בחירת בן זוג: איזון בין רצונותיך לרצונות ההורים

היי בקרוב אני בת 28. שמתי לב שלאחרונה התחלתי לחפש מבחינה זוגית חוץ מהתאמה זוגית גם פרמטר של מעמד. כלומר זה יכול להיות קשור לכסף אך לא רק גם יכול להיות קשור ללימודים. הגעתי ממשפחה מאוד ביקורתית והחשיבה שלי מאוד מקובעת בנוגע לזה אנשים שלא למדו לתואר-מיידית הורידו לי או תחושה שחסר אינטליגנציה וגם אם מרגישה שהם גדולים ועדיין גרים עם ההורים או עם רכב ממש קטן זה מפריע לי. אני מנסה שלא לחשוב על הדברים הללו אבל תמיד חושבת שההורים יתאכזבו ממני. עוד אני מרגישה שזה גם יוצא ממני בדייט הדעה שלי מבחינה שאיפות ואולי ביקורתיות בלי לשים לב ובסוף זה לא נמשך אני בנאדם שמחמיא ומעלה את האחר ולא מורידה אף אחד השאלה מאיזה אמירות ביקורתיות עלי להמנע שעלולות להרתיע בנים. והאם זה לגיטימי שמפריע לי עניין של אינטלגנציה זה נשמע פלצני או יומרני?

תודה:))

יולי יקרה,
כמה לא מפליא...Jהגעת לגיל שבו אנשים כבר מתחילים להתמקצע, וקל יותר לראות לאיזה כיוון מקצועי הם הולכים, וכמה הם אמביציוניים בהשכלה ובכיוון הכלכלי שלהם. לא פלא שזה הופך להיות פרמטר בבחירה, יותר מאשר קודם, כאשר בני הזוג הפוטנציאליים היו ברובם בתחילת דרכם.יתכן מאד גם שההורים הביקורתיים שלך "יושבים לך על הכתף ולוחשים לך באוזן" כשאת פוגשת גברים חדשים, כי זה מה שהם עשו לך כל החיים. האם את יכולה להתמסר יותר למה שאת חושבת עליהם ממה שהם היו חושבים עליהם? ואולי את צריכה למצוא את דרך הביניים, שהיא הנכונה ביותר? - זה משהו לחשוב עליו. סביר הרי גם שהם חושבים באופן מסויים לגבי הגבר מתאים לך, ואת באופן אחר. הם לא את, ולכן לא ידעו וירגישו כמוך את המשיכה ואת הריח ולא יגיבו כמוך להתנהגות של הדייט שלך. זה החלק שלך. יתכן מאד שגם את ביקורתית, וכפי שאמרתי קודם סביר שאת הופכת להיות יותר ביקורתית ככל שחולף הזמן, ולכן דומה יותר למה שמטריד אותם, בנושאים של השכלה וקריירה. לכן, אולי לא צריך לפחד מזה, אבל למצוא את האיזון הנכון בין הדברים.אבל אז נשארת השאלה: "האם את צריכה לומר להם את מה שלא מוצא חן בעינייך?" והתשובה קשורה לשאלה: למה את צריכה לומר את זה, בעצם? כדי שישנו ויתקנו את עצמם? כדי שיהפכו ברגע להיות יותר אמביציוניים, משכילים ומצליחים ויעזבו את ההורים? שיהפכו להיות יותר אינטליגנטיים? - זה הרי לא יקרה בחודש הראשון של ההכרות ממילא, נכון? אז למה הצורך לומר? - רק כדי לבטא את האכזבה שלך? כדי שיבינו שאת היא אדם שהציפיות שלו גבוהות, ולכן יעריכו אותך יותר? שאת לא כזו שבאמת תהיה מוכנה לצאת עם מישהו כמוהו, ואת עושה לו טובה, או תולה תקווה שהוא יתאמץ כדי שיהיה מה שאת רוצה? - זה שלב מוקדם מדי לכל אלה, ולא בונה אווירה טובה. אני חושב שהכי נכון הוא להקשיב, להבין את האדם, ולראות אם גם אם הוא לא במקום שבו היית רוצה אותו, שיש בו מספיק טוב בדברים אחרים כדי לפצות, ושיש לו הפוטנציאל והרצון להתקדם. ואם הוא מספיק מוצא חן בעינייך כפי שהוא, לכי על זה, ובמשך הזמן עזרי לו לממש עוד, בעזרת תמיכה ועידוד בונים וחיוביים, ולא בעזרת ביקורת.אל תקחי את מה שכתבתי לך כביקורת על החצנת הביקורתיות שלך, אלא ככיוונים לראייה ביקורתית ריאלית ובונה, ולאמירות החיוביות.