גברים חסרי ביטחון: ניתוח מעמיק

שלום
ד"ראני רווקה בת 30, נאה ונחמדה מאוד אבל עם כל אלה מתקשה ביצירת זוגיות, אפשר לומר שיש לי אפשרויות אבל הן בגדר פוטנציאל לא ממומש וככה זה מאז ומעולם, יש לי ידידים בלימודים ובעבודה .צוחקים ומדברים בכיף ומהצד עוד אנשים חושבים שיש כימיה ומעירים הערות, אבל שזה נוגע ליצירת קשר בתכלס זה פשוט לא קורה מצידם, אני עם זאת מפזרת רמזים ומתאמצת גם להיות מאוד נשית,אבל זה פשוט לא עובד! אני מאמינה גם שאנשים מסביב כן יחשבו שזה השדר שלי.אבל להיות ישירה ממש בעבודה זה בלתי אפשרי כי אני עלולה לסכן את העבודה שלי, ולהיות ישירה בלימודים עלול לסכן את המשך ההשתתפות שלי בשיעורים, אני לא רואה גם למה אני זאת שצריכה ליזום, ז"א אני מאמינה שאם אני אזום בסופו של דבר אפגע, לא מדובר בגברים חסרי בטחון לדעתי , מדובר פה בגברים שנראים לי מאוד אסרטיבים במגוון תחומים וגם אפשר לומר מאוד גבריים.תוכל לומר שכמו שאני חוששת הם חוששים, אבל נראה לי ומנסיון עבר שכשגבר רוצה להתחיל הוא מתחיל כי אין לו ממש שליטה על זה, הוא לא ממש חושב כמו שאני כאישה חושבת על "הסיכונים". חוץ מזה שאני גם עלולה לעומת הגבר להתפס כנואשת והדבר האחרון שבא לי זה להיות המחזרת,זה כל כך מבאס.בקיצר, מה אתה מציע לי לעשות.

הילה יקרה,
לפעמים נוצרים מצבים, ולא פעם די במקריות בשל השתלשלות עניינים ומצבים, ואולי שילוב של אורח חיים עם אופי יותר מופנם, שמעוררים את חוסר הביטחון מרבצו. עם זאת, לפעמים ניתוח המצב והמסקנות אינם תמיד נכונים. כמו האמירה ש"כשגבר רוצה להתחיל הוא מתחיל כי אין לו ממש שליטה על זה, הוא לא ממש חושב כמו שאני כאשה חושבת על הסיכונים". זה ממש לא נכון, כי גם גברים הם בני אדם, וחושבים רבות על הסיכונים ועל הפגיעות וחוסר הביטחון שלהם. לו האמירה שלך היתה נכונה, אז אולי גם נכון גם קו המחשבה הבא: אם לגברים אין עכבות, ואם הם רוצים להתחיל הם יתחילו, אז נכונה בודאות גם המסקנה: אם הם לא מתחילים, סימן שהם לא רוצים. מה שמעצים אולי את חוסר הביטחון. אלא שהיות שהנחת היסוד אינה נכונה, כך גם המסקנה אינה נכונה.יתכן הבדל כמותי, בשל המוסכמות החברתיות. כלומר, סביר שבממוצע גברים נרתעים פחות מיוזמה ראשונית להתקרב למישהי מאשר נשים נרתעות מיוזמה ראשונית. אבל זה בערך כמו לומר שגברים גבוהים מנשים, ויש נשים רבות שהן גבוהות מגברים רבים.אבל נדמה לי שאת רואה כל צעד התחלתי כמשהו בולט וברור. ונדמה לי שדווקא בגלל המוסכמות החברתיות שמתירות יותר לגברים את ההתחלה מאשר לנשים, נשים רבות הפכו את ההתחלה האיטית, המשתמעת לשני פנים, זו שיכולה להתפרש באופנים שונים ועדיין להתקיים - לאמנות, הרבה יותר מאשר גברים, שאולי, ושובבממוצעמיומנים פחות בדקויות של יצירת יחסים (וגם כאן, כאמור, יש כאלה ויש כאלה בין הגברים, וכאלו וכאלו בין הנשים). אבל אם תאפשרי קצת יותר זמן ביחד, ותציעי למישהו שמוצא חן בעינייך והוא גם טוב בתחום מסויים, סיוע בעבודה, או לשבת ביחד על נושא משותף לשניכם כדי לדון בו, או למצוא הזדמנות, סביב זה או בזמן שיצא במקרה או שלא במקרה מתאים - לצאת ביחד לצהריים, או להביא לו קפה, או לחלוק איתו כריך או ארוחה שהבאת מהבית, ולמצוא את ההזדמנויות להאריך בשיחה - את רק יוצרת הזדמנויות עבורו גם לשים לב אליך, גם להבין שלפחות עקרונית, ולפחות כידיד הוא מוצא חן בעינייך (וזו לא מילה גסה, וגם לא מחייבת - אבל יש בה המון סקס אפיל), וגם להמשיך את זה בצעד משלו - אם הוא מספיק אסרטיבי (ויש הבדל, אגב, בין אסרטיבי ובעל בטחון בתחום עבודה שדורש ידע מקצועי ואינטלקטואלי, לבין אסרטיבי ובעל ביטחון בתחום שבינו לבינה!), וכמובן גם אם הוא מספיק רוצה, ולא תמיד תדעי להבחין בין השניים.הקושי לעשות זאת בעבודה הוא כמובן שאם תצליחי ליצור קשר שכזה עם קולגה - זה עלול ליצור קשיים בעבודה, בין אם הקשר יצליח ובין אם הקשר לא יצליח. זה משהו שצריך לקחת בחשבון גם, אבל אני מניח שעשית זאת.

אוקיי סבבה, נראה לי שמה שהתכוונתי ליוזמה התפרש כמשהו לא נכון ולא מדויק, אני חושבת כמוך שגם גברים מורכבים ויש להם חששות ולעיתים חוסר בטחון, אבל אני חושבת שלפחות יש איזשהי רמיזה או התנהגות חיבתית שהיא כן לא נשלטת על ידי גבר. כמו למשל שישאל לשלומי כשלא הגעתי לעבודה או יסמס לי בדיחה באיזשהו תירוץ אחר, יתן מחמאות, כל מיני כאלה ,, לא ?! האם אתה טוען שגבר בגילאים כאלה שמתעניין יכול להסתיר את זה באדישות?שלא נענה לרמיזות שלי? אני לא מדברת על נער. האם אתה חושב שיש טעם ליזום עם גבר שלא נראה שאפילו רומז? שאיתו אני צריכה להעמיק את הידידות שלי? זה לא בעצם להשקיע את האנרגיה שלי במקום הלא נכון?

הילה יקרה,
נדמה לי שעכשיו את ממקדת את השאלה שלך למישהו מסויים. קודם, השאלה שלך היתה כללית יותר. עכשיו, נראה שאת מכוונת את דברייך לגבר, אולי גבר מסויים, שנתת לו רמיזות והוא לא נענה להן. אני מבין את הקושי. אבל מצד שני, זה מאד תלוי באישיות שלו. ככל שהגבר מופנם יותר, כך צריך להעמיק את הרמיזות, כדי שיהיה מוכן לצאת מהקונכיה שלו. כשאת גם כזו, זה מפחיד יותר, כי איך את יכולה לדעת אם הוא נשאר שם כי הוא פוחד להתקרב, או כי הוא לא רוצה?כך שהתשובה היא שכן, זה עלול להיות השקעת אנרגיה במקום שלא ייתן לך פירות, אלא אם א. גם ידידות זה דבר שיכול להתאים לך או: ב. שהוא באמת רוצה, או שאולי נמצא על הגדר ושירצה בהמשך. אבל אני לא אוכל לומר לך מתי כן ומתי לא - זה ההימור שתצטרכי לקחת, כפי שאנחנו לוקחים הימורים כאלה או אחרים לא מעטים בחיים, פשוט - משום שאנחנו לא יודעים הכל.

אוקיי נכון, אם נגיד אני ממקדת את השאלה למישהו ספציפי, ונגיד רמזתי ויזמתי שיחה איתו מעבר לשעות העבודה, איך אדע שהוא באמת מעוניין, נגיד אם הוא לא שואל אותי שאלות? כמו למשל למה לא הגעת לעבודה היום? אם הוא רק עונה בקצרה ולא ממשיך את השיחה? זה אומר שהוא לא מעוניין לא?

הילה יקרה,
אני חושב שהכותרת נותנת לך את התשובה: אנחנו לא יודעים הכל. גם כאשר שואלים במפורש, פעמים רבות רק אפשר לדעת יותר, אבל לא הכל, ובודאי שכך כאשר רק מגששים.אבל אני רואה, על פי שאלותייך, שקשה לך לחייב את עצמך לאמירה ברורה. גם כאן, ברצף השאלות שלך אלי, ועוד בפנייה במסגרת פורום, שהיא אנונימית לחלוטין, ואמורה להיות חסרת חששות, אני רואה שאת מתמקדת לאט מאד ומעט מאד במה שאת באמת רוצה לשאול, ומגששת הרבה מסביב. אולי ההצהרה בפני עצמך, שחור על גבי מסך, שאת רוצה ואולי לא מצליחה להשיג, גם היא משהו שאינו פשוט לך. לכן, נראה לי די נכון שעל אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בעשיית מעשה של ממש, שבו ברור מי את ומיהו זה שאיתו את רוצה לדבר, זה קשה לך הרבה הרבה יותר. בדיוק בגלל ש"אנחנו לא יודעים הכל". ומשום שאת מרגישה מאד לא בנוח לקבל דחייה, או אולי אפילולדעתשזה לא, עד כדי כך שעדיף לך לא לדעת, מאשר לתת לעצמך סיכוי להצליח (שוב, אולי בגלל המחשבה על ההודאה המפורשת כלפי עצמך, שכנראה לא קל לך איתה). מצד אחד, הקושי הזה שומר עליך, כי אז את נמנעת ולא עושה וגם לא נפגעת, ומצד שני, את נמנעת, ולא עושה, וכמובן גם לא משנה דבר ולא משיגה דבר. אלא שאז קשה לך עם התחושה שאולי את יכולה, ועם ההיסוסים, וגם עם המחיר - שהוא זה שאת גם לא ממשיכה הלאה - מה שהיית עושה אולי לו היית יודעת באופן ברור שזה לא. היה הרבה יותר קל ללחוץ על כפתור שיפעיל את הגבר הזה באופן אנונימי, ויתן לך תשובות, אבל מן הסתם זה לא יקרה. בלי שתעשי משהו, לא תדעי, וגם אז, תוכלי לדעת רק קצת יותר, ואחר כך עוד קצת יותר, עד שבסופו של דבר תדעי הרבה יותר - וכנראה רק אם תעשי משהו.יותר מאשר אני אומר לך שכדאי שתעשי משהו, אני מנסה לומר לך משהו חשוב לא פחות, והוא שאת מבטאת כאן קושי פנימי אמיתי, ושעם הקושי הזה את צריכה ללמוד להתמודד. מן הסתם, סביר שהוא בא לידי ביטוי גם בעניינים אחרים.