גברים צעירים וערך עצמי: מה עובר עליו?

שלום
ד"ר,אני בת 21 ובן זוגי בן 20. אנחנו בקשר זוגי אינטנסיבי במשך שנה וחצי, ישנים כל יום ביחד ונהנים להיות אחד עם השני.הבעיה היא שאני בן אדם שרואה לטווך הרחוק, וחונכתי כך שצריך תמיד לחשוב על העתיד הכספי, הלימודי והקיומי שלי.בן זוגי חושב על ההווה, הוא טוען בפני שבבוא העת ידע תמיד איך להסתדר רק שזה בדיוק מה שמטריד אותי, שהוא סומך על אחרים בני משפחתו שיביאו לו כסף, הוא מבזבז את רוב כספו על מכונית יוקרה ועל סיגריות ככה שאת הכסף שהוא מרוויח מחוץ לצבא הוא "שופך".בעבר כשהתחלנו לצאת הוא היה בעל מוסר עבודה גבוה, היה "קורע" את עצמו והיום הוא ממש עצלן, תכונה שאני לא יכולה להבין אותה, אני גם כשאין לי כוח אני עושה את מירב המאמצים שוב ממחשבה על העתיד.גם בני משפחתו מעירים לו על כך ותמיד יש לו מה להגיד, מאוד עקשן.שנינו חושבים על חתונה, גם המשפחות שלנו, אבל עצם הדברים האלו שמאוד שונים מהאופי שלי וממה שחונכתי אני חוששת,אני לא רוצה לאבד אותו מצד אחד אבל מצד שני להיקלע לזוגיות שאין לדעת איך נחיה במיוחד במצב של המדינה שקשה לקנות בית היום מאוד מדאיגים אותי.האם יש טיפול לזה? הוא בשנה האחרונה מאוד השתפר ולמד לפחות לא להיות במינוס אבל עדיין זה לא מספיק..תודה ד"ר!

רוז יקרה,
לגברים לוקח יותר זמן למצוא את הערך העצמי שלהם בעולם המודרני (ובעצם, תמיד זה היה כך), והערך העצמי בא דרך השכלה, דרך סטאטוס חברתי ודרך מימוש כלכלי. הוא רק בן 21, ויתכן מאד שהוא רחוק מאד מהרצון להקים משפחה ולהביא ילדים. כל עוד לא הגיע אל הסטאטוס שבו ירגיש בעל ערך, "שווה" משהו, ושיוכל להעניק לבת הזוג שלו את הערך הזה כך שהיא באמת תעריך אותו על סמך הדברים שהוא חושב שהם חשובים, או שהוא חושב שעם הזמן היא תעריך שהם חשובים (בין היתר, גם יציבות וגם בסיס כלכלי), אז הוא לא במקום שבו את רוצה שיימצא. האם בגלל שהוא מרגיש עדיין כל כך רחוק משם, הוא מחליט לפתע "ליהנות מהחיים" עד ש"ימצא את עצמו" מחדש במעגל הכלכלי/חברתי הוא עסוק בסימני סטאטוס בלבד, ובראייה של הרגע במקום בראייה לעתיד? - אולי. ואולי הוא פשוט עוד לא רוצה להיות "מבוגר" וגם לא "אחראי". גם צבא עושה משהו לגברים, ואולי הוא מחפש שחרור ממתחים. קשה לי להעריך. אחרי הכל, אתם באמת עדיין בתחילת הדרך.אני יודע שאני מקשה עלייך, אבל ברוב המקרים, זה מה שקורה. זה לא מבטיח, לצערי, שתתחתנו בעוד שנה או שנתיים. אבל זה אומר שחשוב לך להבין את המקום שבו הוא נמצא עכשיו, כדי שתוכלי להיות לצידו גם בשטויות שהוא רוצה לעשות, בינתיים, כל עוד הוא יכול. אם תצליחי, זה יכול להדק את הקשר שביניכם, במקום לגרום למתחים כשאת "מתבגרת" הרבה לפניו.

תודה רבה על התגובה שלך,אתה צודק כשאתה אומר שהוא ילד במובן מסוים אני גם מרגישה ככה אבל הוא מנסה להראות לי שזה לא ככה, הוא מדבר על חתונה, על ילדים, על הג'יפ פורשה שהוא יקנה לי ואני תמיד מזכירה לו שהוא עדין לא מרוויח כסף מספיק כדי לתחזק את הרכב שלו אז שלא יקפוץ מעל הפופיק....אני יודעת ששום דבר לא מבטיח מה יקרה בעתיד אבל זה מתסכל לדעת שהתחברתי כל כך אליו מכל הבחינות וגם למשפחה שלו...המחשבות האלה קדימה הורגות אותי, אני לא מתייחסת אליו כמו בעבר, לא מנשקת כמעט, שלא לדבר על יחסי מין.. אני פשוט מרגישה שאני בעולם שלי והוא בעולם שלו והוא מאוד משתדל להבין אותי אבל הוא פשוט לא..הוא מתוסכל ממני מינית ואני גם ממנו, זה מרגיש כמו לקראת נפילה ואני מצד אחד מאוד רוצה להחזיק אותו כי הוא מאוד חשוב לי וניהיה חלק ממני, ומצד שני אני מרגישה שהוא שונה ממני והוא לא באמת מבין אותי ומה אני מצפה ממנו... אם זה כשאני קמה בבוקר וכל הבגדים שלו מפוזרים, הוא יכול חודש שלם לא לגעת בכלום ויצטברו ערימות, דברים שהוא שוכח, הוא חוזר אחרי הצבא (שעתיים של בישול וחוזר הביתה) גמור וגם אחרי העבודה, אין לו ערך לכסף, ישאיר הכל דולק בבית אורות מזגן וכו, הוא מצד אחד רוצה ללמוד אנגלית כדי להצליח בחול (תוכניות שלנו) ומצד שני הוא לא בדיוק לומד (קשה לו עם הצבא והעבודה).. זה מטריף אותי, כי אני לא מצליחה להבין אותו..אז החשק שלי אליו יורד, הסבלנות שלי גם.. כאילו אנחנו כבר זוג נשוי =/אני יודעת שעם הזמן הקשר בינינו רק נחלש, אני הולכת ללמוד באוניברסיטה והוא בצבא, הוא רוצה תשומת לב כל הזמן ככה שאמא שלי מפחדת שהוא יפריע לי בלימודים (באיזה שהוא מקום היא צודקת)מפריע לו שאני מדברת עם בנים, לא משנה על מה הוא עושה לי פרצופים, כבר למדתי להתעלם מזה ואם הוא מעיר לי הערות אני מעבירה נושא, אבל זה גם בלתי נסבל...כל כך הרבה טובים יש בו ובקשר שלנו אבל גם יש לא מעט בעיות שגורמות לי לתסכול =/סליחה על המכתב הארוך.. זה עוזר לי קצת לפרוקרוז