גירושין והורים: איך לתמוך בילד

ברצוני לשאול מספר שאלות לגבי הסיטואציה הבאה:כאשר יש עימות בן אב/אם לבין בן/בת בגיל ההתבגרות וההורה הבוגר השני אינו נמצא בשטח בזמן העימות אלא חוזר למצב שבו הוא מוצא את שני הצדדים כעוסים:האם ההורה שלא היה נוכח בעימות צריך לשאול כל אחד מהצדדים מה קרה ?אם כן, האם אחרי שהקשיב לשני הצדדים הוא צריך להביע את דעתו או להתעלם ?אם כן, האם הבעת הדעה צריכה להיות ע"י תמיכה ולקיחת צד מי צודק ומי לא צודק?או, האם נקיטת העמדה צריכה להתייחס רק למעשה או לויכוח מבלי לצדד בצד כלשהו?2.באם ההורה מביע את דעתו באופן שבו הוא מעיר למתבגר כי לא היה צריך לנהוג כפי שנהג יכולה להתפרש ע"י הבן/בת כי ההורה תומך בבן זוגו ומסכים לדרך שבה נקט בן הזוג או שמסכימים לכך שמה שקרה לא היה צריך להיות כפי שהיה אך לא בהכרח דרכי הפעולה שנקט בן הזוג השני הם הדרך הנכונה ?האם חוסר תגובה לאחר שההורה הקשיב למתבגר יכול להתפרש אצל המתבגר כנתינת חיזוק למתבגר (אתה צודק ) בהתנהגותו ולגרם לפגיעה בסמכותו של ההורה .האם הורה אחד צריך לתמוך בהורה השני לפני הילד גם אם הוא חושב שההורה טועה ?

חני יקרה,
טבעי ששואלים, גם אם אולי זה לא טוב לעשות, אלא להניח לשניים לסיים את הארוע בעצם. אלא אם הציפיות של בן הזוג הן לעזרה מיידית. בכל מקרה, מאד לא מומלץ לקחת תפקיד של שופט או מפשר בארוע עצמו. לכן זה גם לא הזמן להתחיל לאסוף עדויות.הנכון הוא לתת גיבוי להורה השני, או לא להיות מעורב. וכן, גם אי מעורבות היא גיבוי להורה השני לנהל את העניינים לפי הבנתו/הבנתה.וכל זה נכון בתנאי – והתנאי הוא הגנתו של הילד, אם התנאים לרעתו חמורים, כמו סיכון של אלימות פיזית, או אלימות מילולית חריפה. ואז – מדובר בעיקר במניעת הפגיעה, ולא בהסכמה או אי הסכמה על הארוע עצמו. את הדעה והשיפוט על הסכמה עם צד כזה או אחר עושים, בכל מקרה, אחר-כך, בנפרד, ולא ליד הילד. גם את אי ההסכמה עם הדרך ועם הענישה (אם יש כזו), עושים עם ההורה השני בנפרד.לגבי השיחה עם הילד – כאן יש הבטים לכאן ולכאן. מאחר שאני תמיד בעד דיאלוג, ומבין המחמירים פחות, אני חושב שפתיחות ושיחה עם הילד או הילדה חשובים מאד. ולכן, אפשר לעשות שיחה בנפרד עם הילד, להקשיב, גם לתסכולים, חשוב אפילו לומר לו שמבינים אותו, גם אם לא מסכימים עם דרכו. להסביר לו את ההורה השני, גם אם לא מסכימים עם דרכו, ואפשר בעדינות לומר שלא מסכימים עם דרכו ("כן, נכון... אמא הגיבה חריף מדי, אבל את יודעת – כשעשית את זה היא התחרפנה. היא מאד דואגת לך, ולכן הגיבה כך...").גם הורים הם אנשים מורכבים. צריך לעזור לילדים לראות את המורכבות הזו, ולהבין ולקבל אותה גם כאשר הם לא מסכימים איתה. וחשוב אפילו שהם לא מסכימים עם דרכים או דעות מסויימות של ההורים, כי חשוב גם שילמדו לבטוח בחשיבה עצמאית שלהם. זה לא אומר שמותר להם לעשות הכל. בהחלט לא.