גיל הפונים - מדוע זה חשוב?

בוקר טוב,
יושבת בעבודה והחלטתי לכתוב.
קצר וקולע.
מצאתי סעיף בחוזה גירושיי ובו הגרוש אמור לשלם
על עוד משהו .
כל פנייה שלי אליו ויש הצדקה אז אני חוששת .
יודעת למה כי עברתי איתו מסכת איומים .
מה שעצוב או מצחיק שאולי אישה אחרת היתה אוכלת אותו בלי מלח ועומדת על שלה כמו גדולה. דעתנית אסרטיבית ודורשת את מה שמגיע לה. ואני ממקום חלש שזוכר את הפחד מהשיח....
לשמחתי לא איתו ארבע שנים.
אשמח לדעתך בנושא.
נ.ב הוא בתהליכים משפטיים עם אקסית שחשה מאויימת וישר פנתה למשטרה
מה שאני לא עשיתי..
.

תמיד עוזר לי לדעת את גיל הפונים, כי זה עוזר לי לכוון נכון יותר את התגובה שלי.

בת 37

סימה יקרה,
מפנייתך, זה קצת מרגיש לי שחשוב לך יותר שלא להיות פראיירית, יותר מאשר באמת רוצה או צריכה תשלום נוסף מהגרוש שלך. וזו שאלה. כלומר, את מבינה שיכול להיות לזה מחיר, כי היו איומים מצידו בעבר. זה מצד אחד גורם לך לחשוש, אבל מצד שני, אולי את אומרת לעצמך שאת כבר גדולה מזה, או רוצה להיות גדולה מזה, ולא רוצה שהפחד יניע אותך. אולי את רוצה ללמוד מזה, למשל להיות אסרטיבית יותר ונלחמת יותר על מה שמגיע לך, ואולי את רוצה לנקום בו על כל המרורים שהאכיל אותך בהם, ואולי גם שילוב של השניים, שאולי דרך הנקמה או ההתחשבנות מולו, ודרך הניצחון, תרגישי חזקה יותר.לא כתבת לי אם יש לך ילדים. ואם יש, לא כתבת גם מה הם מרגישים כלפיו, ואיך היחסים ביניהם, ואם הם ירויחו או יפסידו ממאבק נוסף ביניכם, כי מהמאבק הקודם סביר מאד שהם הפסידו.לכן, בהתחשב בכל האפשרויות האלו שאת מכירה מקרוב, ויודעת מה מהן מתקיימת וקשורה לעניין ומה לא – את צריכה לשאול את עצמך: האם שווה לי המאמץ הזה, עם התמורה שתהיה לי? בין אם זו תמורה כספית, ובין אם זו תמורה רגשית, או של ביטחון עצמי או של לימוד? וכמובן לקחת בחשבון שיש סיכוי מסויים, גם אם זניח, שלא תצליחי לנצח במאבק הזה.המחשבה על הפסד לא צריכה להיות שיקול ממשי, ובתנאי שאת יודעת לומר לעצמך אחר כך שעשית את הדבר הנכון והראוי. כך שבעיקר זה צריך להיות השיקול שלך – האם אני עושה את הדבר הנכון והראוי – בהתחשב במחירים השונים שהתהליך יגבה ממך, ואולי לא רק ממך.

אנע מרגישה שעד היום בחרתי את המלחמות שלי מולו םמען בריאות הנפש שלי אך מרגישה שיש גבול שהכספי יפול עליי ושהוא אינו עומד במחוייבות שלו. וכל בקשה ממנו לעמוד במה שחתם אני סופגת אלימות או ספגתי ועכשיו רק מצולקת.
נראה לי שאני רוצה להיות אסרטיבית לא לפחד ולחשוש! והיום אני אישה חזקה ורוצה ללמד להוכיח לעצמי שאני יודעת לדרוש את מב שצריך ולא לפחד.
אולי אומרת לעצמי הגיע הזמן שתעמדי מול הפחד שלך
לא מבקשת משהו שהוא לא צריך וזה לא סכום קטן.

סימה יקרה,
אם את מרגישה שעשית את כל השיקולים שמסביב, ושזו המטרה שלך - זו מטרה ראוייה. לכי על זה.רק היי בטוחה שאת שולטת בקצב ובארועים (לא הכל בידייך, הרי), ושאת יודעת אם ומתי להפסיק, אם כך נכון לך, ולא שהארועים שולטים בך. גם לא הכעס. זה בסדר לכעוס. זה מניע אותך, אבל זה נכון כשאת יודעת לנצל את הכעס כדרייב לעשייה נכונה, ולא כדי לשבור את כל הכלים.