גילך - מה חשוב לדעת?

היי,לצערי אני חווה דפוס חוזר, אני מרגיש ממש אובססיבי, כאילו הבחנתי את עצמי, ולא יודע האם טיפול יעזור לי.לפני כמה שנים, הייתה לי חברה שנפרדה ממני, למרות שבקשר לא תמיד רציתי והייתי נורמלי ביחס לתגובות לא טובות ממנה, ברגע שזה נגמר מהצד שלה התהפך עליי העולם.ניסיתי לחזר אחריה בכל הכח, ובכל דחייה רק חשבתי עליה יותר, ולא מבין איך בן אדם שאהב אותי מתנהג אליי ככה.זה התנדף כאשר הכרתי מישהי חדשה שרציתי (בטווח היו כאלו שלא ממש רציתי, ולכן עדיין המחשבות עליה, והעצב היו בראשי).זה לא ממש הסתדר איתה, ותמיד אמרתי ״שמע זה עבר לך עם הקודמת, זה יעבור גם כאן״. אבל אז התגעגעתי, וניסיתי לחזור, והיא דחתה אותי, ושוב כל זה מלכתיחלה.מצאתי את עצמי כותב המון, חושב המון, למה קרה, נזכר ברגעים טובים, ופחות טובים, מנתח, מדבר המון עם חבריי ומשפחתי, מדבר לבד אל עצמי כי כבר מאסתי בזה. באמת על הפנים.לפני שנה וחצי הכרתי מישהי ששוב הדליקה אותי, ומניסיון העבר אמרתי לעצמי לא להתלהב מדי לפני שארגיש בטוח.ואז התקרבתי לאט, ועם הזמן כבר ממש הייתי שם, ושכחתי לגמריי את הקודמות, הייתי מאושר.עם זאת הרבה דברים, שהיום לפתע נראים לי שוליים, ואני כועס על עצמי שלא הבנתי אז מה שאני מרגיש ומבין היום.לבסוף היא נפרדה ממני, היו לה כמה משברים אישיים בחייה ללא קשר.מאז ניסיתי לחזור שלוש פעמים, בהפרש של כמה חודשים, ללא הצלחה.בפעם השנייה ממש פירטתי לה כל מה שאני מרגיש, זכרונות טובים שהיו לנו, מה למדתי מאז, ולמרות שאמרה ששמחה להזכר, לא רצתה לשוב.בפעם השלישית הכנתי לה מן ברכה מושקעת על גבי אתר אינטרנט שבניתי, והיא בגדול שלחה סמיילי וזהו.אני יודע שאני מציק, אבל אני נזכר בכל הרגעים המדהימים שלנו, וקשה לי. אני נזכר איך היא הייתה רושמת לי ״מתה על המגע שלך״ ומצד שני ההודעה הזאת הייתה ככה: ״אתה כל הזמן מנשק אותי, ולמרות שאני מתה על המגע שלך, אני צריכה קצת שיבוא ממני, אני בטוחה שתהנה יותר״, ואני מרגיש אדיוט שרציתי כ״כ. למרות שאני רואה זוגות שהבחור מחבק ואוהב, ולא רואה שהבחורה שאיתו כועסת.בא לי להגיד לעצמי ״דיי כבר״, היו בקשר הזה הרבה דברים לא טובים, המשברים האישיים שלה גרמו לכך שאי אפשר היה לדבר בטלפון, מה שהקשה על התקשורת שלנו, או שלא ממש היה אפשר להפגש, כי היא הרבה פעמים לא הרגישה טוב (בהתחלה חשבתי שזה דרך התחמקות, עד שבפעם הראשונה שיצרתי קשר היא אמרה שהיא עדיין חולה).קשה לדמיין אותה עם אחר, קשה לי לחשוב שהיא באמת לא רצתה אותי, ולא כל הדברים מסביב השפיעו, ושורה תחתונה, פשוט מתגעגע למה שהיה טוב, והלוואי והייתי יכול לחזור בזמן לשנות התנהלות מסוימת.כשאני חושב שתהיה לי מישהי אחרת, לפתע מרגיע לי, ומצד שני כבר נהיה לי פחד להתאהב שוב.ד״ר, איך אנשים נורמלים ממשיכים הלאה מקשר שמאוד רצו ומסיבה זו או אחרת לא הסתדר, איך מתגברים מחרטות שלא ניתן לשנותן?

ברק יקר,
לא כתבת את גילך. אנא עשה זאת.בינתיים - מכתבך מזכיר לי התכתבויות קודמות שהיו לי. ראה בבקשה אתההתכתבות הזו, אתה יכול להבין מכך שאתה לא לבד, שזה כמעט תמיד אומר שזה גם בר טיפול. אנא קרא גם את תשובתי.

אני כמעט בן 30, וכולן בנות גילי.קראתי מה שהוא רשם, והאמת כואב לי עליו, ואני מבין את הכאב שהוא חש, ומתשובתך אליו, אני מבין שאני צריך להפנים שהן יודעות יותר טוב מה טוב עבורן ממני.הייתי רוצה להרגיש כמו שחברים שלי לדוגמא מרגישים, שמים מאחוריהם וממשיכים הלאה.יש לי חבר שהיה עם מישהי חמש שנים, גרו ביחד, היא נפרדה ממנו.היה עצוב ממש, אבל תוך חודשיים בערך התעשת והתחיל לצאת עם מישהי חדשה, ומבסוט.. לא מעניין אותו מה היא עושה ועם מי, הוא מתמקד בעצמו.למה אני שונה? ולוקח את זה לקיצון הזה.אני בחור מוצלח, נאה, אבל משום מה ביישן, אולי בגלל זה, עד שאני מוצא מישהי שאני רוצה, קשה לי לוותר עליה?

ברק יקר,
אתה שואל את השאלות הנכונות, ומרגיש שבאיזה שהוא מקום, אתה מקצין. לפחות ביחס לאחרים שהיית רוצה להידמות אליהם. ולכן אתה כותב (בפנייתך הראשונה): "איך אנשים נורמלים ממשיכים הלאה"? ובפנייתך השניה, אתה מוסיף: "למה אני שונה? ולוקח את זה לקיצון הזה."מצד שני, אתה כותב שאתה בחור מוצלח ונאה. וחשוב שאתה מכיר בזה. אלא שאתה מנסה להבין למה לך זה קשה יותר. ובעיקר - מה מונע ממך להמשיך בפשטות הלאה, כאשר אתה ובת זוגך נפרדים? אולפחותיחסית בפשטות. ואולי אנסה מעט להטות את ניסוח השאלה כדי לשאול: מה בעצם גורם לך להיפגע יותר מאשר אחרים, כאשר זה קורה? - כי אם אתה נפגע יותר, אתה גם חושש יותר להיפגע בפעם הבאה, לכן קשה לך יותר ליצור קשר חדש, ואתה בודק יותר מה היה בעבר, כי אם קשה לך להתמודד עם הפחדים שלך ממה שיקרה בעתיד, אתה בודק קודם את כל הטעויות שלך, ואת כל הפגיעות שנפגעת, ואת כל הדברים שאולי תוכל לשנות בעתיד, אם וכאשר תצטרך. וכל זה כנראה יוצר אצלך היצמדות לעבר, וקושי להמשיך הלאה.הגיוני וסביר שזה המנגנון (אם כי יכול להיות שיש מורכבויות שונות אחרות), והשאלה שאתה שואל היא 'למה דווקא אני?'. אין לי תשובה לזה, כי אני לא מכיר את ההסטוריה שלך, את התגובות שהגבת ללחצים ולפגיעות שאולי חשת מההורים, ואולי היו לך בתקופות הילדות וההתבגרות שלך. אם אתה שואל 'למה?', התשובה היא משולבת, בהסטוריה ובגנים שלך. אבל אם אתה שואל מה לעשות עם זה, התשובה היא לא בשאלה 'למה', אלא בשאלה 'איך יוצרים חשיבה קוגניטיבית אחרת?', וגם 'איך יוצרים התנהלות רגשית אחרת?'והתשובה כנראה שייכת להתמודדות עם אכזבות, פחדים וחרדות מפני טראומות רגשיות. ראה את הדיון שלי עלהתמודדות עם חרדות, ובכלל זה חרדות ביצוע - כי גם יצירת זוגיות היא 'ביצוע' שיכולות להיות חרדות מפני ההתמסרות לקשר, הן בשל האפשרות של דחייה, והן בשל האפשרות שלא יתאפשר לך לנהל את הקשר באופן שהיית רוצה שיתנהל, או שתרגיש בו מדוכא ומובל, עם מגבלות משמעותיות ביכולת קבלת החלטות. כדי לדעת מה בדיוק משפיע, צריך לעבוד על הכיוונים השונים והמשמעויות של חרדות וחששות מסוגים אלה, וכדי לפתור - צריך לעבוד על ההתמודדות איתן.