי ההתערבות שלי תעלה לנו ביוקר בעתיד.אני מתייחסת לעצתך בכבוד ובהערכה.חוי.

חוי יקרה,
משהו לא ברור לי בתמונה הזו. האם הם בתהליך גרושים? כי את כותבת לי גם על הבטחת הכנסה ומזונות, וגם על כך שאת חושבת שצריך להמשיך ולחיות איתו?ומתוך מכתבך, נראה לי שלך היה יכול להיות נוח יותר שהיא תמשיך לחיות איתו, ואילו היא חושבת שלא מגיע לה בן זוג כזה, וחיים כאלה. אם את דואגת לה, והיא גרה בנפרד, מה אכפת לך בכלל אם הוא כועס שמטפלים בה יפה? את כותבת לי מה שנראה לפעמים דברים והיפוכם, והתמונה כלל לא ברורה, ואני תוהה אם זה משום שקשה לך להודות שאת מעדיפה להרחיק ממך את כל העניין כי הוא (כל הסיפור הזה) מאיים עלייך אישית ודורש ממך מאמץ פיזי, כלכלי ורגשי שקשה לך להתמודד איתו.אם זה נכון, את לא צריכה להרגיש עם זה רע מדי. יכול להיות שחלק מהקושי שלך הוא שאין מי שיחזק אותך בתהליך הזה, יותר מאשר אין מי שיחזק את בתך. ואולי אם תוכלי לאמץ את הקושי הזה אליך, ולהבין שמותר לך להרגיש חלשה וקצת אגואיסטית, יהיה לך קל יותר לתמוך בה, ולדעת לשים את הגבולות היכן שאת יכולה, ולא מעבר לכך.