ריגושים ורומנטיקה בזוגיות

שלום,
אשמח לקבל תגובה, אז קצת רקע עלינו...אני בת 30 חברי גדול ממני ב- 5 שנים, יוצאים 8 חודשים, גרים יחד חודשיים.הקשר ביננו מאוד בריא, מלא בכבוד, הבנה ואהדה, אנחנו לא רבים כמעט ,מעדיפים לשבת ולדבר על מה שמפריע (שנינו מאמינים בזה) אבל יש לנו בעיה אחת שמטרידהאת שנינו, לי בעבר היו שלושה קשרים רציניים (בערך שנתיים על כל אחד) לחבריהיה קשר ארוך אחד לפני כמה שנים טובות, אנחנו כיום מרגישים שאנחנו אוהביםאחד את השני אבל לא מאוהבים בטירוף, אם פעם הייתי מאוהבת ואוהבת את האקסים וגם הואהיום אין לנו את זה.אני יודעת שהתאהבות זה דבר שחולף וגם אהבה, כלומר עם השנים אתה עדיין אוהבאת בן הזוג אבל יש עוד הרבה דברים שנוספים לזה כגון הערכה ואז נולדים ילדים ועוד דברים משתנים .שאלתי היא האם התאהבות זה דבר חשוב להמשך היחסים ביננו?שוב יש לציין שאנחנו אוהבים מאוד אחד את השני אבל אין לנו פירפורים בבטן לפני שמתראים,אנחנו לא מתרגשים אחד מהשני ואין זיקוקים באוויר כשמשהו מאיתנו מגיע הביתה.האם זהו פרמטר שאמור להדליק לנו נורה אדומה ולהגיד שמשהו לא תקין ביחסים?ו...עוד דבר קטן.... אני בחורה מאוד רומנטית, אוהבת להפתיע כל הזמן ולרגש, אני אחת כזאתשכשאני אוהבת אני נותנת את הנשמה את כל כולי, חברי ממש לא רומנטי, אפילו רחוק מזההוא מפנק אותי בדרכו שלו ודואג לי כל הזמן,אבל הוא לא יודע להפתיע, אם זה בארוחה רומנטית או סתם מכתבלהראות כמה הוא אוהב, להדליק נרות בבית לאווירה, דיברתי איתו על הנושא והסברתי שזה חשוב לי מאוד אבל שוםדבר לא משתנה, הוא רק מרגיש שאני מעבירה עליו ביקורת.מה אני יכולה לעשות בכדי לשנות אותו בעניין שכל כך חשוב לי? מבלי לפגוע בו או לגרום לולחשוב שהוא אף פעם לא מרצה אותי?אשמח לקבל תשובותשני

שני שלוםאל תנסי לשנות את חברך, זה הוא! הוא בן 35 וספק אם ניתן לשנות בו משהו...את צריכה להחליט האם זה מתאים לך או לא. יש אנשים שפשוט חייבים את הרומנטיקה ויש שלא.אני, אישית, הייתי נשואה לגבר שהיו לי פרפרים בבטן כשהוא נכנס הביתה כל יום, עם ניצוצות והתרגשות רבה, אחרי שהגיעו הילדים לעולם ו"מטלות בית" כאלה ואחרות, אחרי שהמעמסה היתה בעיקר עליי, הניצוצות ניכבים ומה שנשאר זה הבן אדם האמיתי.(אצלי זו היתה אכזבה, הניצוצות לא איפשרו לי לראות את הבן אדם האמיתי שלו, זה סינוור אותי) שימי לב, שאת חברייך הקודמים אהבת עם ניצוצות, אבל היום אתם לא יחד!!מה שבאמת חשוב זה הפנימיות שלו, הכבוד שהוא רוכש לך, היחס אלייך וכד'. זה מה שישאר כשייכבו הניצוצות.עצתי אלייך, קבלי אותו בזרועות פתוחות. אם הוא אוהב ודואג לך, זה מה שחשוב....בהצלחה

שני יקרה,
בעצם אין לי מה להוסיף על דברי רחלי. ברוב המקרים ההתחלה מרגשת יותר. יש כאלה שהריגושים מגיעים כמה שנים אחר-כך, ויש כאלה שנפלא להם גם אם לא היו בהתחלה ריגושים.ורחלי, נסי אולי להפנים לעצמך את מה שכתבת כאן (להחליט אם מתאים או לא, ואם ההחלטה חיובית, לקבל, ולהניח לחלוף ולעבור).